תקנת עזרא (מעילה תנינא) ריח

אוקמוהו אד"ת, וצריך לחלק בין הענינים, ואכמ"ל בזה

ואין להקשות אכתי לשיטת הרמב"ם דס"ל דתרומת כל פירות האילן מה"ת הוא כמבואר בדבריו בריש פ"ב דתרומות והרי באיסור דאורייתא מחויב להחזיר ללוקח כל הדמים, גם זה לקמ"ד דנהי דהפ"מ מפרש דובשני תמרים וכיוצא בהן שהם פירות האילן, לענ"ד אין הדבר כן אלא דהירושלמי נקט כאן לשון המשנה בב"מ דף פ"ג ע"א השוכר את הפועלים וכו' מקום שנהגו לספק במתיקה יספק ופירש"י במתיקה לפתן וכן פי' הרע"ב במשניות, וידוע דלפתן הוא ירק ובירק גם הרמב"ם ס"ל דתרומתו הוא רק מדרבנן כמפורש בדבריו בפ"ב מה' תרומות ה"ז, ודובשני כאן בירושלמי הוא מיני מתיקה שבמשנה הנ"ל וא"כ דברינו מוצקים גם להרמב"ם בעז"ה

אולם אם המצא תמצא דיעה בראשונים דגם תרומת ירק היא מה"ת, אז נהיה מוכרחין לומר דהדיעה ההיא ס"ל כפירגמ"ה וסייעתו הנ"ל דבאכל תרומה באיסור מתחלל, וא"כ הרי ביארנו לעיל דיש חילוק בין תרומה לשאר איסורין דבתרומה איתא ביומא דף פ"א זר שאכל שזיפין של תרומה והקיאן ובא אחר ואכלן משלם רק דמי עצים משום דנתחללה, ולפ"ז נהי דנפשו של אדם חותה מאיסור. מ"מ הרי מיד שבלעו נתחלל ונעשה חולין וא"כ הרי יש לו הנאת מיעיים בהיתר משא"כ בשאר איסורין להכי חייב בעה"ב לשלם להפועל רק המותר ששוה חולין יותר מתרומה דבחולין היה להפועל גם הנאת החיך, ובתרומה אין לו רק הנאת מיעיים, אבל בשאר איסורין דלא שייך חילול הרי גם הנאת מיעיים ליכא, ויש להאריך עוד הרבה אבל כבר יצאתי גם במעט דברי אלה חוץ לגדרי ע"כ אקצר, ודו"ק בכ"ז

והגאון רשכבה"ג ר' יוסף ראזין מדווינסק כתב לי בענין זה וז"ל על דבר הך דמעילה דף כ' ע"א הכונה היא דלא שהמעילה בזמן שנהנה, רק דזהו גופא מה שע"י זה תיקן הבית ואז הוה תלוש להכי מעל, וכן נראה מדברי הרמב"ם בזה ומשו"ה כיון דבני מעל, וכן בהך דב"ק דף ק"א ר"ל הנאה הנראית לעינים אסרה תורה, דתיכף בזמן שצבע אז נאסר עצם הדבר לא מחמת הלבישה רק דאסור לצבוע, וכמו הך דעירובין דף ל"א דאסור לקנות בית באיסורי הנאה אף דלא ישב בה כלל רק דהקנין גופא אסור ושוב לא הוה עירוב, וכמש"כ הרמב"ם ז"ל וכמו שרפיפא דפסחים דף כ"ז ע"ב ותוס' נדרים דף כ"ז ע"ב ר"ל שיש לו קנין דבר, ועיין מש"כ התוס' בע"ז דף מ"ח דאסור ליטע, ועיקר הדבר בב"ק שם ר"ל דנפ"מ אם יש שבח סממנים ע"ג צמר ר"ל אם גוף הצמר נאסר או רק משום שיש עליו צבע איסור, ונפ"מ אם אח"כ העביר הצבע בצפון אם מותר הצמר, וזהו דמקשה דלמה ידלוק הא יכול להעביר הצבע, וע"כ דנאסר הכל בגדר חתיכה נעשית נבלה, ובאמת זהו מחלוקת בתוספתא דע"ז ריש פרק ז' גבי הדש קלעילין ור"ל כהך דמעילה דף י"ג ע"א ש"מ אבקי מעלי לה, וס"ל לאחרים דגם מטילין לחומר שבו ר"ל לבערן, והא דבר שאין בו ממש אין צריך ביעור עיין פסחים דף נ"ב גבי טעם דכבש שלשה כבשים, ועל כרחן לומר דזה נחשב דבר שיש בו ממש, ועיין מעשר שני פ"ה גבי ביעור מעשר גבי תבלין, ומה דפליגי ב"ש וב"ה בתבשיל ע"ש בזה, ובירושלמי פ"ז דשביעית בזה דביעור ליכא רק בדבר שיש בו ממש וזהו הא דב"ק שם, ועיין ירושלמי פ"ג דערלה גבי צבע דבר שיש בו רוח חיים אם נאסר. וע"כ דס"ל דכולו נאסר דאל"כ מה שייך בזה גבי בעלי חיים נאסר דהא לא נאסר רק במה שיש צבע איסור. וכן ר"ל בירושלמי פסחים פ"ב גבי רטיה מכלאי הכרם וערלה, דרצה לומר שאסור לעשות אפילו לא ליהנות דזה גופא איסור, ויש להאריך הרבה בהך דפסחים דף כ"ב ע"ב ואכמ"ל עכ"ל הגאון הנפלא האמיתי, והגם שדבריו רחוקים מדברינו הבאתים בזה מפני שמלאכת שמים היא, וגם לפי פירושו קושית התוס' למה לא משני הש"ס גם על סייעתא השנייה הנאה הנראה לעינים אסרה תורה לא קשה מידי כמובן: פרק ששי

בתוס' ד"ה השליח שעשה שליחותו השליח מעל דילפינן חטא חטא מתרומה עכ"ל, בפיהמ"ש להרמב"ם וכן הרע"ב במשנה כאן הביאו דמעילה ע"י שליח חייב המשלח מקרא דואשמה הנפש ההיא ע"ש, וכבר תמה עליהם התוי"ט דהרי מפורש בקדושין (דף מ"ב) דשליחות במעילה ילפינן חטא חטא מתרומה וכבר דיברנו מזה, והג"מ ר' דוד דייטש ז"ל כתב שיש ליישב דברי הרמב"ם והרע"ב. דהנה שם בקדושין מסיק הש"ס אמר רבא את"ל סבר שמאי שני כתובין הבכ"א מלמדין, ופירש"י דהיינו מעילה וטביחה ומכירה דשליחות יד מוקי לה ב"ש גופא אמחשבה ועיין ביבמות (דף קי"ז) בתוס', ולכאורה קשה אפי' אם יסבור שמאי דב' כתובין הבאכ"א אין מלמדין מ"מ לא שייך הכא כלל זה, דהא הטעם דב' כתובין הבאכ"א אין מלמדין הוא דאל"כ ב' כתובין למ"ל לכתוב חד ואידך ניליף מיניה, והכא לרבא גופא תרווייהו צריכי דג"ש דחטא חטא מתרומה אצטריך לענין פגם ומחובר ושאר ענינים עיין לעיל (דף י"ח ע"ב), והיקש דטביחה ומכירה אצטריך למה טביחה אינה חוזרת אף מכירה אינה חוזרת כדאיתא בב"ק (דף ס"ח) ע"ש, וע"כ דגם רבא אית ליה דרש זה דואשמה הנפש ההיא, ואייתר מקרא זה ומשו"ה שפיר הו"ל ב"כ הבאין כאחד ואין מלמדין, והוצרך רבא לומר את"ל דס"ל לשמאי דבכהבכ"א מלמדין, ואע"ג דרבא גופא קאמר בחגיגה (דף יו"ד) דבמעילה יש שליחות מג"ש דחטא חטא הוא רק משום דהך ג"ש מפורש בברייתא דמייתי הש"ס במכילתין שם, אבל עיקר הילפותא לשליחות היא מקרא דואשמה הנפש ההיא, וגם סתמא דגמ' בקדושין קאמרה דמעילה וטביחה ומכירה הו"ל ב"כ הבאכ"א וקשה הא תרווייהו קראי צריכי כנ"ל, אלא ע"כ דגם סתמא דגמ' ס"ל לדרש זה דואשמה הנפש ההיא, ועיין בספר אור חדש על מס' קדושין בסוף הספר מש"כ הגאון המחבר שם בזה: ע"ב רשב"ג מתיר וכו' בקנה ובכבד ובלב וכו' כצ"ל וכן הוא בנדרים דף נ"ד

ש"מ מוסיף על שליחותו הוה וכו', עיין ברש"י ורגמ"ה ותוס' והנה עיקר בעיית הגמ' הוא אם לענין אם המוכר שהוא המשלח יוכל לחזור בו אם לאו, אבל זה ברור מסברא דהלוקח יכול לחזור בו אם אין המוכר רוצה לתת לו כור רק לתך וכן כתב הר"ן והרא"ש בכתובות שם והוא פשוט, וא"כ קשה מאוד למה לא יהיה זה גופא קפידא גם לענין המוכר המשלח, והרי אלו אמר המשלח להשליח למכור לתך ומכר רק לתך כדבריו, אלא שהתנה עם הלוקח שאם ירצה הלוקח לחזור בו הרשות בידו והמוכר לא יהיה