תקפו כהן קיח

בין ספק אחד לכמה ספיקות ומדברי התוס' דכתובות אין ראיה כלל כמ"ש ועוד אכתוב לקמן ס"ס קכ"א ראיה ברורה מדברי מהר"ר דוד כהן בית ב' סי' ט' דלא מפקי' ממונא ממאן דתפס משום ס"ס וע"ש (שיב מצאתי בתשו' מהר"ר יוסף טראני סי' קי"ד כתב שאינו משוה עם מהר"י ן' לב בזה. ונ"ל דלעולם לא מפקינן מיד המוחזק כל שאתה יכול להרבות ספיקות וספיקי ספיקות ומה שיש לדון על עיקר ראייתו כתוב במקום אחר ע"כ גם מהר"י ן' לב גופיה בספר ראשון כלל י"ב סי' ע"ז כתב וז"ל ומטעם ספק ספיקא היה נראה לכאורה לומר נמי דספק מכר להאכיל ספק מכר להניח ואת"ל שמכר להניח שמא נטל רשות מב"ד אלא ישים מקום לחולק לחלוק ולומר דכשם שאין הולכים בממון אחר הרוב ה"נ אין הולכים אחר ס"ס אלא אוקי ארעא בחזקת מארי' קמא ובחזקת היתומים עכ"ל וכ"כ עוד שם בסי' ע"ח וז"ל ולכאורה היה נראה דאזלי' בתר ס"ס לאו מילתא היא דהא אפי' באיסורי דאורייתא אזלי' בתר רובא ולגבי ממון אין הולכים אחר הרוב ה"נ יראה לכאורה בנ"ד דאפי' דהוי ס"ס לא מהני להוציא הקרקע מיד היתומים אלא אפי' בס"ס נימא המע"ה עכ"ל וע"ש)

סי' קכא (דין מה שפסק מהר"י ן' לב ס"ג סי' נ"ח בראובן ושמעון שעשו שטר ביניהם שכל מה שיכתוב בפנקסו יתחייב לשלם לו ואח"כ אמר שיש כאן ל' פרחים רבית שאינו נאמן אינ' נלפע"ד אלא שמעון פטור בשבועת היסת) שלישית מה שפסק בתשו' מהר"י ן' לב ספר ג' סי' נ"ח הלכה למעשה לא טב הורה. והנה אעתיק תשובתו ואכתוב כל השגותי בצדו למען יתבררו הדברים ויובנו היטב וז"ל שם על אודות ראובן ושמעון שהתנו ביניהם בשטר סתום בעדים כשרים עשוי בכל תוקף שמשך זמן שתי שנים רצופו' יתחייב ראובן למסור ולתת מנכסי פרקמטי' שלו לשמעון באמנה כדי שיוכל לישא וליתן להשתכר בה כיד ה' הטוב' עליו ולא התנו על סך קצוב אלא התנו שכ"ז שיקבל שמעון פרקמטיא או ממון מראובן יכתוב קבלה מידו בתוך פנקסו של ראובן וכל מה שימצא כתוב בסוף השתי שנים כתוב מיד שמעון בפנקס הנז' שהוא מודה בקבלתו יובן היות חייב שמעון לשלם לראובן בתורה חוב גמור כ"ז שיתבענו ועתה הנה עברו הב' שנים וראובן תובע משמעון ואומר בא וחשוב עמי מתוך הפנקס כמה עולה לחשבון הפרקמטיא וכן לכסף מוצא פי מה שתשאר חייב לי אני רוצה שתפרעני וכן כיונו החשבון ונמצא החשבון מכוון וישר ועולה סך כך וכך ונשאר שמעון חייב לראובן כך ורך אלא שמעון טוען ואומר הסר ממני הסך ל' פרחים שאע"פ שאני מודה בכתב ידי שכולם היו ממון פרקמטיא מ"מ האמת הוא שנכללו במעות הנזק ל' פרחים שהם רבית וראובן אומר שקר אתה דובר אין כאן לא נשך ולא תרבית ושמעון אומר אני אשבע בכל אופן שתרצה שמה שאני טוען הוא אמת וראובן אומר אין כאן מקום לשבועתך דלא אתי על פה ומרע להודא' שבכתב ע"כ: **(אמר שבתי כהן היא רבית כו' וה"ה שטר אמנה או כתבתי ללות ולא לוה כן הוא בהרמב"ם שם להדיא דכל הנך טענות דמי לרבית ע"ש וכ"ה בבעה"ת שער כ"א ריש מ"ב להדי' וכ"מ להדי' בד' ה"ה שאביא בסמוך וכ"ה להדיא בדברי מהר"י ן' לב גופיה לקמן והוא פשוט

)** תשובה איברא דהרמב"ם ז"ל כ' בפ' י"ד דמשפטים (צ"ל דמלוה ולוה) שהוא מחלוקת בין הגאונים על מי שטוען על שטר מרוים שאותו החוב הוא רבית שיש מי שהורה שחייב בעל השטר לישבע כעין של תורה כמי שטען עליו שפרעו ויש מי שהורה שלא ישבע והוא הסכים לסברת האומרי' שלא ישבע דלאו כל הימנו לבטל שטר מקוים אלא ישלם ואח"כ יטעון על המלוה במה שירצה שאם יודה יחזיר לו ואם כפר ישבע היסת ע"כ והרב המגיד משנה כתב שהאחרונים הסכימו לדעת הרמב"ם (מ"ש מהר"י ן' לב דבנידון דידן הוי כעין שטר