תקנת עזרא (מעילה תנינא) רט

על התוס' וס"ל דלא יצא לחולין כולו, אבל בזה דהנאת התשמיש יוצא לחולין גם הרמב"ם ס"ל כהתוס', והראב"ד דס"ל שאין הלכה כהתוספתא אלא כשמעל הראשון יצא לחולין, ס"ל דגם בסבור שהוא שלו אע"פ שבשעה שהוא מגביה לא מעל ולא יצא לחולין, מ"מ בשעת תשמיש כיון שמעל יצא כולו לחולין אע"ג דלא מעל רק לפי טוה"נ כמו שמבואר אצלנו טעמו במקום אחר, ומעתה א"ש הך שמעתתא דשופר של עולה דמיירי דסבור שהוא שלו מה"ט שכתבנו לעיל, משו"ה לדברי הכל לא מעל בשעת נטילה ומ"מ שפיר אמרינן דאם תקע בו מעל ויצא לחולין, דע"י הנאת תשמיש טוה"נ יוצא לחולין לכו"ע אלא דלהראב"ד כי תקע בו יוצא כולו לחולין וזה ברור

ו) עוד הקשה הכפות תמרים אהא דפריך אימת מעל לכי תקע כי קתקע באיסורא קתקע, והו"ל לומר דבתחילת תקיעה מעל ומ"מ יוצא בסוף תקיעה דלהטור יוצאין בסוף תקיעה, גם הטורי אבן הקשה שם דהו"ל לומר דבג' תקיעות הראשונות מעל ומה שתקע אח"כ יוצא בהן, הטיבו את אסר דברו בזה האחרונים לתרץ עפמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות (דף ק"ג ע"ב) דהא דפריך אימת מעל לכי תקע היינו דאז יוצא ידי חובתו ומעל בהנאת המצוה, וע"ז קאמר דמצות לאו ליהנות נתנו, וא"כ מיירי דאין לו שום הנאה אחרת רק הנאה שיוצא ידי חובתו, ואי אמרת דאינו יוצא בג' תקיעות הראשונות א"כ הרי לא נהנה עדיין ולא מעל ולא יצא לחולין, ושוב מה שיתקע אח"כ יהיה שנית באיסור וכן לעולם ואי אפשר שימעול וזה אמת ויציב

ז) עוד הקשו האחרונים אהא דאמרינן כיון דמעל בה נפקא לחולין, הרי כיון דהשופר היה דחוי מעיקרא הוה לן למימר כיון דנדחה ידחה כרמ"א או"ח סי' תקפ"ו סעי' ג' גבי שופר של עכו"ם. אך באמת לקמ"ד חדא דכיון דע"כ מיירי הכא בשופר שיש לו פדיון דאי לאו"ה הרי אינו יוצא לחולין ע"י מעילה, כמש"כ התוס' בבכורות (דף כ"ו ע"א), א"כ אינו דחוי דכל שבידו לא הוה דחוי, ואע"ג דהתם בר"ה מיירי ובר"ה א"א לפדות שאין פודין קדשים ביו"ט. מ"מ כיון דאם פדאו פדוי תו לא הוה דחוי כבסוכה (דף ל"ג) גבי הדם שענביו מרובין מעליו דאם עבר ומיעטן כשר, ופריך והא נדחה ומשני דחוי מעיקרא לא הוה דחוי, וכתבו התוס' בע"א שם ד"ה נקטם דזהו משום דכל דבידו לא הוה דחוי, ומכ"ש להמג"א באו"ח שם דמשום שהשופר היה דחוי יוצא מ"מ בדיעבד דודאי ניחא, דאע"ג דאין לתקוע בשופר של עולה מ"מ בדיעבד יצא ומעל ויצא שפיר לחולין ודו"ק

ח) אכן מה שיש לכאורה לעיין בענין זה הוא לפי מש"כ המנחת חינוך דפגם ולא נהנה אע"ג שאין בו מעילה מ"מ איסור תורה יש בו כמש"כ לעיל, והדבר ודאי ישר מצד הסברא דהא לא גרע הקדש מהדיוט לענין שאסור להזיקו ולהפסידו. ונהי דאמרינן לקמן בסוגיין דמזיק הקדש פטור דכי יאכל פרט למזיק ועיין בתוס' ב"ק (דף ו' ע"א) מ"מ ודאי דאסור להזיק הקדש ולהפסידו לכתחילה מה"ת, גם מבואר בכמה דוכתי בש"ס דחששו להפסד קדשים ועשו גזרות והרחקות ע"ז, ובזה מיושב קושית השעה"מ שהקשה דבפסחים (דף כ"ו ע"א) גבי שאני היכל דלתוכו עשוי והוה הצל שלא כדרך הנאה מבואר דשלא כדרך הנאה מותר בקדשים גם לכתחילה וכתוס' סנהדרין (דף פ' ע"א) מבואר דלהניח חלב שור של הקדש ע"ג מכתו דהוה שלא כדה"נ אסור, ולדברינו אין כאן קושיא, דלהניח חלב הקדש ע"ג מכתו ודאי אסור משום דקמפסיד חלב של הקדש, אבל הנאת צל ההיכל דליכא בזה שום הפסד ופגם להקדש כיון דהוה שלא כדה"נ מותר אפי' לכתחילה וזה ברור, והנה המג"א באו"ח (סי' תקפ"ו סק"ד) כתב דשופר דבר שיש בו פגם הוא דהא כשתוקעין בו הרבה מתקלקל, וא"כ אין מעילה בשופר עד שיפגום בו שו"פ, וא"כ הא דקאמר בר"ה שם עולה דבת מעילה היא כיון דמעל נפק לחולין ע"כ הוא דבתקיעתו פגם בשו"פ מיירי, דבדבר שיש בו פגם הרי אע"פ שנהנה לא מעל עד שיפגום נמי, וא"כ קשה אמאי קאמר דבשלמים לא יצא והיינו מטעם מצוה הבאה בעבירה, כמש"כ הטו"א בר"ה שם והח"ס בחידושיו לסוכה (דף ל"א ע"ב) דאף ע"ג דרב יהודא לית ליה מצוה הבאה בעבירה בגיטין (דף נ"ה), מ"מ הכא דאם נימא לא יצא יתוקן האיסור והעבירה מודה רב יהודא דלא יצא וא"כ לא נהנה ומתוקן האיסור עכת"ד ע"ש, והרי הנהנה משלמים נמי ליכא מעילה רק איסור תורה וא"כ כיון דעכ"פ פגם בתקיעתו שו"פ, א"כ גם אם נימא דלא יצא נמי ישאר האיסור דפגם ולא נהנה דהזיק את הקדשים ולכאורה היא הערה חזקה, אכן לענ"ד אין כונת המג"א שם רק שע"י תקיעה מתקלקל השופר קצת אבל לא כל כך עד שיהא שופר משום זה דבר שיש בו פגם לענין מעילה שהוא נגד המציאות וא"כ א"ש הכל, ויש לי עוד תירוץ על קושיא בקונטרוסי ועכ"פ הא ודאי דפגם ולא נהנה בדבר שיש בו פגם איסור תורה יש בו כהמנחת חינוך. וכן מוכח בתוס' יומא (דף נ"ט ע"ב) ד"ה הוא דאין לומר שהיו מקדשין לאפר פרה הקדש גמור דא"כ איך מזין ממנו ע"ש, ומאי קושיא הא מצות ללה"נ ואין כאן רק פגם ואם זה אסור רק מדרבנן מותר להזות דהם אמרו והם אמרו אע"כ שאסור מה"ת

ט) אכן מה שכתב שם עוד המנחת חינוך דגם נהנה ולא פגם בדבר שיש בו פגם איסור תורה יש בו, לפי ענ"ד אין זה ברור כלל ולא ידענא מנ"ל הא: ומצד הסברא י"ל דדוקא בדבר שאין בו פגם גזה"כ הוא דאף שלא פגם ולא הפסיד להקדש כיון שנהנה מעל, אע"פ דבהדיוט זה נהנה וזה לא חסר פטור ומותר ויש דגם כופין על מידת סדום, אבל דבר שיש בו פגם דמעילה ליכא עד שיהנה ויפגום, מנ"ל דבנהנה ולא פגם יש אפי' איסור, דרבנן ועכ"פ איסור דאורייתא מנ"ל בזה נהנה וזה לא חסר בהקדש זה ועיין בב"מ (דף צ"ט ע"ב) וברש"י שם

י) נחזור עוד רגע להסוגיא דר"ה דכבר הקשינו באות א' דאיך קאמר שם דשופר של עולה כיון דמעל נפיק לחולין, הא עולה קדוה"ג היא וקדוה"ג אינו יוצא לחולין ע"י מעילה כמפורש במשנה לקמן (דף י"ט ע"ב) לכו"ע, ואף אם נתלש הקרן מהעולה מחיים ג"כ לא פקע קדוה"ג מניה עד שיזרק הדם דאז הזריקה מתרת גם מה שנתלש ממנה מחיים, כמו שמתרת הזריקה עור העולה ובשר החטאת והאשם, וגם תנן שם דלרבי כל דבר שאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל וקרן שנתלש מחיים לכאורה ודאי אין לו פדיון, דמלבד שהוא קדוה"ג הרי חסר בו העמדה והערכה וא"כ איך יוצא לחולין ע"י מעילה, ובאמת כל דברינו הם בכלל דברי התוס' במס' בכורות (דף כ"ו ע"א) ד"ה התולש שכתבו דמסוגיא דר"ה הנ"ל מוכח דשופר של עולה יש לו פדיון מ"מ טעמא בעי למה יש לו פדיון, אכן התוס' בזבחים (דף פ"ו) ד"ה אתיא כתבו בשם רבינו דמיירי שהפרישו לדמי עולה וא"ש, והרוצה לעמוד על יסוד הדבר יעיין היטב בספרי תקנת השבים סי'