תקפו כהן יב

שמדמה בת"ה שם בפשיטות פלוגתא דרבוותא לתיקו יתב' לקמן סי' ע"ט ופ"ח דליתא ע"ש)

סימן ט מיהו בנמוקי יוסף ר"פ שנים אוחזין כ' שדעת הרי"ף דבתיקו לא מהני תפיסה ז"ל דמסקי' דאם תקף כהן בהמה שהיתה ס' בכור בבית ישראל מוציאין אותה מידו שמעינן מהא דכל ס' ממונא דק"ל חומרא לתובע וקולא לנתבע אי תקפה תובע בפנינו או בפני עדים. (נ"ל דלאו דוקא אלא ה"ה אם מודה אע"ג דאית ליה מיגו ולא נקט בפנינו או בפני עדים אלא לאפוקי אם כופר שלא תפס וכ"כ גם הנ"י אח"כ בסוף דבריו דבתיקו וספיקא דדינא אין חילוק בין תפס בעדים או לא (והבאתי לשונו לקמן סי' ל"ג) וכן כתבתי לק' סי' ק"ל בשם הה"מ ובשם הריב"ש והוכחתי שם כן ע"ש) מפקינן מיניה דאוקי ממו' בחזקת מארי' ותקיפה בכה"ג לא מהני הלכך בכל תיקו שבש"ס ובכל ספק ממונא תקפו תובע מפקי' מיניה וכ"נ דברי הרי"ף ז"ל שכתב בהלכותיו בההיא בעיא דאבעיא לן בסוף השוכר את הפועלי' לסטים מזוין כנגד רועה מזוין מאי וסלקא בתיקו וכ' הרי"ף ז"ל בהלכותיו ואפי' רועה מזוין פטור מכלל דס"ל בדינו כאילו נפשט ממש לקולא ואפי' תפיס תובע מפקי' מיניה שאל"כ לא ה"ל לכתוב פטור עכ"ל (מ"ש הנ"י דהרי"ף סובר דבתיקו לא מהני תפיסה אינה ראיה כלל) ואין מזה ראיה דהא הרמב"ם ס"ל בתיקו מהני תפיסה ואפ"ה כ' בסתם בפ"ג מה' שכירות ואפי' רועה מזוין פטור ולא הזכיר כלל שהוא ספק ושאם תפס בכל הבהמה אין מוציאין מידו וכמו שדרכו לכתוב כן בכל אבעיות שבש"ס א"ו ס"ל להרי"ף והרמב"ם דבעיא זו איפשטא וכ"ה להדיא בכל ספרי הש"ס שלפנינו רועה מזוין מהו מי אמרי' אוקי גברא להדי גברא א"ד האי מסר נפשי' והאי לא מסר נפשי' מסתברא דהאי מסר נפשי' והאי לא מסר נפשיה ע"כ (תימה גדולה על הנ"י איך לא ראה פשיטות הש"ס פרק הפועלים בעיא דרועה) ולכאורה יש כאן תימה גדולה על הנ"י אך לא ראה פשיטות הש"ס אבל באמת צ"ל שהיה להנ"י גי' אחרת בש"ס דלא איפשטא הך בעי' וכן מוכרח לומר שהיה גורם הה"מ שכ' על דברי הרמב"ם וז"ל ואפי' היה הרועה מזוין כו' זו בעי' דלא איפשט' שם ולפיכך כ' ה"ז אונס להקל על השומר וכן בהלכות עכ"ל ומ"מ אין גי' זו עיקר והעיקר כגיר' הספרים שלנו וכן בב"י ובב"ח בח"מ סי' ש"ג כתבו על דין זה דרועה שהוא בעיא דאיפשט בפ' הפועלים וכן עיקר דאי לא איפשטא הנ"ל תיקו ולא מצינו בכל הש"ס בעיא דלא איפשט' דלא קא' בתר הכי תיקו אלא כשרוצה למפשט הבעי' ודחי לה ושקיל וטרי אליבא דהבעי' (סוגיא בש"ס כל היכא דליכא אלא אבעיא לחוד ותו לא מידי קאמר ש"ס תיקו) אבל כל היכא דליכא אלא בעיא לחוד ותו לא מידי קאמר בש"ס תיקו וזה סוגיא בש"ס בכמה דוכתי דוק ותשכח. ואפשר דהנ"י היה גורס נמי בהך בעיא דרועה תיקו וכמו שמשמע קצת מלשונו אבל מדברי המגיד לא משמע כן שדרכו לכתוב בבעיא דסלקא בתיקו סלקא בתיקו ובבעיא דלא איפשטא בעיא דלא איפשטא ומדכתב הכא בעיא דלא אפשטא משמע שלא היה גורס תיקו (בש"ס כ"י על קלף ישן נושן נמצא גיר' אחרת דסלקא בתיקו בעיא דרועה) שוב ראיתי בש"ס כ"י על קלף ישן נושן אי' להדיא בהך בעיא דרועה תיקו:

וכגיר' הנ"י. ומ"מ הדבר ברור דגירסת הרי"ף היה כמו גיר' כל הספרים שלפנינו ודלא כנ"י וכן היה גורס הרמב"ם ודלא כהה"מ

וגם ברי"ף מוכח שהיה גורס כן דאי היה גורס כהנ"י ובא להורות דלא מהני תפיסה בבעיא דלא איפשטא וכמו שהבין הנ"י מדבריו א"כ קשה למה הורה לנו כן דוקא בבעיא זו יותר מכל אבעיות שבש"ס ולא אישתמיט חד דוכת' שהורה לנו הרי"ף כן בשאר אבעיות א"ו כדפי' (הוכחה חדשה דהרי"ף ס"ל דתפיסה מהני בתיקו) ואדרב' יש להוכיח קצת מדברי הרי"ף דפרק הפועלי'