תקפו כהן קא

שאני חולק על ר' יוחנן שהרי הוא שקול כמותי. ומה שנאמר בש"ס הלשון בשניהם ושוה אין קפידא בכך ולא לחנם קאמר בש"ס קריבי' דר' יוחנן אלא להורות דר' יוחנן היה פסול לדונו. גם מ"ש מהר"י טראני כי אתו לקמיה דרשב"ל אמאי אמר להו זילו אהדורו מאחר שיודע שר' יוחנן חולק בדבר כו' דבריו תמוהים דדברי רבי יוחנן היו כאין נחשבו בעיני רשב"ל והוה ברירא ליה לרשב"ג דלא כר' יוחנן ולכך אמר להו אהדורו דשפיר עבד אפי' לא היו באים לפניו בתורת דין ומכל שכן לפי מה שכתבתי שבאו לפניו בתורת דין דהוכר' נפסוק להם לפי ראות עיניו

ד שהרי ר' יוחנן לא אמר להם שיעשו כרשב"ל רק כשחזרו ובאו לפניו אמר מה אעשה איני יכול להושיע לכם שכנגדי חלוק עני ואף אם דעתי נוטה דשפיר תפסתו' מה אעשה שכנגדי חלוק עלי והוא שקול כמותי לעשות מעשה בדבר זה כמו שירצה: וגם בתשו' סימן ע' כתב מהר"י טראני דתפיסה לא מהני בפלוגתא דרבוותא היכא דפליגי בתפיסה עצמה ועיקר רא תו שם מהך דפרק הכותב דלעיל וכיון שכבר בררתי דאין משם ראיה כלל אין צורף להשיב על יתר דבריו שכתב שם בסימן ע' כי נראה לכל מבין ומעיין שם בדבריו שאין בהם ממש מכח חדרים מעצמם מיניה וביה עיין שם שכתב בדף צ"א סוף ע"ב וז"ל וכן מוכח מההיא שמעתתא דריש מציעא דתקפו כהן כו' ולא תימא כי אמרינן דהוי תפיסה ספק דומיא דתקפו כהן שהוא ספק שא"א לעמוד עניו אבל בפלוגתא דרבוותא אמר קים לי אנא כהני מסתבר' טעמ' בתפיסה ודאי מחשבה אין טעם לומר כן דלאו כל כמיניה שיאמר כן הואיל ואנו אין בידינו להכריע בין שניהם מאי מהניא שיאמר לדידי ברירא לי הך סברא עכ"ל ודבריו אלו תמוהין כיון דאיהו גופי' מודה היכא דלא פליגי בתפיסה עצמ' אי מהניא דמהני' תפיסתו וכדכתב שם להדיא כמה פעמים אלמא דבע"כ צריך לומר דפלוגתא דרבוותא לא דמי לספק בכור מה"ט דפלוגתא דרוובתא חשיב טענת ברי וכמ"ש מהרי"ק שורש קס"א והבאתי לשונו לעיל סימן ע"ט או מאינך טעמי שכתבתי לעיל סימן פ"ה ופ"ז אם כן הוא הדין היכא דפליגי בתפיסה עצמה ודאי מצי למימר ברירה לי הך סברא

סי' קב והנה אחרי שבררתי ודחיתי כל דברי מהר"י טראני באופן שאין ראיה דלא מהני תפיסה היכא דפליגי בתפיסה עצמה מתעורר להביא ראיות דמהא תפיסה אפינו היכא דפליגי אמוראי או רבוותא בתפיסה עצמה אי מהני' (דין ראיה דמהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא אפילו היכא דפליגי בתפיסה עצמה אי מהניא מדברי מהר"י ן' לב ספר א' סימן פ"ז) והנה כבר כתבתי לעיל סי' ק' דמדברי מהר"ר יוסף בן לב ספר א' סימן פ"ז מוכח דאפי' היכא דפליגי בתפיסה עצמה אי מהניא או לא מצי התופס אר קים לי כהך פוסק דס"ל דמהני. ואע"ג דמהר"י ן' לב שם חשיב פלוגתא דרבוותא טענת שמא מכל מקום נשמע מדבריו דהיכא דמהני תפיסה מהני אפילו היכא דפליגי בתפיסה עצמה וא"כ לפי מה שהעליתי בסימן ע"ט ופ"א דבפלוגתא דרבוותא מהני תפיסה דהוי טענת ברי או משחר טעמים שכתבתי בסימן פ"ה ופ"ו ואם כן ה"ה אפינו היכא דפליגי בתפיסה עצמה דינא הכי תדע שהרי גם מהר"י טראני הבין מדברי מהר"י בר לב כן וכמו שכתבתילשונו למעלה סוף סימן ק' (עוד ראיה מדברי מהר"ר דוד ן' לב ספר שני סימן נ"ה) ועוד דראיה מדברי מהר"ר דוד ן' לב ספר שני סימן נ"ה שכתב כן להדיא גבי אלמנה שתפסה למזונותיה יתר משלשים יום וזה לשונו ואית לן למיעבד עובדא כו' עד דהך דאינך תפיסנ' הוי תפיסה עכ"ל והבאתי לשונו לעיל סימן פ"ד (עוד ראיה מתשובת רשב"א סימן שי"א) ועוד ראיה מתשובת הרשב"א סי' שי"א שכתב שטעמו של הרמב"ם שפסק בספק בכור תקפו כהן אין מוציאין מידו משום דפסק כרב המנונא אף על גב דרב חנני' ודאי ס"ל דתקפו כהן