תקנת עזרא (מעילה תנינא) רז

בזבחים דף מ"ו ע"ב גבי לשם אשים לשם ריח באברים שצלאן וכו' מה יהיה אז אם גדר הקטרה או רק שרפה ועיין בספרי פ' פנחס ופ' קרח. ואם מחשב על זה אם הוה פגול דזהו רק שרפה, וזה תליא בהך דזבחים דף ל"א פ"א ושם רק בבשר אבל באימורים עיין מנחות דף י"ז ע"ב, אך רק אם אכילת מזבח שמה אכילה חולין דף פ"א ע"ב אבל אם ליכא ריח ניחח כמו אברים שצלאן חוץ או כמו אברי במת יחיד שהעלה ע"ג מזבח של ציבור עיין זבחים דף קי"ט ע"ב, וגבי במת יחיד ליכא ריח ניחח ופגול יש כמבואר בזבחים דף י"ד. אבל גדר שרפה לא אכילה ולא הקטרה דאין בזה ריח ניחח דבמה, וכן אם הקטיר בלא מלח דאף דמלח מעכב מ"מ הקרבן כשר כמש"כ הרמב"ם ז"ל בהלכות איסורי מזבח וכן הוא בתוספתא דקרבנות, אך מה ר"ל משום דגבי קרבן הקטרה אינה מעכבת רק במנחה מעכב הקומץ, או מ"מ הוה הקטרה ג"כ ואם יש בזה פגול ומאוד הארכתי בזה דאז י"ל מש"כ התוי"ט מעילה דף יו"ד ע"א דליכא מעילה משקרב על המזבח ואז רק שרפה כמו בקטורת לא אוכל כמו באברים וכמבואר בירושלמי פ"ב דיומא וסוטה ספ"ג ע"ש בזה, ועיין מש"כ הרמב"ם ז"ל במורה, ח"א פ"ח אם אכל אי אכילה פעולה ואכמ"ל, לכן אני מורה דיותר מששה מינוטין הוה אכילת פרס. ובאמת הארכתי בזה די"ל אם אכל בלי הפסק כלל הוה כמו הך דחולין דף ל"ב ע"א גבי השוחט בסכין רעה ובשבועות דף י"ז ע"א ע"ש, ורק אם לא חלק להאוכל זהו מחלוקת דר"מ ורבנן בכריתות דף י"ד ע"ב ע"ש בפיהמ"ש, ועיין ברמב"ם הלכות בימ"ק פ"א גבי רביעית יין מזוג וה"ד דאז הוה כהפסיק ובה' מאא"ס ואכמ"ל בזה, ומהך דזבחים דף ל"א ע"ב לא משמע כן אך שם ר"מ דחלקו וכמו פסחים דף קי"ב ע"ב וברכות דף ל"א ע"ב ע"ש. ידידו יוסף ראזין רב דפה דווינסק עכ"ל

הנה הבאתי כל לשונו אם כי יש בדבריו ענינים שאינם ברורים לי ואין אני בעניי יכול לעמוד על סוף דעתו מפני קוצר לשונו ורוב רמיזותיו הנעלמים מאתי, אבל עכ"פ הוא מורה מפורש להלכה למעשה שאכילת פרס עכ"פ אינו פחות מששה מינוטין, ומדברי הח"ס יודעים אנו שאכילת פרס אינה עכ"פ יותר מט' מינוטין וזה די לנו: פרק חמישי

כי תמעול מעל אין מעל אלא שינוי. כתב המזרחי דהכונה היא אין מעילה דכתיב כאן אלא שינוי, דומיא דאין נא אלא לשון בקשה וברכות ט' ע"א) ואין עמידה אלא תפלה ואין פגיעה אלא תפלה (שם כ"ו ע"ב) וכיוצא בהם, שפירושם אין נא האמור כאן וכן אין עמידה ופגיעה האמור כאן, שהרי הכופר חוב לחבירו או הכובש שכר שכיר מביא אשם גזילות אע"פ שלא שינה מרשות לרשות ושם נאמר ג"כ נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד וגומ' אלא ע"כ לומר כמו שכתבנו, ולשון רש"י כאן בפי' החומש אין מעילה בכל מקום אלא שינוי הוא לאו דוקא עכ"ד, ואע"ג שיש מקום לדחות ראיותיו מ"מ הנכון כדבריו

בתוס' ד"ה ואומר וימעלו, באו"ד וא"ת ולייתי מעילה דגבי עכו"ם ולשתוק מסוטה, וי"ל דאצטריך סוטה לאשמעינן דאפי' בלא שינוי רשות כגון גזבר של הקדש אפ"ה אם נהנה מעל עכ"ל, איתא בגמ' סנהדרין (דף ק"י ע"א) וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע אמר ר' שב"נ מלמד שחשדוהו מאשת איש עכ"ל הגמ', והדבר תמוה מאוד וכבר דברו בזה הדרשנים כל אחר ע"פ דרכו, וע"פ דברי התוס' שלפנינו כאן י"ל דהנה בשקלים (פ"ה ה"ב) איתא והביטו אחרי משה וכו' אכיל הוא מיהודאי ושתי מיהודאי וכו' כלומר שהוא נהנה הרבה מכסף תרומת המשכן שהוא עליהם הגזבר, והוא מורה לעצמו היתר דכיון שהוא הגזבר אין כאן מעילה דליכא שינוי רשות, אבל באמת אין היתר כלל שהרי ילפינן מסוטה שהיא אשת איש ואינה יוצאה מרשות בעלה ע"י הביאה ונמי קראה הכתוב מעילה כמש"כ התוס' כאן, דמוכח מאשת איש דיש מעילה גם בלא שינוי רשות כיון שנהנה, וזהו שאמר רשב"נ וישמע משה ויפול על פניו שמע שחושדים אותו (שהוא נהנה בהוראת היתר שוא ושקר מכסף הקדשים שהוא הגזבר עליהם ואכיל ושתי מיהודאי כדאיתא שם בשקלים, והראיה שההיתר הוא שקר הוא] מאשת איש כלומר מסוטה דמוכח דאף דליכא שינוי רשות מעל כיון שנהנה, ואף שאין בספרי זה עניני דרוש רבים מ"מ הבאתי זה מפני שלענ"ד הוא חידוד דרושיי נכון שעל פיהו יש לבאר גם המשך המאמר בסנהדרין שם ואני לקצר אני צריך

תוס' ד"ה ואומר וימעלו וכו' וי"ל דאי מסוטה הוה אמינא דוקא נהנה דומיא דסוטה שנהנית וכו' עכ"ל, אע"ג דגם ע"י ביאה שלא כדרכה נאסרה לבעלה כדאיתא ביבמות (דף נ"ה ע"ב) ובשלא כדרכה רוצה הש"ס בקידושין (דף כ"ב ע"ב) לומר דליכא הנאה לדידה ועיין ברש"י סנהדרין (דף נ"ח ע"ב) ד"ה שלא כדרכה ובתוס' יומא (דף פ"ב ע"ב), מ"מ עיקר ענינא דסוטה ודאי דכדרכה היא, ותו דמעילה הרי לא שייך למילף מסוטה שלא כדרכה אם אין לה הנאה, דא"כ אמאי יתחייב קרבן מעילה אם לא נהנה ולא שינה גם מרשית הקדש וזה פשוט

ע"ב בגמ' אף חטא האמור במעילה פוגם ונהנה, פי' דקרבן מעילה ליכא אלא בפוגם ונהנה אבל נהנה ולא פגם בדבר שיש בו פגם או פגם ולא נהנה אפי' בדבר שאין בו פגם ליכא מעילה, מיהו איסור תורה ודאי יש בין בהנאה גרידא בין בפגם גרידא כ"כ המנחת חינוך מ"ע קכ"ז לדבר פשוט, ובאשר לדעתי יש לדבר בזה מעט הנה אנכי מוצא פה המקום לעורר את לב המעיין הישר בענין זה וזה החלי בעזהי"ת

איתא בר"ה (דף כ"ח ע"א) א"ר יהודא בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא, מ"ט עולה בת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לחולין שלמים דלאו בת מעילה היא איסורא הוא דרכיב עלה ולא נפקא לחולין, מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קתקע באיסורא קתקע, אלא אמר רבא אחד זה ואחר זה לא יצא, הדר אמר רבא אח"ז ואח"ז יצא מצות לאו ליהנות נתנו עכ"ל הגמ', ויש להאריך אבל אתנהלה לאטי

א) הנה הכפות תמרים שם הקשה דהא בשעה שתלש הקרן יצא לחולין כדתנן לקמן (דף י"ט ע"ב) תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולן מעלו, ואין לומר שנתלש הקרן מעצמו או דבתלש במזיד איירי דלא יצא לחולין כיון דאז ליכא מעילה, א"כ מאי פריך רבא אימת מעל לכי תקע לישני דמיירי שתלשו בשוגג ומעל בהתלישה ונשאר בצ"ע ובאמת אי