תקנת עזרא (מעילה תנינא) רח

אפשר כלל לומר דמיירי שמעל בתלישה דא"כ הרי יצא לחולין ומותר לתקוע בו לכתחילה ואמאי אמר רב יהודא דרק אם תקע בדיעבד יצא. גם מש"כ דבתלש בשוגג יצא השופר לחולין אין זה ברור כ"כ מתרי טעמא, חדא דכמו שהעולה והחטאת בעצמן אינם יוצאין ע"י מעילה לחולין, ה"נ הצמר והשופר שלהם אין יוצאין לחולין ע"י מעילה משום דקדוה"ג הם וכל קדוה"ג אין יוצא לחולין ע"י מעילה, ורק הזריקה מתרת העור והצמר והשופר שנתלש מחיים ואכמ"ל בזה אבל הדבר ברור. שנית הא במשנה שם אמר רבי כל דבר שאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל, והרי גם בצמר הנתלש מחטאת וכן השופר נמי אין להם פדיון, חד דהרי קדוה"ג הם ותו דהא בעו העמדה והערכה לדינא דקדשי מזבח בעו העמוהע"ר כדפסק הרמב"ם בפ"ה הי"ב מה' ערכין, אבל יותר קשה דלמה לא מעל בשעה שהגביה השופר לתקוע בו וכן הקשה באמת בשו"ת מהר"ם מינץ ס"ו ובספר קרן אורה במעילה (דף י"ט) ד"ה נטל ע"ש, ומזה הקשו על התוס' בקדושין (דף מ"ג ע"א) ד"ה שלא מצינו שכתבו דלקח דבר של הקדש לאכלו מעל בשעת הגבהה, והקרן אורה רוצה לדחות באמת דעת התוס' משום קושיא זו אבל הרי כדעת התוס' שם דבנטילה מעל מבואר בכמה דוכתי, בחגיגה (דף יו"ד ע"ב) ובנדרים (דף ל"ד ע"ב) נטלה לאכלה מעל לפי כולה להורישה לבניו מעל לפי טובת הנאה שבה ובנדרים (דף ל"ה ע"א) ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל וכו' ע"ש, הרי ברור דקדשים שיוצאין לחולין ע"י מעילה בהגבהת החפץ לעצמו מעל ויוצא לחולין, וא"כ קושית האחרונים עצומה היא דאמאי לא מעל בהגבהת השופר לתקוע בו, ועיין בהגהות חק נתן בבכורות (דף כ"ו ע"א) מש"כ בענין זה

ב) והרב מנחת ברוך תירץ דהא דנוטל דבר של הקדש לעצמו מעל בהגבהתו היינו דוקא כשרוצה לקנותו, כגון שסבור שהוא של הפקר ורצה לזכות בו כההיא דנדרים (דף ל"ד ע"ב) הנ"ל, או שהיה סבור שהוא של חבירו ורצה לגנבו או לגזלו, אבל אם היה סבור שהוא שלו ורק הגביהו להשתמש בו פשוט דלא מעל עד שישתמש בו כמש"כ התוס' בקדושין (דף נ"ה ע"א) ד"ה אין מועל אחמ"ו ובמל"מ פ"ו מה' מעילה ומפורש כן בתוספתא דמעילה הביאה בפ"ו ה"ה מה' מעילה, וא"כ גם שמעתתא דהתוקע בשופר של עולה מיירי בסבור שהוא שלו משו"ה לא מעל עד שתקע בו, וא"ת מאי טעמא לא קאמר דמיירי בידע שאינן שלו ומעל בשעת הגבהה, י"ל דא"כ הרי יצא לחולין בהגבהתו ומותר לתקוע בו לכתחלה ולמה אמר רב יהודא דרק בדיעבד אם תקע יצא, אע"כ דבסבור דשלו הוא מיירי ולא יצא לחולין עד שתקע בו

ג) והאחרונים דלא תירצו כהמנחת ברוך נראה דס"ל דבסבור שהוא שלו גם לאחר שתקע בו לא יצא לחולין, דהרי הרמב"ם (פ"ו ה"ד מה' מעילה) כתב דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי תשמיש בלבד, כיצד בקע בקרדום של הקדש ונהנה ופגם בפרוטה ובא חבירו וכו' כולם מעלו, והראב"ד השיג עליו וכתב דכיון שמעל הראשון בקרדום יצא לחולין ושוב אין השני מועל בה, א"כ להרמב"ם בסבור שהשופר הוא שלו קשה אמאי יצא לחולין אחר שתקע בו, ובאמת כבר הקשו זה להרמב"ם דע"י תשמיש לא יצא לחולין מ"ט שופר כשתקע בו יצא לחולין

ד) אבל באמת לא קשה מידי כמו שיתבאר. דבב"מ (דף צ"ט ע"א) א"ר אמי המשאיל קרדום של הקדש מעל לפי טובת הנאה וחבירו מותר לבקע בו לכתחלה, והתוס' שם ד"ה וחבירו נסתפקו אם כל הקרדום יצא לחולין אף שלא מעל רק לפי טוה"נ או דיצא לחולין לפי טוה"נ גרידא, והביאו תוספתא דבקע בקרדום של הקדש ובא חבירו ובקע וכו' כולם מעלו, והקשו התוס' דהרי כשמעל הראשון יצא לחולין, ואין לומר משום שהראשון נטל רק להשתמש בה ולהחזיר אח"כ משו"ה לא יצא לחולין דהא קיי"ל שואל שלא מדעת גזלן הוה, ותירצו דמיירי בגזבר ופירשו המהרש"א והמהר"ם שם דקושית התוס' היא. רק לפי הצד שכתבו התוס' גבי משאיל קרדום של הקדש דאע"ג דלא מעל רק לפי טוה"נ מ"מ יצא כולו לחולין משו"ה שפיר הקשו דאמאי מעל השני, אבל להצד דבמשאיל יצא לחולין רק לפי טוה"נ א"כ גם בנטל קרדום של הקדש ובקע בו לא יצא לחולין רק לפי טוה"נ משו"ה שפיר מעל גם השני, ועיין במל"מ פ"ו מה' מעילה מש"כ על דברי המהרש"א האלה, אבל הרב מנחת ברוך מחלק בין משאיל קרדום של הקדש לנטל קרדום של הקדש דהרי התוס' בקדושין (דף נ"ה ע"א) כתבו דאע"ג דנטל דבר של הקדש וסבור שהוא שלו לא מעל בנטילה גרידא מ"מ אם נתנו לחבירו מעל כיון שכונתו היא להוציא מרשות לרשות והביאו ראיות לזה ע"ש, וא"כ גבי משאיל קרדום של הקדש וסבור שהיא שלו שפיר נסתפקו התוס', די"ל דיצא כולו לחולין כיון דרצה בהגבהתו להשאילו לאחר ולהוציאו מרשות לרשות, וגם י"ל להיפך דיצא לחולין רק לפי טוה"נ שבו כיון דלא מעל רק בשיעור טובה"נ, ואין לומר דלהמשאיל יש דין שואל שלא מדעת דהוה גזלן על כל החפץ, דכיון שהיה סבור שהוא שלו לא נקרא כלל שואל שלא מדעת ולא הוה גזלן, אבל גבי נטל קרדום של הקדש לפי ההוה אמינא שבתוס' דמיירי בידע שאין הקרדום שלו דבסבור שהוא שלו ליכא מעילה, ודאי דשפיר הקשו התוס' דהו"ל לצאת כולו לחולין אף שנטלו לבקע ולהחזירו אח"כ, דכיון דשואל שלא מדעת גזלן הוה כגזל כל החפץ דמי מרשות הקדש ומעל ודאי בכולו, ותירצו דמיירי בגזבר או בסבור שהוא שלו דדינו כגזבר כמש"כ התוס' בקדושין (דף נ"ה) שם, ושפיר אע"ג דסבור שהוא שלו ליכא מעילה בנטילה והגבהה מ"מ אם נשתמש בו מעל, וזהו דלא כמהרש"א ומהר"ם באמת, אבל המעיין בתוס' מנחות (דף ק"א ע"א) שכתבו דמשאיל קרדום לא מעל רק לפי טוה"נ דסתם משאיל סבור שהוא שלו, מבואר דעתם דבמשאיל לא יצא כולו לחולין משום דסבור שהוא שלו, אבל בנטל קרדום וידע שאינו שלו שפיר יצא כולו לחולין וכמש"כ בזה

ה) ופשוט דגם לתירוץ התוס' דבנטל קרדום מיירי נמי בגזבר או בסבור שהוא שלו ולא מעל בהגבהה, היינו שלא יצא כולו לחולין, אבל כשנשתמש בו יצא ודאי לחולין הנאת תשמישו עכ"פ כמו גבי משאיל דמעל לפי טוה"נ שבו, אלא דמשאיל כיון שהוציא עכ"פ מרשות לרשות גם לפי טעותו שסבור שהוא שלו, משו"ה שפיר נסתפקו התוס' שאולי יצא כולו לחולין אע"ג דלא מעל אלא לפי טוה"נ, אבל בנטל קרדום הרי בשעת הגבהה בסבור שהוא שלו לא עלה על דעתו להוציאו לרשות אחר, משו"ה גם בשעת תשמיש אינו יוצא לחולין רק הנאת השימוש גרידא וכמבואר בתוס' מנחות שם ע"ש, ומעתה פשוט דגם הרמב"ם ס"ל כהתוס' דהנאת תשמיש יצא לחולין ופוסק כהתוספתא, אלא דבמה שכתבו התוס' דהתוספתא מיירי בסבור שהוא שלו אבל בידע שאינו שלו מעל בכולו מטעם דשואל שלא מדעת גזלן הוא, י"ל דהרמב"ם ס"ל בזה כהריטב"א הובא במל"מ פ"ו מה' מעילה דחולק בזה