תקנת עזרא (מעילה תנינא) ר

אינו חייב אלא משום שבות עכ"ל, ואמאי לא יהא אריגת חוט אחד וכן כתיבת אות אחת אסור מה"ת ככל חצי שיעור דאסור מה"ת להסוברים דגם באיסורי שלא דאכילה ח"ש אסור מה"ת: אות ל"ז

והנלע"ד ישר ואמת הוא דחצי שיעור וחצי מלאכה תרתי מילי אינון, ולמשל בהוצאה אין חיוב מה"ת אלא בשני התנאים האלה שיהיה המלאכה שלמה היינו עקירה והנחה זהו תנאי אחד, ותנאי השני שיוציא שיעור חשוב כמו למשל בדבר של אכילה אינו חייב עד שיוציא כגרוגרת, ועקירה בלא הנחה או הנחה בלא עקירה הוה חצי מלאכה וזה אף לריו"ח מותר מה"ת ואסור רק מדרבנן, דמכל חלב הרי לא נוכל לרבות רק חצי שיעור אבל לא חצי מלאכה, והטעם דחזי לאצטרופי נמי לא שייך רק בחצי שיעור אבל בחצי מלאכה לא שייך כל כך חזי לאצטרופי, דלמשל בעקירה לחודה ליכא איסור כלל ורק כשגומר ההנחה חל האיסור למפרע גם על העקירה, ואם הוא לא עשה ההנחה רק איש אחר אין בהעקירה שעשה הוא רק איסור דרבנן. וכן כתב אות אחת אין כאן רק חצי מלאכה כדאיתא בשבת (דף ק"ג) ועשה אחת יכול עד שיכתוב כל השם ועד שיארוג כל הבגד ת"ל מאחת, יכול אפי' לא כתב אלא אות אחת ולא ארג אלא חוט אחד וכו' ת"ל אחת ופירש"י מלאכה שלימה, ובירושלמי על המשנה דהכותב ב' אותיות איתא א"ר אבין בשם ר"י טעמא דר"ג תמן משום אין ידיעה לחצי מלאכה, ובגמ' דידן בשבת (דף ק"ה) דאיתא ר"ג סבר אין ידיעה לחצי שימור נמי הכונה לחצי מלאכה היינו ח"ש המלאכה, ולהכי שפיר אין בזה רק איסור שבות כדאיתא בתוספתא הנ"ל, וכ"כ הרמב"ם בפיהמ"ש ריש שבת וז"ל ועיקר השני כי כשיתחיל אדם מלאכה בשבת ולא גמר אותה וכו' ולא העושה את מקצתה, והדמיון לזה אם כתב שמעון אות אחת וכו' עכ"ל, הרי להדיא דאות אחת מקרי חצי מלאכה ושמעינן לה מקרא דבעשותה כמו העושה עקירה לחוד ע"ש

ובזה יתבאר הסבר דברי התוס' שהעירו בשבת (דף ע"ג) על המשנה דאבות מלאכות וז"ל, צריך לפרש למה פירש כאן ובאורג ובתופר ובכותב שיעור טפי מבשאר עכ"ל, ובגליון המשניות מהגה"ק ר' לוי יצחק זצ"ל פירש שם טעם ואין מובן כל כך סברתו ע"ש, ולהנ"ל א"ש דהמשנה נתתה שם לפרש רק מה נקרא מלאכה שלימה ומה נקרא חצי מלאכה שאין בה איסור מה"ת כלל, ובהוצאה ג"כ מפרש באמרו המוציא מרשות לרשות היינו שעקר מרשות זה והניח ברשות אחר, אבל מה נקרא שיעור שלם ומה נקרא חצי שיעור לא נחית תנא לפרש במשנה זו כלל, ובזה אולי יתיישב גם התמיה מה דבשבת (דף ק"ה ע"ב) תנן והאורג שני חוטין שיעורו כמלא הסיט. דלכאורה הו"ל למנקט זאת כמשנה דאבות מלאכות והאורג שני חוטין כמלא הסיט, ולמה חלקה תנא לשני משניות מנין החוטין במשנה דשם ואורך החוטין במשנה דכאן. אלא דהוא הדבר אשר דיברנו דחוט אחד הוא חצי מלאכה, אבל האורך בפחות ממלא הסיט אולי הוא רק חצי שיעור ודו"ק בכ"ז היטב. וכ"כ הג"מ ר' מרדכי ז"ל מגלוסק: אות ל"ח

ולענ"ד מובן בזה גם הא דקיי"ל דהשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום ועד כמה ר' אמי ור' אסי טעמו עד רביעיתא כדאיתא הברכות (דף י"ד), וכתב הרשב"א דטועם ופולט קאמר אבל לא שיבלע, דגם בענין אכילה ושתיה יש מעין שני הענינים האלה, חצי שיעור כגון אכילת חצי כזית ושתית כחצי רביעית או חצי מלוגמא, ועוד יש ענין שהוא כמו חצי מלאכה דחיוב אכילה או שתיה בא על הנאת הגרון, שלוקח בפיו [דומיא דעקירה גבי שבת] ואח"כ בולע תוך הגרון [דומיא דהנחה גבי שבת], וחצי שיעור קיי"ל כריו"ח דאסור מה"ת, אבל חצי מלאכה מותר מה"ת ואסור רק מדרבנן. ומשו"ה מותר בתענית לטעום ולפלוט אפי' כדי רביעית, וזהו מש"כ הריב"ש בשו"ת סי' רפ"ח דטועם ופולט איסור הוא מדרבנן דגזרו אטו חצי שיעור עכ"ד. כונתו דחצי מלאכה גזרו רבנן אטו חצי שיעור, והפמ"ג ביו"ד סי' נ"ח במשבצות סק"ב הקשה על הריב"ש ונשאר בצ"ע, ולא ידענא תמיהתו דלענ"ד ברור דחיך וגרון תרתי מילי אינון עיין בפמ"ג שם ותבין, והשלטי גבורים שסביב המרדכי אות ג' בברכות שם הקשה וז"ל, מצאתי תמיה גדולה שהרי גבי עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב. וכאן שאין בו שום סכנת נפשות מתיר להטעים רביעית, לכך נראה לפרש דהאי רביעית רביעית ביצה והוה כמו תחיבת כוש עכ"ל הש"ג שם. ולפ"מ שביארנו מעיקרא אין כאן קושיא כל עיקר כמובן ועיין בשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' צ"ו: אות ל"ט

ומה"ט נראה לי שהדין שכתב הרב אור שמח פרק י"ד מה' מאכלות אסורות הי"ד בהג"ה שם, דמלאכת קוצר שחייב בשבת בשיעור כגרוגרת, אם היה נטיעה נברכת בארץ והיתה גדילה משני קצותיה וחתך נד אחד מן הקרקע שאינו חייב משום קוצר, דאע"ג דקליש גידולו שאינו יונק עוד רק מצד אחר מ"מ פטור, ולא דמי למסתפק משמן שבנר בשבת דחייב משום מכבה וכתבו התוס' בביצה (דף כ"ב ע"א) דהחיוב הוא משום דקליש נהורא תכף ע"ש, והרי כאן נמי קלישא היניקה תכף, דמכבה שאני שאין לה שיעור שחייבין על מכבה כ"ש משא"כ מלאכת קוצר דאית לה שיעור עכ"ד, ולענ"ד גם דין דחצי שיעור ליכא בזה ואינו אסור מה"ת כלל רק מדרבנן, כיון דאין כאן רק חצי מלאכה שהחיוב הוא רק אם קוצר המחובר מיניקתו לגמרי והוא לא קצר אלא חצי יניקתו, דאין זה חצי שיעור אלא חצי מלאכה ובחצי מלאכה ליכא איסור תורה ורק מדרבנן יש בזה איסור, ומשנה שלימה שנינו פ"ג דעוקצין דתבואה שנעקרה ומעורה אפי' בשורש קטן טהורה משום דיכולה לחיות עשה"ט ודו"ק, ויש להאריך בענין וה עוד הרבה מכמה מקומות אבל קשה עלי האריכות היתירה ותן לחכם ויחכם עוד: אות מ'

והנה פשיטא דהא דח"ש אסור מה"ת חצי שיעור לאו דוקא אלא גם כל שהוא אסור מה"ת, וכה"ג מצינו בחולין (דף מ' ע"א) ברש"י ד"ה היתה וכו' שכתב וז"ל והאי סימן אחד לאו דוקא דה"ה לחצי סימן, ובודאי דגם האי חצי סימן לאו דוקא דהא סגי במעשה כל דהוא עיין ביו"ד סס"י ב' בש"ך ובט"ז. וכן מפורש כרש"י יומא (דף ע"ד) בזה"ל ת"ל כל חלב לא תאכלו הכא כתיב כל אחלב כלומר אפי' כל שהוא עכ"ל, וכ"כ עוד שם (דף ע"ג ע"ב) וז"ל חצי שיעור כלומר פחות מכשיעור אסור מה"ת, וברמב"ם פי"ד מה' מאכא"ס ה"ב ז"ל ואסור מה"ת לאכול כל שהוא מן האיסור אבל אינו לוקה אלא אכזית ואם אכל כל שהוא