תקנת עזרא (מעילה תנינא) ריט

יכול לחזור בו. הא ודאי דמסתמא הוא שינוי ועוות בשליחות דאם יוזל יחזור בו הלוקח ואם יוקר לא יוכל המוכר לחזור בו, וא"כ ה"נ אפי' תימא דמוסיף על שליחותו הוה כיון שהלוקח יכול לחזור למה לא הוה מעביר על דעת בעה"ב המשלח, ועיין בקצוה"ח סי' ר"ה סעי' ז' מה שהביא משו"ת חות יאיר ומש"כ הקצות שם על דבריו ובתוס' בב"מ (דף ק"א ע"א) ד"ה דמי עבד גדול ובמקנה קידושין (דף כ"ו) ד"ה אלא מהכא ואקח את ספר המקנה, והרמב"ם פ"א משליחות ה"ג כתב נתן לו מעות לשלוחו לקנות לו קרקע וקנה לו שלא באחריות ה"ז עוות והשליח לוקח אותה לעצמו שלא באחריות וחוזר ומוכרה למשלח באחריות הואיל וקנה אותה במעותיו והאחריות על השליח וכן כל כיוצא בזה עכ"ל, ועיין בראב"ד שם והכ"מ שם כתב וז"ל, והר"ן בפרק האיש מקדש תירץ דאה"נ דאין כופין למשלח ויכול לומר תן לי מעותי דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי, ויותר הייתי רוצה באחריות המוכר מאחריותך, אלא אם הוא חפץ בקרקע יקבל השליח עליו אחריות, ולי נראה דאה"נ דמחייב המשלח לקבלה כשיקבל עליו השליח אחריות מפני שהרי קנאה במעות המשלח ואין כאן אונאה לגבי משלח שהרי זה קיבל עליו אחריות עכ"ל, וא"כ לסברת הכ"מ גם בנ"ד א"ש דכיון דכל העוות הוא מה שהלוקח יוכל לחזור בו, א"כ שהלוקח מקבל עליו עתה שלא לחזור בו ורוצה בלתך כבר מתוקן העוות והקנין קיים, אבל לפי דעת הר"ן וכן להראב"ד שם אכתי צע"ג סוגיא זו לענ"ד, וראיתי בספר יד אליהו מר' אליהו קאלישער בפסקים סי' כ' דיבר מעט בסוגיא זו אבל לא נגע בענינינו כפי הצורך לענ"ד והנני רק מעורר, והנה לכאורה יש לפשוט עיקר איבעיא זו מהא דתנן להדיא בתרומות (פ"ד מ"ד) אם נתכוין להוסיף אין תרומתו תרומה, הרי דמעביר על דבריו הוה דאל"כ למה אין תרומתו תרומה, יהיו השיריים מתוקנים לחולין גמורים והתרומה מדומע אם מעט טבל כמה שהוסיף, ועיין בר"ש שם מה שמחלק, אכן בירושלמי (פ"ד ה"ד) מתרומות איתא ר"ח בעי קומי ר' יוסי תמן תנינא א"ל תן להם חתיכה חתיכה והוא אמר טולו שתים שתים והם נטלו שלש שלש כולן מעלו והכא אמרת הכין, א"ל תמן מחתיכה הראשונה נסתיימה שליחותיה של בעה"ב ברם הכא על כל חיטה וחיטה נסתיימה שליחותיה של בעה"ב עכ"ל הירושלמי שם, ועיי"ש במפרשי הירושלמי ובגירסת הגר"א ז"ל בשנות אליהו, ונראה דהירושלמי לא סבירא ליה כתירוצא דרב ששת כאן גם לפי האמת וכבר הודעתיך שהנני רק מעורר

דף כ"א ע"א במשנה א"ל הבא לי מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא מה"ד וה"ל מה"ח השליח מעל, המהרי"ק שורש כ"ז הוכיח מכאן דבשינוי כל דהוא פקע השליחות מהשליח, והמכתב מאליה ש"ח סי' ל"ט הקשה ע"ז מדאמרינן בגיטין (דף כ"ט ע"א) אל תגרשה אלא בבית וגרשה בעליה וכו', שמשם הוכיחו האחרונים דדוקא כשאמר לו בלשון שלילה אז הוה קפידא אבל אם א"ל גרשה בבית וגרשה בעליה הגט כשר כמש"כ הב"ח והב"ש סי' קמ"א סקכ"ב, ומתחילה תירץ דמעילה שאני דחידוש הוא דבעלמא קיי"ל אין שליח לד"ע ובמעילה ישל"ע להכי כל ששינה כל דהוא בטלה שליחותו ע"ש שהאריך, אבל באמת אשתמיטתיה התוס' בגיטין (דף ס"ה ע"ב) ד"ה הא והא רבנן וכו' דמדמו ההיא דהבא לי מן החלון לההיא דעירב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות, וא"כ מהסוגיא דגיטין (דף ס"ה) הו"ל להקשות אההיא דגיטין (דף כ"ט) מ"ש בית ועליה מתמרים וגרוגרות וממגדל ושובך שם. וכאשר באמת בתוספתא רפ"ג דמס' עירובין שנויים כולם יחד וכן פסק בשו"ע או"ח סי' ת"ט סעי' ו' דבבית ועליה הוה שינוי כמו תמרים וגרוגרת, וא"כ המשנה דידן דהבא לי מן החלון והביא מן הדלוסקמא אתיא כסוגיא שלימה דגיטין (דף ס"ה) הנ"ל ולא קשה מידי, וישוב הגמ' דגיטין (דף כ"ט) הנה לפי רעת השו"ע או"ח סי' ת"ט סעי' ו' צ"ל דלאו דוקא נקט לשון שלילה, אי נמי משום דמילתא תליא בפלוגתא דרבה ורב יוסף (דף ס"ה) שם לפירש"י שם, דתמרים וגרוגרת דהוה קפידא היינו דוקא בשל חבירו משום דלית ליה רשות בגרוגרת דחבריה אבל בשלו אין קפידא, א"כ ה"ה בית ועליה אין קפידא, ואע"ג דלרבה ואביי שם יש קפידא גם בשלו בתמרים וגרוגרות ובמגדל ושובך וא"ה ה"ה בודאי בבית ועליה, ודעת הרמב"ם ושו"ע שם כרבה ואביי, מ"מ הש"ס בגיטין י"ל דלא נחית נפשיה בפלוגתא ונקיט גוונא דלכו"ע חשיב שינוי, ולהתוס' ורשב"א דבתמרים וגרוגרת שלו הוה קפידא גם לרב יוסף וה"ה מגדל ושובך שלו וכמש"כ הרשב"א בספרו עבודת הקודש בדיני עירוב וה"ה בית ועליה, ולפ"ז צריך ישוב הסוגיא דגיטין (דף כ"ט) למה לי לשון שלילה. ואפשר ליישב משום דלא מעייל נפשיה בפלוגתא דרבנן ור"א בגיטין (דף ס"ה) דלר"א מראה מקום הוא לו וא"כ אין זה שינוי אלא א"כ א"ל בלשון שלילה, ולפ"ז להתוס' והרשב"א אתיא משנתינו דכאן במעילה כרבנן דר"א בין לרבה בין לרב יוסף, אבל לפירש"י לא אתיא רק אליבא דרבה אבל לרב יוסף קשיא, ובאמת התוס' בגיטין (דף ס"ה ע"ב) הביאו ראיה ממשנתנו לפירושם נגד פירש"י, ועיין עוד בתוס' בב"מ (דף מ"ב ע"ב) ד"ה מי אמר לי, ואפשר צ"ל לפירש"י לרב יוסף דמעילה שאני כמו שעלה על דעת המכתב לאליהו כ"כ הגאון צמח צדק החדש, ובפשוט נראה דודאי בגט שכל הענין של הנתינה היא כמעט רגע מסתמא אינו מקפיד מבית לעליה רק אם התנה בפירוש, אבל לענין עירוב או לענין מעילה אמדינן דעתיה דמסתמא מקפיד הוא בין בית לעליה ומחלון לדלוסקמא וכיוצא, וגם י"ל דענין בית ועליה תליא במחלוקת ר"מ וחכמים בנדרים (דף נ"ו) דלחכמים עליה בכלל בית משו"ה צ"ל אלא בבית ודו"ק, ועיין בתוספתא דמכילתין פ"ב דאיתא שם שאם אמר לו לקנות מיוסף וקנה משמעון הוי קפידא ושינוי כדעת התוס' ועיין במהרי"ט ח"ב ח"מ סי' כ"ז וברש"ש גיטין כ"ט ע"א ובמחנה אפרים סי' ג' מה' שלוחים ודי בזה כאן

בגמ' מאי קמ"ל דדברים שבלב אינם דברים, בפיהמ"ש להרמב"ם ז"ל ללמדינו שהעיקר הידוע בידינו דדברים שבלב אינם דברים פשוטים ג"כ לענין מעילה עכ"ל, כוונתו נראה דלא נימא כיון דעיקר שליחות זה דמעילה הוא לדבר עבירה והוא חידוש שבכה"ת אשלד"ע, גם דברים שבלב יבטלו השליחות והוא כסברת היד אליהו שהבאתי במתניתין, אי נמי כיון דעיקר מעילה הוא בין אדם למקום וכלפי שמים גליא מחשבתו נימא דדברים שבלב נמי הוה דברים. קמ"ל דמ"מ גבי מעילה נמי דבשב"ל אינם דברים

שם בגמ' א"ר ששת שנזכרו שניהם, פי' ולהכי מעל החנוני כשיוציא, והקשה הגרע"א ז"ל בתוס' רע"א במשנה כאן על הגמ' דנדרים (דף ל"ה ע"א) דלמה לא פשט האיבעיא שם ממשנתנו, והיא קושיא