תקפו כהן קד

דהשלמא בח"מ שכתב הש"ע שם כן בסתם הניחו דבריו אבל בא"ע שלא כתב הש"ע כלום ודאי הוכרחו להביא ב' דעות ומטעם שכתבתי לעיל ר"ס ע"ו ע"ש

סי' קה ובנה נתברר בהרבה ראיות ברורות דמהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא (אף שזה פשוט הארכתי הרבה להוציא מלב החולק עלי שאומר דלא מהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא כמו דלא מהני בתיקו) ואף שהדבר פשוט בעיני לא הוצרכתי להאריך אלא להוציא מלב החולק עלי שר"ל דלא מהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא כמו דלא מהני בתיקו ולכך רצה להורות בנדון השאלה שלפנינו שהתחלנו בה דלא מהני התפיסה שתפס ראובן מחמת עסק השותפות וכבר הארכתי דגם בתיקו יש פנים וקרוב לומר דמהני תפיסה ואפילו מאן דס"ל בתיקו לא מהני תפיסה מודה בפלוגתא דרבוותא והחולק רצה להביא ראיה ממ"ש הרא"ש וטור וש"ע בח"מ ר"ס קל"ט גבי ארבא דאם תפס א' מהן וחזר חברו ותפסו ממנו מוציאין מידו ואין זו ראיה כלל. וכמ"ש למעלה סי' י"ט אות ח'. ותו דגבי ארבא גופיה העליתי שם לדינא דאם חזר ותקפו אין מוציאין מידו ע"ש. (עוד הביא ראיה מי"ד ר"ם שט"ו וגם זה אינו ראיה משלש טעמים) עוד רצה להביא ראיה ממ"ש מהרמ"א בי"ד ר"ס שט"ו גבי ספק בכור דהלכתא דמוציאין מידו עוד כתב הש"ע שם אנדרוגינוס הוא ספק בכור כו' עוד כתב הש"ע שם סעיף ו' פרה שילדה כמין חמור כו' ילדה מין סוס או גמל ה"ז ספק בכור ואם תפסי כהן אין מוציאין מידו וכתב מהרמ"א וכבר נתבאר דנקטינן דאם תקפו כהן מוציאין מידו עכ"ל ומדכתב מהרמ"א וכבר נתבאר כו' משמע דקאי נמי אאנדרוגינוס שהזכיר הש"ע בסעיף ד' דהוי ספק דנקטי בי' נמי דאם תפסו כהן מוציאין מידו ובאנדרוגינוס לא כוי ספק בכור אלא מכח פלוגתא דרבוותא וכדאיתא בהרא"ש. אלה הם דבריו ואין בראיה זו ממש משלשה טעמים

א דמידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא בילדה כמין סוס או גמל כיון דבעיא ולא איפשטא היא מוציאים מידו אבל באנדרוגינוס כיון דלא הי אלא פלוגתא דרבוותא אין מוציאין מידו וע"כ לא ביאר מהרמ"א גם בס"ד דמוציאין מידו

ב דהא הרמב"ם והרבה פוסקים פסקו דאנדרוגינוס הוי חולין גמורים ואפי' הרא"ש משפע דמכח חומרא הוא דכתב דהוי ספק בכור דזה לשון הרא"ש וכיון דפליגי בהאי פימקא רבוותא טוב להחמיר ובכור מספק הוי כו'. והלכך כיון דלענין דינא נראה עיקר כהרמב"ם וסייעתו רק מכח חומרא יש להחמיר לענין איסורא אבל פשיטא דאי תפס מפקינן מיניה. וזה נראה דעת הש"ע שבסעיף א' וסעיף ו' גבי ספק בכור כתב דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו ומה נשתנה הך דינא דס"ד דלא כתב הש"ע כן א"ו גם הש"ע מודה בכאן דמוציאין מידו ותדע שהרי הש"ע דרכו לימשך בכ"מ אחר דעת הרשב"ם ולמה כתב כאן כדברי הרא"ש א"ו משום חומרא דאיסורא כתב כדברי הר ז"ש דכוי ספק בכור אבל לענין דינא ס"ל עיקר כהרמב"ם דאנדרוגינוס הוא חולין גמורים ואפילו תקפו כהן מוציאין מידו וא"כ כיון דאפילו הש"ע גופיה מודה בהא פשיטא דאין משם ראיה דבפלוגתא דרבוותא לא מהני תפיסה

ג דספק בכור שאני דיש בו תורת הנאה לבעלים לכך מוציאן מידו וכמו שמוכרת לחלק כן לדעת הרבה פוסקים וכמ"ש לעיל סי' ה' ו'

סי' קו (עוד מביא ראיה מתשובת דברי ריבות סימן שט"ו וג"ז אינו ראיה כלל) עוד רצה להביא ראיה מתשו' דברי ריבות סימן שט"ו דכתב שם גבי ראובן שהניח אלמנה ובן ובת ונתנה האלמנה הרבה מנכסי ראובן וגם בית א' להבת והשיב דאמר שמואל בפרק מציאת האשה לפרנסה שמין באב ונחלקו הפוסקים אי אמרינן דעתיה דאב בין לאוסופי על עישור נכסי ובין לפחות או דוקא לפחות מעישור נכסי