תקפו כהן קיד

סי' ד' דהמרדכי ושאר פוסקים פליגי אהריב"ש סי' שצ"ו ליתא לפע"ד אלא דעת כולם שוה) ומזה נדחה מ"ש בדרכי משה דהמרדכי והנ"י והרא"ש שבפ' המניח פליגי אהריב"ש סי' שצ"ו וכ"כ בהגהת ש"ע שם דעות בזה. ולפע"ד ליכא כאן פלוגתא כלל וכולא בחדא מחתא מחתינהו ודברי מהרי"ק והרא"ש וטור והנ"י ומרדכי והריב"ש כולם מסכימים נדבר אחד וכ"ע מודו דהיכא דליכא משום איסור דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו מותר למשכנו וכדאיתא בש"ס פרק המקבל ובפוסקים וטור וש"ע סי' צ"ז סי"ד וכמ"ש הריב"ש סימן שצ"ו ומהרי"ק שורש קס"א וכדמוכח מדברי ספר יראים שבמרדכי פרק המניח ולא קאמר המרדכי ונ"י והרא"ש וטור דבעינן שיוכל לברר שהוא שלו אלא לאפוקי היכא דחייב לו בעד הלואה דאז אין לו רשות למשכנו אעפ"י שברור שחייב לו ואם כן אם הזיקו או הכהו במה שמשכנו בעל כרחו חייב על ההיזק או ההכא' או לענין שאם אינו יכול לברר שחייב לו צריך להחזיר לו אפילו גוף החפץ שתפס כיון שאינו מועיל תפיסתו אבל פשיטא אם מועיל תפיסתו כגון שיתפוס שלא בעדים שיהיה לו מגו (וכן הוא בסמ"ע סימן ד' ס"ק ב' דמותר לתפוס אפילו לכתחלה כדי שיהיה לו מגו וכן מוכח בבית חדש שם בריש הסימן גבי מה שפי' הא דרב הונא בפ"ק דברכות ע"ש ודוק) או כגון ספיקא דדינא או ספק שבשטר וכה"ג או שהחוב אינו דרך הלואה וידוע שחייב לו מותר לתפסו אפי' לכתחלה כיון דליכא איסור א' משום דלא תבא אל ביתו. וזה ברור

סי' קיז ואין להקשות מה תירץ רבינו קלונימוס במרדכי פרק המניח על הא דרב הונא דפ"ק דברכות שלקח זמורות אחרות הא כיון שהאריס גנב א"כ ה"ל החוב משלו בדרך הלואה ויכול לתפוס אפילו ד"א נראה כיון שמגיעים קצת זמורות מן הדין לאריס וכמו שפירש"י בפ"ק דברכות שכשם שחולקים ביין כך חולקים בזמורות כו' א"כ הזמורות היתירות שגנב האריס הוי כאלו לקח עתה הרבה ובעל הכרם יקח כנגד זה פעם אחרת ודמי כאלו זקף במלוה ודוק

וגם פשט דברי מהר"מ שבמרדכי פרק המניח במה שהביא ראיה מפ"ק דברכות משמע כמהרי"ק ומ"ש מהרש"ל שם דמפירש"י שפירש וכי אינו חשוד בעיניכם שגנב יותר מחלקו כו' משמע דהוי כעין ברור לכל כו'. נ"ל דאינו ראיה כלל דרב הונא אמר להם וכי אינו חשוד בעיניכם ואפשר שבאמת לא היה חשוד בעיניהם. ועוד אפילו היה חשוד בעיניהם מ"מ זה לא מיקרי ברורה לכל שהרי אין יכולים להוציא ממון בשביל שהוא חשוד בכך

ומה (מה שהביא מהרש"ל ראיה לדבריו מפרק שבועת העדות אינה ראיה כלל ואדרבה משמע שם לכאורה איפכא) שהביא מהרש"ל ראיה לדבריו מפ' שבועת העדות והבאתי לשונו לעיל ריש סימן קט"ו אינה ראיה כלל ואדרבה יש להוכיח משם להפך דמדאסר מטעם דמדבר שקר תרחק תיפוק ליה דבלאו הכי אסור דהיאך יוציאו ממנו ממון כיון שאינו חייב בדין אם לא ע"פ עדותם אלא משמע דמי שחייב לחברו יכול לתפוס אפילו לכתחלה אם הוא בענין שמותר למשכנו וכמ"ש אלא דבפרק שבועת העדות אסור מטעם דמדבר שקר תרחק שהרי אינם יכולים להוציא המעות אלא שיאמרו שקר שהא' הוא המלוה והם העדים וזהו אסור משום מדבר שקר תרחק אבל בלאו הכי שרי וכדאמרן

סי' קיח ואחרי אשר הודיע לנו אלקים את כל זאת צריכים אנחנו להודות לשמו הגדול וליתן לו שבח והודי' וצריכים אנחנו למודעי רבא לאורייתא שראינו בתשו' ן' לב ארבע תשובות שהורה הלכה למעשה פסקים שאינם נראים לפענ"ד

ראשונה (דין מה שפסק מהר"י ן' לב בס' א' סי' ס"ז שאלמנה שהניח לה בעלה