תקפו כהן קטז

תיקו וכ"ש בפלוגתא דרבוותא דלכ"ע מהני תפיסה וכמ"ש למעלה והלכך בהך עובדא המהר"י ן' לב שחמות' מוחזקת ודאי דמצ"ל קים לי כסברת בעל המאו' פרק יש נוחלין דהיכא שיש בנים גדולים לא אמרינן דעשאה אפטרופס והלכך זכתה חמות' ולא מפקינן מינה ודלא כמו שפסק מהר"י ן' לב ול"ל דהבעל המאו' ה"ל יחיד דהא מדברי מהר"י ן' לב גופיה מבואר דאי הוי מצ"ל קים לי בכה"ג היתה האלמנה יכולה לומר קים לי כבעל המאור ולא הוה חשבינן סברת בעל המאור לסברת יחיד. ועוד שנראה לפע"ד שגם הרמב"ן בס' המלחמות שלו מסכים עם הבעל המאור בזה שהרי הבעל המאו' שם בפ' יש נוחלין השיג בתרתי על הרי"ף חדא במאי דכתב הרי"ף דבעייא דבברי היאך לא איפשטא וכתב בעל המאו' דאיפשט' אידך במאי דמחלק הרי"ף בין כותב לאומר ובעל המאו' ס"ל דאין לחלק בכך רק בין יתומים קטנים לגדולים והנה הרמב"ן שהוא איש מלחמתו ודרכו לסתור דבריו וליישב בכל מקום דברי הרי"ף לא השיג שם בפרק יש נוחלין על בעל המאו' רק במה שכתב דבעיין איפשט' אבל מה שחילק בעל המאו' בין יתומים קטנים לגדולים לא השיג עליו כלל והניח דבריו במקומם משמע דמוד' ליה בזה וגם שאר הפוסקים לא חלקו בפירו' על בעל המאור רק שלא הביאו דבריו ואפשר דמ"מ סבירא להו הדין של בעל המאור אמת מבחוץ דדוקא ביתומים קטנים אמרינן דעשאה אפטרופס ולא בגדולים רק שלא תירצו כן משום דמשמע להו דמסתמא רבי יוחנן בן ברוקא וכל הנך שקלא וטריא דבש"ס מיירי נמי בבנים קטנים אבל מ"מ הסברא נכונה דבגדולים שייך לומר שעשאה אפטרופס ויש קצת ראיה לזה ממאי דאמרינן בפרק המפקיד (דף ל"ט ע"א) אפטרופא לדיקנני לא מוקמינן וגם כיון דאמרינן בש"ם דהך דינא דהכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא הוי הלכת' בלא טעמא אם כן הבו לה דלא לוסיף עלה. וכה"ג כתב הרמב"ן בחדושי בתרא שלו דגם הרי"ף מודה לרשב"ם דכל בלשון ירושה מפורש ל"ל אפטרופס הוא וזה שהוצרך הרי"ף לחלק בין כותב לאומר לא משום ירושה אלא שמשמע משנתינו בלשון ירושה וכ"ש בלשון מתנה דאפי' לרבנן בל' מתנה דבריו קיימים ואע"פ שאין פשט לשונו משמע כן עכ"ל ואם כן ה"ה י"ל דהפוסקים מודו לבעל המאור. ומה שהוצרכו לתירוצים אחרים היינו משום דמשמע להו דמתני' בסתמא בקטנים נמי איירי וכדפי'. (לא ידענ' מנ"ל למהר"י ן' לב שהפוסקים לא הודו לדברי בעל המאור בזה) ולא ידענא מנין לו למהר"י ן' לב מ"ש דרוב הפוסקים לא הודו לדברי בעל המאור בזה. ואפי' יהיה כדבריו דרוב הפוסקים לא הודו לדברי ב"ה כי דקי"ל דמ"ל קים לי אפילו כהמיעו' וכמו שיתבאר לקמן סימן קכ"ג וכמ"ש מהר"י ן' לב גופיה וכבר כתבתי דבכה"ג מצ"ל קים לי אם כן אין להוציא מהאלמנה חמותה כן נ"ל הלכה למעשה

סי' קיד (דין מה שפסק מהר"י ן' לב ספר ג' סימן כ"א דס"ל דנכלל הקרן עם הרבית גובה הקרן דמפקינן ממונא משום ספק ספיקא אין נלפע"ד אלא לא מפקינן ממונא כלל משום ספק ספיקא) שנית מה שפסק מהר"י ן' לב בספר ג' סי' כ"א דף ך' וע"ד ח"ל ועוד איכא ספיקא אחריתי שהרי הרמב"ן וזולתו חולקים על דהתוס' וסבורים דהיכא דנכלל הקרן עם הרבית דגובה את הקרן וכיון דכן הוא הוי ספק ספיקא וכיון דאיכא ספק ספיקא מהניא לאפוקי ממונא מיד המוחזק וכמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות בההיא סוגיא דפתח פתוח מצאתי בדבור המתחיל אי למיתב לה כו' כתב וז"ל דאמאי תפסיד כתובתה והא ס"ס הוא ס' אם הוא בקי בפתח פתוח אם לאו ואם ת"ל פתח פתוח הוא ס' באו ס ס' ברצון ואפי' אשת כהן באונס לא מפסד' כתובת' ואין לומר דאפי' בס"ס מפסדת כתובתה משום דמוקמינן ממונא בחזקתי' דהא לקמן גבי משארסתני נאנסתי והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך נאנס' והיה מקחו מקח