תקנת עזרא (מעילה תנינא) רה

משום שאין נאכלין תיפוק ליה דאין איסור טומאה חל על איסור אאיסור מעילה לר"ש דאמר אין פגול בעולין ע"ש, וגם שם י"ל דמיירי שהיה בו כביצה אבל לא היה בו שו"פ וא"כ לא מעל אפי' לר"ש דלקרבן גם ר"ש מודה דבעינן שיעור כנ"ל, אבל אין לומר דמיירי שהקדיש שוה חצי פרוטה ונטמא ואח"כ הקדיש עוד שוה חצי פרוטה ונטמא, דהרי התם בעצים מיירי ולא מקבלי טומאה רק משום חיבת הקודש כדאיתא במס' זבחים דף ל"ד) וא"כ כל זמן שההקדש לא חל גם טומאה ליתא ודו"ק: אות נ"ג

ולכאורה כקושית התוס' בזבחים שם יש להקשות גם במכילתין לעיל (דף ג' ע"ב) דאמר ר"ג אמר רב זריקת פגול אינו מוציא מידי מעילה, איך יחול איסור פגול על איסור מעילה, דבשלמא אם זריקה מוציאה מידי מעילה חל הפגול אחר שאיסור מעילה כבר ליתא אבל לרב גידל קשה, והתוס' לעיל (דף ו' ע"א) הקשו מר"ש ארב גידל והרי לר"ש בלאו"ה אי אפשר להאי סברא דרב גידל מטעם אאחע"א, [אמת דלר"ש איכא קודם זריקה עוד לאו דלא תוכל לאכול בשעריך כבמכות (דף י"ז ע"א) ועיין תוס' יבמות (דף ל"ג) ד"ה אלא, ולאו דלא תוכל הוא בכזית ומעילה הוא בפרוטה עיין מל"מ פ"א מה' מעילה, ולרב גידל קודם זריקה ליתא ללאו דלא תוכל לאכול בשעריך כבמכות שם (דף י"ח ע"ב) ודו"ק בזה היטב שקצרתי כאן מאוד] אבל לפי האמת אין כאן קושיא דהא אם לא יחול הפגול תתיר הזריקה גם מידי מעילה, והשארת איסור מעילה אחר הזריקה בא מכח הפיגול שעל ידו אין הזריקה מוציאה מידי מעילה, וא"כ א"א לומר שהפגול לא יחול משום איסור מעילה דאין אחע"א שהרי איסורא דמעילה בא רק ע"י הפגול ודו"ק ועיין בתפארת ישראל במשנה דמעילה פ"א מרב ועיין מש"כ שם בחידושי בענין זה: אות נ"ד

אמנם זה ברור דאע"ג דקיי"ל דבקדשים היתר מצטרף לאיסור כבפסחים (דף מ"ה ע"א), מ"מ לענין מעילה לא שייך כלל שהיתר יצטרף לאיסור, דעיקר דין מעילה הוא משום ממון הקדש וא"א לחולין להשלים הפרוטה שתהא כולה קודש וכן ברור לענ"ד דאע"ג דלענין טעם כעיקר אם בלע מאכל של חולין טעם של הקדש ונתן בו טעם לשבח, ודאי שמחויב הוא לפדות הטעם ההוא בשוויו כיון דגם בהדיוט כה"ג חייב לשלם לבעלים בעד הנאת הטעם ועיין בספרי תקנת השבים סי' מ"ז ומ"ח, מ"מ ענין חתיכה נעשית נבלה לא שייך כאן לחייב מעילה על הנאת שו"פ מהחתיכה אם אין שו"פ הנאת טעם ההקדש לבדו, דכיון דענין מעילה דין ממון הוא ולענין ממון אי אפשר לומר שהחתיכה נעשית כולה ממון הקדש, דאפי' להסוברים דמשום טעם כעיקר ההיתר נהפך לאיסור והאריכו בזה האחרונים. מ"מ לענין מעילה לכו"ע אין החולין נהפך להיות קודש משום תערובות הקדש שבו, ועיין בדורש לציון להנו"ב דרוש יו"ד וי"א מה שכתב שם לחידודא לבד: אות נ"ה

עוד אכתוב כאן ענין חצי שיעור לענין מעילה אם אסור מה"ת, דהנה הרב דרך ים דף מ"ב ע"ב מספרו כתב וז"ל, הנה לפמש"כ הפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח ח"א אות י"ז דהא דחצי שיעור מה"ת הוא משום סייג, וביו"ד סי' ס"ב וס"ה ובפתיחה לבשר בחלב ביאר יותר דזהו הכונה של חזי לאצטרופי, דחזי להצטרף לאכול בכדי אכילת פרס, ויבא לאכול שיעור שלם בכדי אכפ"ר ויחשוב בדעתו שהוא יותר מאכפ"ר, וכן דעת השאגת אריה סי' פ"א והנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' נ"ג, עפ"ז נ"ל לחדש דאיסור מעילה דמצטרפת אפי' לזמן מרובה גבה ח"ש מותר מה"ת כיון דלא שייך גבה סייג הנ"ל משום חשש שמא יאכל בכדי אכפ"ר ויסבור שהוא יותר מכדי אכפ"ר, כיון דאפי' לאחר שלש שנים נמי מצטרף, והרשב"א בגיטין (דף י"ב) הקשה בהא דהמקדיש ידי עבדו עושה פחות פחות משו"פ אמאי מותר הא ח"ש אסור מה"ת, ואם נימא דבמעילה ח"ש מותר מה"ת א"ש כמובן: אות נ"ו

וי"ל עוד יותר דאף באיסור חלב וכדומה דח"ש אסור בהו מה"ת, מ"מ במוקדשין דשייך בהו מעילה ח"ש מותר בהן מה"ת אפי' לענין איסור חלב וכדומה, כיון דאין לגזור גם בהו שמא יאכל כזית בכדי אכפ"ר ויסבור שהוא יותר מכדי אכפ"ר, דהרי גם לאחר שיעור אכפ"ר אסור לאכלו משום דרבע עליה איסור מעילה דמצטרף אפי' לזמן מרובה, ובזה יתישב מה דקשה בהא דדייק הש"ס בכריתות (דף כ"ג ע"ב) דבקדשים אחע"א בכולל אף בקל על חמור, מדס"ל לרבי דכל חלב לה' אתי לרבות אימורי קדק"ל למעילה וחל איסור מעילה על איסור חלב ע"ש, וקשה מאי ראיה היא זו לאיסור כולל הא י"ל דאיסור מעילה על חלב הוה איסור מוסיף, דאחלב אינו חייב רק באכל כשיעור בכדי אכפ"ר ומעילה מצטרפת אפי' לזמן מרובה, עיין בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' פ"ח שהעיר בזה, ועפמש"כ א"ש דאין לומר דמעילה הוה איסור מוסיף איסור דזמ"ר, כיון דמשום זה שמצטרף לזמ"ר עי"ז יגרע מהחלב האיסור של ח"ש דעד השתא היה חצי שיעור שלו אסור מה"ת, והשתא שמצטרף לזמ"ר ח"ש של חלב זה מותר מה"ת משו"ה לא הוה מוסיף [איברא די"ל דעיקר הקושיא מעיקרא לקמ"ד דאיסור מוסיף הוא רק מה שנתוסף איסור חדש מה שלא היה בראשון, אבל מה שנתרחק האיסור לזמן יותר. מרובה אין זה איסור מוסיף, והרי הטעם המלך בה' יסודי התורה פקפק גם אהא דשלא כדרך אכילתן הוה איסור מוסיף, מטעם דהא לא נתוסף איסור חדש רק הרחבת איסור אכילה ע"ש] וכסברא זו כתב העמק יהושע בה' יוהכ"פ על קושית השאגת אריה שהקשה על התוס' דס"ל דיוהכ"פ על נבלה הוה רק כולל הא הוי גם מוסיף דמשום יוהכ"פ אסור אף שלא כדא"כ, ומתרץ העמק יהושע כיון דיוהכ"פ שיעורו בככותבת ונבלה בכזית לא נחשב יוהכ"פ מוסיף נגד נבלה כיון דמאי דמוסיף בשיעור מגרע בשלא כדא"כ ע"ש, ונהי דתירוצו על קושית הש"א לא מיחוור דהרי משום יוהכ"פ לא בא גירעון באיסור הנבלה דהרי גם ביוהכ"פ חייב אנבלה בכזית, ורק משום חיוב דיוהכ"פ בעינן שיעור ככותבת, אבל גוף הסברא דאם מגרע בשאר ענין את האיסור אין זה איסור מוסיף ס"ל עכ"פ להגאון עמק יהושע כוותן, ובנ"ד שפיר בא גרעון איסור דח"ש על איסור חלב גופא מכח איסור מעילה דמצטרף אפי' לזמ"ר משו"ה מותר בו מה"ת ח"ש וכמו שנתבאר. ובכריתות (דף ט"ו ע"ב) במשנה שם חשיב ר"ע הא דמעילה מצטרף אפי' לזמ"ר לחומר נגד נותר, ועיין בתוס' פסחים (דף ל"ג ע"א) ד"ה ומינה שחשבו נמי ענין הצירוף לזמ"ר דמעילה