תקנת עזרא (מעילה תנינא) רב

פגול איך יתחייב שמא רובו נותר וכן אם התרו בו משום נותר שמא רובו פגול ולמה יתחייב ועיין בפמ"ג ליו"ד בפתיחה להלכות תערובות חלק א' מש"כ בשם הרשב"א בתשובה לענין אשם תלוי, ויש להאריך בזה אך כאן די להעיר דמכאן יהיה ראיה למש"כ השו"מ מהדורא ג' חלק ב' סי' קס"ז דבידי אדם אם מכוין להדיא לצמצם לכו"ע אפשר לצמצם ואכמ"ל: אות מ"ה

דף י"ח ע"א במשנה הערלה וכלאי הכרם מצטרפין, התוי"ט כאן הביא הר"ש שכתב בשם הירושלמי דמתניתין ר"מ היא דס"ל דכל האיסורין שבתורה מצטרפין זע"ז, וא"כ ערלה, וכלה"כ לאו דוקא דה"ה שכל איסורין שפיר מצטרפין, וראיתי מי שהעיר לר"מ למ"ל קרא דלא יאכל דכתיב גבי חמץ להורות דחצי שיעור אסור מה"ת כמש"כ הרמב"ם כידוע, והקשו הרי בלאו"ה בכל האיסורים ח"ש אסור מה"ת, ותירץ הצל"ח בפסחים (דף מ"ג) דבסוף יום האחרון של פסח הוה אמינא דח"ש מותר מה"ת כיון דלא חזי שוב לאצטרופי, ועיין בנו"ב מהדו"ת חאו"ח ובעוד אחרונים שדברו מזה, והרי לר"מ אכתי חזי לאצטרופי עם איסורים אחרים דהרי ס"ל דכל האיסורים מצטרפין זע"ז, ונראה דמ"מ לא קשה מידי דעד כאן לא קאמר ר"מ דכל האיסורין מצטרפין, אלא היכא דחצי שיעור הראשון אסור גם בשעה שאכל חצי שיעור השני, אבל אם בשעה שאוכל ח"ש השני איסור, כבר הותר לגמרי חצי שיעור הראשון של איסור ונעשה כבר היתר כחמץ לאחר הפסח שאינו תועבה עוד, מודה ר"מ ודאי שאינו מצטרף לחצי שיעור איסור הראשון, ויש להאריך בזה הרבה אבל כבר הודעתי כמה פעמים שהנני רק מעורר לב המעיין הישר, ועיין מה שאכתוב עוד בזה לקמן בסמוך להעיר עוד בענין זה: אות מ"ו

הערלה וכלה"כ מצטרפין זע"ז, מכאן נראה לכאורה מבואר דגם כלאי הכרם דלא כתיב בהו אכילה מ"מ שיעורו בכזית, דאי שיעורו בכל שהוא א"כ למ"ל צירוף לגביה, ודוחק לומר דכונת המשנה היא לענין אם התרו בו משום ערלה ולא משום כלאה"כ ורובו היה ערלה ומיעוטו כלאה"כ משלימו לכזית וחייב משום ערלה, ולהיפך אם התרו בו משום כלאים לא בעינן כלל באמת לשום צירוף כלל דעל כ"ש נמי חייב, דלשון מתניתין בפשוטה ודאי לא משמע הכי, כלישנא דגמ' דלעיל גבי הפגול והנותר דאמר רב יהודא אמר שמואל דלענין אכילה מצטרפין, ופירש"י שם דבכל אחד המיעוט משלים לרוב של השני ע"ש ד"ה אבל אכילה, אולם לפ"מ שכתבתי לעיל לשיטת הרמב"ם דכאן אזלה משנתנו רק לענין תערובות דלענין זה מצטרפי אבל לא למלקות באמת יש מקום לומר דבכלאי הכרם לא בעינן שיעור וצירוף כלל, ויש לעיין בזה בשו"ת שאגת אריה החדשות ואין בידי ספר זה עתה לעיין בו, ואולי יש לומר דכיון דמשנתנו ר"מ היא דס"ל בכ"מ דכל האיסורין מצטרפין מקרא דלא תאכל כל תועבה כמש"כ התוי"ט כאן והבאתיו לעיל א"כ הרי כתיב לשון אכילה בכל איסורי תורה וצריכין שיעור כזית, ובזה א"ש מה שהקשו על הפליתי שכתב בסי' פ"ז סקט"ו דבשר בחלב דאסור גם שלא כדרך הנאתן גם נותן טעם לפגם אסור, וקשה דא"כ איך יליף ר"מ דנו"ט לפגם אסור מגעולי מדין דילמא היה הצורך להגעיל משום בשר בחלב ונאמרו בזה תירוצים שונים, ולדברינו י"ל דלר"מ דס"ל דכל האיסורין מצטרפין מקרא דלא תאכל כ"ת, א"כ לדידיה בכל האיסורין כתיב לשון אכילה ואין חייבין עליהן שלא כדה"נ, והא דאמר אביי בפסחים (דף כ"ד) דהכל מודים בכלאי הכרם דחייבין שלא כדה"נ משום דלא כתיב בהו לשון אכילה אין קשיא, דכבר כתב המל"מ בפ"ב מה' קרבן פסח דהכל מודים לאו דוקא ושייך לומר הכל אף שיש אחר החולק ובשדי חמד האריך בכלל זה ועיין עוד מה שנכתוב איה"ש בסמוך בגמ' כאן עוד אריכות מעט אליבא דר"ש דמשנתנו ע"ש דלפ"מ שהבאתי שם מרש"י ותוס' סוף תמורה דילפינן ערלה בשרפה מכה"כ וה"ה דילפינן כלה"כ מערלה לענין שיעור א"כ בודאי אין כאן קושיא אלא דאין זה ברור כ"כ והנני רק מעורר: אות מ"ז

גמרא ומי בעי ר"ש לצרופי והתניא רש"א כל שהוא למלקות, התפארת ירושלים בשבועות פרק ג' אות י"ד הקשה לשיטת רש"י דטעמא דר"ש דכ"ש למלקות הוא משום דס"ל דסתם אכילה בכ"ש, א"כ בכלאי הכרם דלא כתיב אכילה מודה ר"ש דבעינן כזית למלקות, וא"כ מאי פריך הגמ' כאן ומי בעי ר"ש לצרופי הא בכלה"כ מודה ר"ש דבעינן כזית למלקות עכ"ד, ואין אני מבין כלל קושיתו הרי עכ"פ גבי ערלה כתיב אכילה שלש שנים ערלים לא יאכל, ושפיר פריך הש"ס לר"ש למ"ל צירוף הרי על החצי שיעור ערלה חייב גם בלא צירוף כלה"כ, גם עיקר היסוד דהיכא דלא כתיב אכילה מודה ר"ש דבעינן כזית למלקות לשיטת רש"י אין זה ברור כלל לענ"ד, ותו דהרי רש"י ותוס' בסוף תמורה כתבו דערלה היא בשרפה דילפינן לה בהיקש מכלה"כ, וא"כ הרי אין היקש למחצה וילפינן כלה"כ מערלה דבמשהו חייב לר"ש דהרי בערלה כתיב אכילה ואין להאריך כאן בדבר זה, ולענ"ד אדרבה מכאן יהיה ראיה לשיטת רש"י בדעתו של ר"ש נגד שיטת הריטב"א בדעתו של ר"ש, דהנה יש לחקור לר"ש דס"ל כ"ש למלקות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן, איך הוא לשיטתיה בחולה שיש בו סכנה שמאכילין אותו איסור פחות פחות מכשיעור שלא יאכל כזית בכדי אכפ"ר, וזהו הוא מבואר אליבא דרבנן ואיך הוא אליבא דר"ש בזה כיון דס"ל כ"ש למלקות, ונראה דזה תלוי בטעמא דר"ש דלרש"י דטעמא דר"ש הוא דס"ל סתם אכילה בכ"ש, ודאי דאין לר"ש לומר שיאכילו פחפ"ח מכשיעור דהרי גם כ"ש הוא לדידיה שיעור שלם בדברים שאין בהן כרת אלא לאו בעלמא עכ"פ, אבל להריטב"א דגם ר"ש מודה דסתם אכילה בכזית אלא דמזיד חייב מלקות אכ"ש משום דאחשביה ליה להכ"ש, ולהכי קרבן דאתי על שוגג דלא שייך אחשביה מודה ר"ש דאינו חייב אלא על כזית, א"כ כשמאכילין לחולה איסור פחפ"ח מכשיעור דודאי לא שייך לומר דאחשביה ודאי שמאכילין אותו פחפ"ח מכשיעור כמו אליבא דרבנן, ולענ"ד הדבר ברור מאוד, וא"כ קשה לי לשיטת הריטב"א מאי פריך הש"ס כאן ומי בעי ר"ש צירוף והא ס"ל כ"ש למלקות, מאי קושיא הרי אכתי גם לר"ש נפ"מ גדולה לדינא אם מצטרף אם לאו דאם מצטרף למשל ערלה וכלה"כ אין מאכילין לחולה ח"ז ערלה וחצי זית כלה"כ בכדי אכפ"ר כדין איסור אחד, ואם לא מצטרפי מאכילין שפיר לחולה חצי זית ערלה וח"ז כלה"כ אפי' בתוך שיעור אכפ"ר ומאי פריך הש"ס כאן אע"כ דטעמיה דר"ש אינו משום דאחשביה כהריטב"א אלא דס"ל דסתם אכילה בכל שהוא, ולענין קרבן הללממ"ס הוא דבעינן כזית ולענ"ד היא ראיה נכונה לשיטת רש"י מיהו הא ודאי נראה ברור דלכל השיטות לענין יוהכ"פ מודה ר"ש דאין חייבין על אכילה פחות מככותבת ועל שתיה פחות ממלוא לוגמיו ובכדי אכפ"ר