תקפו כהן קט

שצ"ו שכתב שם כל הנך חלוקים שכתב הרא"ש פרק המניח וטור דלא מצי למיעבד דינא לנפשי' רק בדבר המבורר שהוא שלו והעתיק שם גם כן כל דברי הטור דסימן ד' וכתב וזה לשונו וכן נשתמשו הגאונים ז"ל מדין זה בענין התפיסות שיוכל אדם לעכב פקדון שבידו ולטעון עליו אם הוא חייב לו מצד אחר שהיה אפשר לומר יתן לו הוא את שלו ואחר כך יתרעם ממנו בב"ד על מה שחייב אלא שמטעם עביד אינש דינא לנפשיה הוא יכול לעכבו כדי להציל את שלו ואף על פי שהיה יכול להציל בב"ד כגון דאיכא עדים וליכא פסיד' או אפילו לתפוס מטלטליו כל שמצאום ברשות אחרים או אפילו ליקח מידו ומביתו כל שהחוב אינו הלואה ממש אבל בהלואה ודאי אין לו ליכנס לביתו למשכנו ולא לחטוף מידו אלא דאי עבד מהני ואפילו לרבא דאמר כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני הכא שאני דכתיב השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש מעיקר' לא כדאיתא בפ"ק דתמורה וכבר הסכימ' דעתך לדעתו בזה עד כאן לשונו כרי להדיא כדברי דכל שאינו החוב הלואה מותר לעשות דין לנפשיה וכן אפי' הלואה אי עבד מהני ולפי מ"ש לקמן סימן קט"ו דהיכא דליכא משום איסור דלא תבוא אל ביתו לעבוט מותר אפי' לכתחלה למשכנו לעשות דין לנפשיה אפילו בחפץ אחר פשיטא דליתנהו לדברי מהרש"ל אלא אפילו לכתחלה מיתר לתפוס בכה"ג דספיקא דדינא או בספק שבשטר או בעדות דתרי ותרי וכהאי גוונא או היכא דאית ליה מגו ודוק ועמ"ש לקמן סימן קי"ד

סי' קיב (עוד ראיה ברורה לדברי דמהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא בכל דבר מהרא"ש ורבי ירוחם) ועוד ראיה ברורה לדברי דמהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא בכל דבר מדברי הרא"ש ור' ירוחם שכתב הרא"ש בפרק כיצד הרגל והבאתי לשונו לעיל סי' ג' וז"ל ולרבותינו האומרין דבכל תיקו אי תפס לא מפקינן מיניה בחצר הניזק אי תפס מגבי' ליה נזק שלם ובר"ה אי תפס הבהמה מגבי' ליה חצי נזק כו' מדכתב ברישא סתמא אי תפס כו' ואחר כך כתב אי תפס הבהמה משמע להדיא דברישא אפי' תפס מטלטלים לא מפקי' מיניה רק דבסיפא כיון דהזיק' בר"ה אינו משלם אלא מגופו וכן משמע בקצור פסקי הרא"ש שם שחבר בעל הטורים וכן כתב רבי ירוחם להדיא בנל"א ח"א וזה לשונו בעטה והתיז' במקום שאי אפשר לה אא"כ התיז' בעיא ולא איפשטא אם הם צרורות ופטור בר"ה או קרן וחייב ח"נ ולמי שפסק דכל תיקו לא מפקינן מיניה אם תפס כמו כן בכאן אם תפס הבהמה עצמה גובה חצי נזק ואם ברשות הניזק אפילו תפס שאר מטלטלים גובה נזק שלם עד כאן לשונו עוד כתב שם וזה לשונו כשכשה באמת' ספק אם רגל או קרן כי הוא בעיא דלא איפשטא ולאותם שפסקו דכל תיקו אי תפס לא מפקי' מיניה אם הזיק' בר"ה ותפס גוף הבהמה גובה ח"נ וברשות ניזק אם תפס אפי' שאר מטלטלים גובה נזק שלם עד כאן לשונו. הרי להדיא דלמאן דמהני תפיסה בתיקו מהני אפילו תפס שאר דבר אלמא דלא שייך בכה"ג לומר דלא עביד אינש דינא לנפשיה. ואם כן נהי דהרא"ש פליג ארבותינו בתיקו מ"מ בפלוגתא דרבוותא דהוכחנו לעיל סימן נ"ג דגם הרא"ש מודה דמהני תפיסה דל"ד לתיקו וכמו שהכריע מהרש"ל גופיה בפרק כיצד הרגל והבאתי לשונו לעיל סימן פ"א דפלוגתא דרבוותא לא דמי לתיקו ושגם הרא"ש מודה א"כ פשיטא דמהני תפיסה בכל דבר. (עוד ראיה מהרא"ש) והכי מוכח נמי מדברי הרא"ש שהבאתי לעיל ריש סימן ג' שכתב דלכך לא הביא הרי"ף בעיא דרב אשי משום דס"ל דמהני תפיסה בתיקו ואם כן לא נ"מ בהך בעיא. ואם איתא דלא מהני תפיסה בתיקו בשאר דבר אם כן ה"ל להביא אך בעיא דנ"מ טובי אם תפס שאר דברים ובשום קנסא מהני תפיסה בכל דבר וכמ"ש הרא"ש ספ"ק ודו"ק משום תיקו לא מהני