תקנת עזרא (מעילה תנינא) רג

דוקא, שהרי ביוהכ"פ ביתובא דעתא תליא מילתא ולא מיתבא דעתא בפחות מככותבת ומלוא לוגמיו בשיעור אכפ"ר כביומא (דף פ' ע"ב), ובפרט דלענין כרת י"ל דמודה ר"ש דבעינן שיעור כמו שחקר בזה הצל"ח ועוד אחרונים, ובאמת מבואר בירושלמי דפסחים פרק אלי עוברין דר"ש מודה דכרת ליכא רק על שיעור שלם ע"ש ואכילה ושתיה דיוהכ"פ ה"ה בכרת ודו"ק: אות מ"ח

והנה כבר כתבנו על דברי התוס' בשם רבינו יקר דר"ש מורה דבתערובות בעינן שיעור שלם, שהקשו עליו רבים משבועות (דף כ"א ע"ב) ומה שתירצו רבים ע"פ הריטב"א הנ"ל, אלא שיש סתירה לרבינו יקר מירושלמי מפסחים פרק ג' דשם מבואר דבתערובות נמי ס"ל לר"ש דלוקין אכ"ש וכבר עמדו ע"ז מפרשי הים בגליון הש"ס שם ועיין שם בדברינו, ומ"מ אפשר ליישב דלא תקשה על רבינו יקר מהירושלמי הזה, די"ל דעד כאן לא קאמר רבינו יקר דבתערובות מודה ר"ש דבעינן שיעור שלם, אלא כשאכל עם התערובות שיעור שלם דאז אמרינן דאע"ג דבהתערובות יש משהו איסור מודה ר"ש דפטור שהרי אינו חשוב אצלו רק כזית שלם אבל אם אכל חצי זית שיש בו רביע זית איסור ורביע זית היתר הרי חזינן דחשוב אצלו גם פחות מכזית שהרי אכל ביחד רק חצי זית, ס"ל באמת לר"ש דחייב גם על הרבע זית של איסור מלקות שהרי חשוב אצלו גם פחות מכזית. דמה לי חצי כזית ומה לי רבע כזית וחייב אף שהיה בתערובות, וגם בזה כבר לא קשה משבועות שם על רבינו יקר דשפיר מוכיח שם הש"ס דר"ע לא ס"ל כר"ש דלר"ש למ"ל שיהא כדי לצרף כזית הרי אדרבה אם אין בי לצרף כזית ואכלי ודאי חייב על משהו היין אף שהוא בתערובות, וממילא גם מהירושלמי לקמ"ד דשם פריך הירושלמי אהא דאמרו על עירובו סופג ארבעים במה אנן קיימין אם ברוב חמץ הרי חייב כרת ואם בשרובו מצה הרי אדם יוצא בו ידי חובת מנה בפסח, ומשני דלית ביה כזית וכר"ש דאמר כ"ש למלקות [ולא לכרת] דאע"ג דר"ש מורה באכל כזית בתערובות יחד דפטור ממלקות על המשהו חמץ כרבינו יקר, מ"מ בליכא בכל התערובות יחד עם ההיתר כזית ודאי ס"ל לר"ש דלוקה גם אכל שהוא איסור אף בתערובות כן י"ל לחומר הנושא ודו"ק היטב: אות מ"ט

והנה התוס' בשבת (דף פ"ט ע"ב) ד"ה אסורין ומצטרפין דברי מעניני צירוף ומהראוי לבאר כאן דבריהם. דהתוס' שם מחלקין דלמלקות מצטרפין שלשה איסורין שהם ממין אחד ולחטאת לא מצטרפי וזה צריך הסבר דבשלמא פגול ונותר מצטרפין למלקות לחוד מקרא דלא יאכל כי קודש הם ופסוק זה אינו שייך לענין חטאת להכי לקרבן לא מצטרפי, אבל אביי דס"ל דאפי' שני איסורין אחרים ממין אחד מצטרפין קשה מאי שנא מלקות מחטאת ובאמת שהרמב"ן ס"ל דגם פגול ונותר מצטרפין נמי לקרבן דכיון דילפינן מקרא דלא יאכל כי קודש הם דמצטרפין מצטרפין לכל דבר. והא דאמר משני מינים פטור הוא קאי אחלב ודם ודו"ק, ולהתוס' שני איסורין ממין אחד מצטרפין לאביי וה"ה כמה מינים מאיסור אחד, ולפ"ז הא דפליגי אמוראי לעיל אם נבלת בהמה טהורה עם נבלת בהמה טמאה מצטרפין הוא משום דשני מינים הם, וא"כ לר"מ דמפיק מלא תאכל כל תועבה כל האיסורים אפי' ממינים שונים מצטרפין כמו מאיסור אחד לרבנן, וא"ת א"כ בכריתות ר"פ אמרו לו דבריש המשנה פליג ר"מ וכן פליג בסיפא ע"ש לענין דכמה ישהה, ואמאי לא פליג גם במציעתא דממינים הרבה שאם אכל חצי זית ממין זה וח"ז ממין אחר דפטור הו"ל לר"מ לפלוג ולומר דחייב. י"ל דקרא דל"ת כל תועבה דמניה יליף ר"מ דכל איסורין מצטרפין כייל גם הני איסורין דליכא בהו רק לאו לחודא ולא קרבן משו"ה אינן מצטרפין רק למלקות ולא לקרבן, ושם בפרק אמרו לו הרי לענין קרבן איירי ומודה ר"מ לרבנן דאיסורים מחלקין, ועוד י"ל כסברת התוס' דפגול ונותר אע"ג דנפקי להו מלא יאכל כי קודש הם הא כייל נמי בשר טמא דליכא עליה רק מלקות, משו"ה לא מצטרפין רק למלקות ולא לקרבן וזה נכון, והנה הרב אור שמח כתב דהא דלאביי מוכח דר"מ ס"ל דאפי' שני איסורין משני מינים מצטרפין, הייני דוקא בשני איסורין דמנו קיימי בהדי הדדי כערלה וכלאה"כ דערלה יכולה להיות גם כלאים בכרם ומצו חיילי שניהם על דבר אחד להכי אפי' כשהם נפרדים מצטרפי, אבל נבלה עם טמאה למ"ד אין איסור חע"א וכן חלב על דם דלא אפשר לחול אהדרי במציאות מודה ר"א דאינם מצטרפין. ולפ"ז א"ש בפשוטו הא דלא פליג ר"מ בפרק אמרו לו כמש"כ לעיל דשם קאי אחלב ודם להרמב"ן ומודה ר"מ דלא מצטרפי, ובזה אין אני צריכין עוד למה שנדחקו התוס' לאביי למ"ל קרא דפגול ונותר מצטרפין הא לדידיה כל האיסורין מצטרפין, דפגול ונותר הא אין יכולין להיות אהדדי דנותר הוא בדבר שהיה לו שעת הכושר והיתר לכהנים ופגול היא בדבר שלא היה לו שעת היתר לכהנים וא"כ גם לדידיה אין מצטרפין להכי בעינן דלא יאכל כי קודם הם עכ"ד. ועיין כריתות (דף י"ד ע"א) מה שפלפל הש"ס שם עוד כתב הרב אור שמח דאין להקשות לר"מ למ"ל קרא בנזיר דאיסורי נזיר מצטרפין כמו זג ויין הרי כל האיסורין מצטרפין זע"ז, די"ל דדוקא דבר האסור לכל ישראל נקרא תועבה דומיא דערלה וכלאי הכרם, אבל דבר המותר לכל ישראל ואסור רק לאיזה פרט כמו איסור יין וכיוצא בי לנזיר אינן בכלל לית כל תועבה דאין זה תועבה משו"ה בעינן קרא שיצטרפו, והמאירי בנזיר כתב בשם הרשב"א דבנזיר אכילה ושתיה נמי מצטרפין, ולא שייך למילף איסורין שבכל התורה מנזיר דאכילה עם שתיה מצטרפין כמו דילפינן מנזיר ענין טעם כעיקר, דגבי נייר באין כאחד בתחילת הנזירות וחד בלא חבריה לא מצי חייל לכו"ע, בין לרבנן ובין לר"ש דפליגי בנדר מאחד מהן אי הוה נזיר מכולן, וא"ת הרי ר"ש ס"ל בפ"ב דערלה דאפי' שני מינים מאיסור את אין מצטרפין ואמאי לא יליף מנזיר שיצטרפו, י"ל דר"ש לטעמיה בנזיר (דף ד') דלא דריש כלל הך קרא כל היוצא מן היין דאיסורי נזיר מצטרפין זע"ז ובספרי נשא פיסקא כ"ד איתא אשר יעשה מגפן היין ללמדך שאם אכל כזית מכולן שהיא לוקה, ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם וכו' מצטרפין זע"ז בכזית שאר איסורין שבתורה וכו' דין הוא שיצטרפו זע"ז בכזית עכ"ל, וצ"ע למאן אזיל הך ספרי לר"ש הא לא בעי צירוף ולרבנן שני איסורין בכל התורה לא מצטרפי ולר"מ למ"ל למילף מנזיר הא כבר ידעינן לה מקרא דל"ת כל תועבה, והנה בתוספתא פ"ג דמכות איתא דמע"ש וביכורים שאכלן חוץ לחומה מצטרפין דברי ר"מ וחכ"א וכו' וגם זה בעי ביאור ופירוש עמוק ואיני יכול להאריך יותר ורק מראה מקום אני לך לפלפל, וגם צ"ע מאי מקשו התוס' שם למ"ל קרא דלא יאכל כי קודש הם, הא