תקנת עזרא (מעילה תנינא) ריד

ילפינן מעילה מתרומה שלא יצטרף הוה נמי רק לענין מזיד, דאי לאו ג"ש הוה ילפינן ומקשינן מזיד דאכילה לשוגג דיצטרף אפי' לזמ"ר ואהני ג"ש דלא יצטרף, אבל לענין שוגג ודאי אף לרבי לא ילפינן פטורא לענין זה מתרומה ומצטרף אפי' לזמ"ר, ושפיר אתיא ברייתא דמעילה (דף י"ח ע"ב) ומשנתינו בפשוטה אף כרבי לענין שוגג, ומשו"ה מותיב רבא שפיר בכריתות שם דלרבי דידיעת ספק מחלקת הא כיפר ליה יוהכ"פ

וליישב דברי המהרש"א והצל"ח נאמר דהנה בירושלמי שבועות (פ"ב) והוריות (פ"ג) אר"י ד"ה היא משום דספק ידיעה כידיעה, וטעמא דרבי דידיעת ספק מחלקת לחטאות הוא אליבא דר"ל משום דעל ידיעת ספק מביא אשם תלוי, וע"כ ס"ל דמחלקת אפי' לענין חטאות נמי, וכדאיתא בירושלמי שם דמודה ר"ל בכהן משיח שאין ידיעת ספק קובעתו לחטאת, שנאמר כחטאת כאשם את שמביא אשם תלוי ידיעת ספק קובעתו לחטאת את שאינו מביא אשם תלוי אין ידיעת ספק קובעתו לחטאת, דמשיח פטור מאשם תלוי כדאיתא במשנה פ"ב דהוריות, ולפ"ז באמת יש להבין מאי דמותיב רבא בכריתות שם דלרבי אמאי מצטרף במעילה מכאן עד ג' שנים והא כיפר עליה יוהכ"פ, מאי קושיא הא דילמא אתיא הך ברייתא כרבנן דר"ע דליכא אשם תלוי במעילה כבכריתות (דף כ"ב) וא"כ לא אמרינן בזה ידיעת ספק מחלקת לחטאות, [הג"ה, והנה הגמ' משני שם אי בעית אימא כי מכפר יוהכ"פ אכוליה שיעורא אפלגיה דשיעורא לא מכפר, וכתב המל"מ בה' שגגות (פ"ג ה"ט) וז"ל הרי דאע"ג דיוהכ"פ הוה כידיעת ספק מ"מ מצטרף מה שמעל קודם יוהכ"פ עם מה שמעל אחר יוהכ"פ משום דאינו מכפר על פלגא דשיעורא, ואע"ג דאנן קיי"ל דאין ידיעת ספק מחלקת לחטאות מ"מ יש ללמוד מזה לאשם תלוי דקיי"ל דידיעת ספק מחלקת לא"ת דאין יוהכ"פ מכפר על פלגא דשיעורא, ולא חשוב יוהכ"פ כידיעת ספק ומצטרף חצי זית דיוהכ"פ עם ח"ז דמוצאי יוהכ"פ כל שיהיה בכדי אכילת פרס וכו', ועיין מש"כ רבינו בפ"ח מה' אבות הטומאה וז"ל אכל פחות מכשיעור וטבל ועלה ואכל מעט וכו' הרי דאין הטבילה מועלת לחצי שיעור ה"נ אין יוהכ"פ מועיל לחצי שיעור, ומיהו יש לחלק ביניהם דשאני טבילה מיוהכ"פ וכו' אך סוגיית הש"ס דכריתות מוכחת בהדיא דאין יוהכ"פ מכפר אחצי שיעור והוא דבר פלא בעיני עכ"ל, ובספר ושב הכהן תמה על הרמב"ם אמאי לא הביא הך דינא לענין מעילה גופא אם מעל ביוהכ"פ ולאחר יוהכ"פ, ודבריו תמוהין דכיון דאנן קיי"ל אין ידיעת ספק מחלקת לחטאות וה"ה לענין אשם ודאי, וגם קיי"ל דאין אשם תלוי בספק מעילה כרבנן דר"ע בכריתות, ובחטאת ואשם ודאי הרי אין יוהכ"פ מכפר, וקושית רבא היא רק למ"ד ידיעת ספק מחלקת לחטאות ויוהכ"פ במקום ידיעת ספק קאי, והמל"מ כתב שפיר דיש נפ"מ באשם תלוי גופא אם אכל חצי שיעור ביוהכ"פ סמוך לערב וח"ש בערב תוך כדי אכילת פרס דבאשם תלוי קיי"ל דידיעת ספק מחלקת, ומ"מ קשה למה השמיט הרמב"ם הך דינא דאין יוהכ"פ מכפר אחצי שיעור, ועיין מש"כ בזה במהדו"ק (דף י"ח ע"ב) בשם הג"מ ר' ישראל סאלאנטער זצ"ל, ואפשר לומר דמש"כ המל"מ שדין זה פלא אינו פלא כ"כ דלא עדיף יוהכ"פ מחטאת, אם היה אוכל חצי שיעור חלב והיה מביא עליו חטאת פשיטא דהוה חולין בעזרה ואינו מכפר, כבכריתות (דף י"ג) לא התירו לאכול פחות מכשיעור לירד ולטבול ואם אכל אחר הטבילה מצטרף לח"ש הראשון, אך הנ"מ בעשה עבירה מתחילה לכן כיון שלא נשלם כל הכזית אינו מכפר כמו שאין נשאלין על הנדר קודם שחל, אבל כיון דכפרת שעיר המשתלח מועיל גם על להבא כמש"כ התוס' בשבועות (דף י"ג) דאע"ג שאין קרבנות מכפרין על עבירות שאח"כ ואפי' בו ביום. שעיר המשתלח שאני דכתיב כי ביום הזה יכפר וגומ' דמשמע דכל היום מכפר ע"ש, וכיון דמכפר גם אלהבא שלא יהא התחלת חטא כלל ודאי דמכפר נמי אחצי שיעור מכ"ש דשיעור שלם, ולא אמרינן שם בכריתות דלא מכפר על חצי שיעורא אלא לענין מעילה דמצטרף ח"ש דקודם יוהכ"פ עם ח"ש דאחר יוהכ"פ, וח"ש דקודם יוהכ"פ הרי היה ההתחלה בחטא ונקרא חטא עד יוהכ"פ אלא שאין החטא בשלימות, ע"כ אין יוהכ"פ מכפר כמו חטאת שאינו מכפר אחצי שיעור וכנ"ל, אבל בעבירת יוהכ"פ גופא ובפרט לאחר שעיר המשתלח, כיון שאינו בתורת כפרה אלא שאינו מניח לחטא לחול כלל בתחילתו א"כ כ"ש דמהני אחצי שיעור, לא הביא הרמב"ם זה לדינא דאין יוהכ"פ מכפר אחצי שיעור. ונפ"מ לדידן אם אכל יוהכ"פ עם חשכה ח"ש ספק חלב וח"ש לאחר חשכה בתוך שיעור אכילת פרס דיתחייב אשם תלוי כיון דאין יוהכ"פ מכפר אחצי שיעור, דהרי נפ"מ אחרת אין לנו כמו שכתבנו לענין קושית הושב הכהן, ולדברינו כיון שאכל חצי שיעור הראשון ביוהכ"פ גופא ואחר שילוח השפיר, דאל"כ אין מציאות כלל שיהא בתוך אכילת פרס עם ח"ש דמוצאי יוהכ"פ, א"כ אין התחלה להחטא כלל וא"כ ודאי דמהני לח"ש נמי מכ"ש דמהני לשיעור שלם ולכן לא הביא זה הרמב"ם, ע"כ הג"ה]

נשוב לדברינו דעכ"פ קשה מאי פריך הש"ס בכריתות דליהוי יוהכ"פ כספק ידיעה לחלק ולכפר, ולמה צירף את המעילה אפי' מכאן ועד ג' שנים. דלמא ס"ל לרבי כרבנן דר"ע דאין כלל אשם תלוי במעילה ולא שייך בזה כלל לומר ידיעת ספק מחלקת לחטאות כמו שהבאתי מהירושלמי וראיתי אח"כ בהגהות מצפה איתן בכריתות שם שעמד על הרבה מדברינו כאן וגם הקשה קושיא זו שהקשינו עתה ומתרץ לה וז"ל, ואע"ג דעל ספק מעילות ליכא אשם תלוי לרבנן דר"ע מ"מ כיון דכיפר עליה יוהכ"פ מאיסור דידיה ואיהו במקום אשם תלוי קאי היכא דאיכא הוה כידיעת ספק עכ"ל, ודבריו תמוהין ונעלם ממנו הירושלמי שהבאתי לעיל דשם מפורש דאת שאינו מביא אשם תלוי אין ידיעת ספק מחלקת לחטאת כמו שנתבאר, ומשו"ה בכהן משיח אין ידיעת ספק מחלקת לחטאת כמו שנתבאר, וע"כ דפסיקא ליה דרבי כר"ע ס"ל דיש אשם תלוי אספק מעילות וצ"ע מנין

אולם באמת יש שם בסוגיא עוד קושיות. חדא דלמה לא משני באמת דהברייתא רבנן דרבי היא דידיעת ספק לא מחלקת כדמשני לעיל, ועוד אמאי מקשה הש"ס על ר"ל דס"ל כר"ז דידיעת ספק מחלקת לחטאת דבאשם מבע"ל ולמה לא הקשה לר"ז כן, אכן סברת ר"ל הבאנו לעיל מירושלמי דכיון שהידיעה מועלת לחייב אשם תלוי מחייב חטאת נמי ולהכי בכהן משיח אין ידיעת ספקו מחלקת לחטאת, ולפי"ז בח"ש דאין ידיעת ספקו מביא אשם תלוי אינה מחלקת למנין חטאת, ומעתה לר"ז דס"ל דידיעת ספק מחלקת לחטאת רק לרבי, ולרבנן דרבי מודה דאין ידיעת ספק מחלקת יקשה בהברייתא למה דאין ידיעת ספק מחלקת לאשם תלוי מעל שגגתו אשר שגג, הו"ל להשיב לרבי דגם בחטאת אין ידעס"פ מחלקת, ומפשטות הברייתא מדלא הזכירו רבנן חטאת כלל משמע דלא פליגי רבנן על זה, אך באמת ניחא דמאחר שהחליטו דאין ידיעת ספק