תקנת עזרא (מעילה תנינא) רו

לחומרא, ומ"מ אין זה סתירה לדברינו דאע"פ דלענין אין איסור חל על איסור אין זה נחשב איסור מוסיף מ"מ חומר מיהו הוה

ולפ"ז לר"ל דס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת שוב לדידיה הוה מוקדשין על חלב איסור מוסיף הא דהקדש מצטרף אפי' לזמן מרובה, כיון דלדידיה לא יצמח מזה שיצטרף לזמ"ר שום קולא אחלב שהרי גם בלאו הכי ח"ש מותר מה"ת, ומיושב בזה קושית התוס' בשבועות (דף כ"ד ע"א) ד"ה באיסור שהקשו לר"ל דס"ל דלא אמרינן איסור כולל באיסור הבא מ"י עצמו, א"כ איך חל איסור מוקדשין אחלב הרי הקדש הוא איסור כולל הבא ע"י עצמו ע"ש, ולהנ"ל א"ש דלר"ל איסור מוקדשין אחלב איסור מוסיף הוא דמצטרף אפי' לזמ"ר, ומוסיף חל אפי' באיסור הבא ע"י עצמו עכ"ד הרב דרך ים פטפוטי אורייתא טבין הראוין להביאן ולהשיב עליהן בקצרה

דבאמת יסוד דבריו דבמעילה חצי שיעור מותר מה"ת אפי' למ"ד דבכל התורה, ח"ש אסור מה"ת מטעם דמצטרף אפי' לזמ"ר הוא תמוה, ובמזיד גם מעילה אינה מצטרפת למלקות לזמ"ר, אע"פ שגם המנחת חינוך מצוה קכ"ז כתב ג"כ דמעילה גם במזיד מצטרף לזמ"ר לענ"ד אין הדבר כן דרק לענין שוגג לקרבן מעילה מרבינן לקמן (דף י"ח ע"ב) מתמעול מעל אפי' לזמ"ר, ובכריתות (דף י"ח ע"ב) איתא דיוכ"פ לא מכפר אפלגא שיעורא דמעילה, ובב"מ (דף נ"ד רע"ב) יש קרא לרבות פחות משו"פ דהקדש אפי' להשבון, וא"כ אדרבה אפי' לר"ל דבכה"ת ח"ש מותר מה"ת במעילה מודה דאסור מקרא דואת אשר חטא מה"ק ישלם, וגם דבירושלמי פ"ו ה"א דתרומות איתא דבאיסורי הנאה מודה ר"ל דח"ש אסור מה"ת ומעילה הא איסור של הנאה הוא, וקרא דואת אח"ט מן הקודש ישלם אתי לכו"ע לומר דאף על פחות משו"פ חייב בהשבון, ובתומים סי' ס"ו סמוך לסוף הסימן כתב וז"ל דאף דאין מעילה בפחות משו"פ מ"מ איסורא מיהא איכא ולא גרע מכל ח"ש שבתורה עכ"ל, ובזה באמת אולי אפשר ליישב קושית התוס' בשבועות הנ"ל שהקשו לר"ל איך חל איסור מוקדשין אחלב כיון דמוקדשין הוא איסור הבא ע"י עצמו, די"ל דמוקדשין אחלב לשיטת ר"ל הוא איסור מוסיף דח"ש של חלב מותר מה"ת וח"ש של מוקדשין אסור מה"ת, אלא דצריך עדיין עיון הרבה אם הא דח"ש אסור מה"ת מקרי איסור מוסיף ואכמ"ל בזה, ודע דמ"מ בספרי תקנת השבים סי' כ"ג כתבתי דיש מקום לומר דהנאה שאינה של כילוי ח"ש מותר מה"ת בקדשים לדעת מהרלנ"ח דבכל התורה דבר שהיה לו שעת הכושר ח"ש שלו מותר לכו"ע עיין מל"מ פ"א ה"ז מה' חמץ, והקדש הרי הו"ל שעת הכושר א"כ הא דח"ש שלו אסור מה"ת הוא חידוש וכל למעט בחידוש עדיף ועיין בהגהות הרש"ש בקדושין (דף נ') ובדורש לציון דרוש יו"ד ועיין בתוס' נדרים (דף ל"ד ע"ב) ד"ה היתה לפניו ככר וכו' שלענ"ד דבריהם תמוהין וצע"ג

ודע דאע"ג שהחלטנו לעיל דהא דחצי שיעור באיסורין אסור מה"ת הוא לאו דוקא חצי אלא שליש או רביע או גם פחות מזה ע"ש. מ"מ כל שהוא ממש י"ל דבין במעילה ובין בכל האיסורין מותר מה"ת, כמש"כ הכסף משנה בה' חמץ (פ"א ה"ז) דמה דקיי"ל דלוקין מכת מרדות על פחות כזית היינו דוקא דבר הראוי עכ"פ להקרא פחות מכזית אבל משהו ממש לא, והנה הא דקיי"ל דאסור לגזול אפי' פחות משו"פ כתב הרב המגיד כה' גנבה (פ"א ה"ב) דהוא מטעם חצי שיעור, וכ"כ הסמ"ע בח"מ (סי' שנ"ט) א"כ כל שהוא ממש ליכא איסור בו מה"ת עכ"פ, ואף שהכ"מ שם הקשה דא"כ איזה גבול יש בפחות מכשיעור מה שאסור ומה שמותר מה"ת, הנה אף אם אמנם שקשה למצא גבול כזה בכל האיסורין, אבל בעניני ממון הגבול הוא ברור, דכל שהוא מעט הכמות כ"כ עד שאין דרך בני אדם להקפיד עליו כלל כחטה אחת ושעורה אחת או קטניות אחת וכדומה, שאפי' צערא בשעתו לית ליה לשום אדם עליה, זהו כל שהוא שמותר מה"ת אפי' להכ"מ, ויתיישב בזה מש"כ הכ"מ בעצמו בה' מעילה (פ"ב הט"ז) בשם הריק"ו דבאין שו"פ בהגיזה ליכא איסור מעילה וכ"כ השמ"ק בבכורות (דף י"ד ע"א אות ג' ע"ש) והקשה המל"מ דמ"מ הרי אסור מה"ת משום חצי שיעור והארכתי בזה בספרי תקנת השבים, ולדברינו י"ל דהשמ"ק והר"י קורקוס כונתם למשהו ממש וא"ש עם שהוא דוחק מעט, אולם בזה יתורץ ברחבה קושית המהרש"א בסנהדרין (דף ק"ח ע"א) ד"ה כמקל שהקשה הא ב"נ נהרג על פחות משו"פ, ולדברינו י"ל שלקחו כל אחד משהו ממש ודו"ק שקצרתי

פה אני מוצא נכון לבאר ענין שיעור אכילת פרס כמה הוא, וכבר נשאל ע"ז הח"ס בליקוטי השו"ת סי' ט"ז ע"ש שהשיב שאין לו קבלה ע"ז. אכן העלה בכחו הגדול שעכ"פ אין השיעור יותר מתשעה מינוטין וע"כ יש להחמיר שלא להאכיל איסור לחולה שיש בו סכנה כזית בכדי תשעה מינוטין אם אפשר, אבל זהו השיעור למעלה שאינו יותר מט' מינוטין אבל אכתי אין אני יודע השיעור למטה, כגון לענין אכילת כזית מצה וכיוצא בזה בכמה מינוטין אנו חייבין לאכול הכזית שנהיה בטוחים שיצאנו ידי חובתינו, שזה אין מבואר מדברי הח"ס ושאלתי זה מהגאון רשכבה"ג רבינו יוסף ראזין שליט"א וזוהי תשובתו

על דבר שיעור אכילת פרס זמן מבואר אין לנו רק קצת יש להביא ראיה מהך דזבחים דף ל"א ע"ב דשם מבואר דהקטרת כזית הוא זמן גדול מאכילה ע"ש, והנה זה מבואר במנחות דף כ"ו ע"ב דלמ"ד שם משמשלה בו האור די בשיעור שקיעה ע"ש, ועיין בתוס' מנחות דף נ"ז ע"ב גבי שיעור קרימה בתנור מהא דשבת דף כ' וע"ש בפסקי תוס' דזהו כמאכל בן דורסאי ע"כ, והנה רבינו הרמב"ם ז"ל בהלכות ק"ש פ"א הי"א כתב דשיעור הנ"ל בגדר עשירית שעה והוא חד גדר עם שקיעה עיין שבת דף ל"ד ע"ב ע"ש בהך דרבה וכו', וכבר ידוע שיטת ר"ת בזבחים ומנחות גבי שקה"ח לגבי דם. אך באמת רק בדבר הנעשה משני מציאות יש עליו ב' הפועלים וכמו בעירובין דף ע"ו ע"ב גבי כותל שבין שתי חבורות ובירושלמי סוף ב"מ גבי מיבש ובבכורות דף ז' ע"ב גבי עור הבא ובכ"מ, והזמן שהוא נעשה משני הזמנים לא מחמת חלוקת השטח רק מחמת יש בו שני הדברים לכן הדבר הוא כן. מקום שצריך יום כשר זה הזמן וכן מקום שצריך לילה כשר זה הזמן. רק מקום שפסול לילה פסול זה הזמן ומקום שפסול יום פסול זה הזמן ומאוד יש להאריך בזה ואכ"מ, עכ"פ נראה שרק בערך ששה מינוט הוא הזמן של שטח השקיעה ושל שטח הזריחה מלבד הספיקות וזה יותר מאכילת פרס, וכן מאכל בן דורסאי הוא ג"כ בזה הגדר אם נימא דשיעור מיל ח"י מינוט. ובאמת יש בזה להאריך הרבה בגדר פגול אם חשב להעלותו על המזבח ותיכף להורידו משמע מכאן דלא הוה פגול רק גדר הקטרה, ועיין מנחות דף נ"ז ע"א גבי חמצה בראשה של מזבח אם זה נקרא הקרבה, וכן להיפוך למאי דקיי"ל