תקנת עזרא (מעילה תנינא) קצט

יכול לאוסרם, משא"כ בעלמא אפשר דאין אדם אוסר דבר שא"ש, היכא דלא נתחייב בנפשו ולא עשה קנין המועיל בגזלה, ודוחק לומר דאחז שהיה מלך היה ברור לו שלא יפגעו בו לרעה וזרחה עליו השמש שלא יהרגוהו ומשו"ה לא קנינהו בדמים, אלא ע"כ לומר דגם ענין דבדמים קנינהו נמי לא שייך בקדושת הגוף. דרק בקדושת רמים דמשום שיוצא לחולין ע"י מעילה ופדיון שפיר י"ל דבדמים קנינהו כמו בהדיוט. אבל בקדושת הגוף כמעשה דאחז שנטל כלי שרת שאין להם פדיון ואין יוצאין לחולין ע"י מעילה לפ"מ דקיי"ל כר' נהוראי לקמן (דף י"ט ע"ב) ואין תופס בהן שום קנין, לא שייך לומר בהן גם הענין דבדמים קנינהו ושפיר מייתי ראיה מאחז דאדם אוסר דבר שא"ש ע"י מעשה, ואפי' למה שהבאתי במקו"א דכלים דאחז כיון שנאסרו לגבוה שוב לא הוה להם רק קדושת דמים והוה להם פדיון, היינו רק לאחר שכבר הקריבן לעכו"ם אבל בשעה שנטלם מן הקודש דאז קנאים פוגעין בו. הרי עדיין קדושת הגוף היה עליהם שהיו עדיין מותרין לגבוה, ואחר שנטלן הרי שוב אסור להמיתו אפי' ע"י קנאים ודו"ק

ולפ"ז הבא במחתרת ונטל חפצים של הקדש אם היו קדושת ממון בדמים קנינהו ופטור בשוגג על ההקדש מקרן וחומש וממילא גם מקרבן מעילה, כמש"כ התוס' בפסחים (דף כ"ט ע"א) דכל היכא דליכא קרן וחומש ליכא גם קרבן ואם במזיד פטור מקרן מה"ט, אב בקדוה"ג לא שייך לומר בדמים קנינהו ואם שגג חייב קרן וחומש ואשם ובמזיד קרן לבד אפי' לשיטת הרמב"ם פ"א מה' מעילה דעל מעילה במזיד לוקה ומשלם, ואכתי צ"ע היטב בדבר ואינני רק מעורר לב המעיין: אות ל"ד

וכאן הנה מקום אתי לבאר בעזהי"ת ענין ח"ש באיסורי שבת ושאר ענינים שאינם עניני אכילה, דהנה הח"ץ סי' פ"ו והדגול מרבבה באו"ח סי' תמ"ב כתבו בטעם תרוה"ד דכתב דחמץ פחות מכזית א"ל לבער הוא משום דדבר שאינו ענין איסור אכילה חצי שיעור גביה מותר מה"ת ורק מדרבנן אסור וכבר האריכו בזה האחרונים. ואנכי פה אקצר ואכתוב רק היותר עיקר לדעתי בעזהשי"ת

הנה בשבת (דף ע"ד ע"א) מתקיף לה רב יוסף וכי מותר לאפות פחות מכשיעור. ופירש"י נהי דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהו איכא דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת עכ"ל, ובהגהות אשר"י ריש פרק המוציא יין ז"ל כל השיעורים לענין חיוב חטאת אבל לאיסור דאורייתא אפי' כל שהוא כדאמר פרק כלל גדול וכן הוא גם בקיצור פסקי הרא"ש שם, וכ"כ עוד בהגהות אשר"י פרק כ"ג סי' ה', והרמב"ם שפוסק בריש הלכות גנבה דאסור לגנוב כל שהוא דבר תורה כתב הרב המגיד והסמ"ע בח"מ ריש ה' גנבה וכן בריש ה' גזלה הטעם. דכמו דח"ש אסור מה"ת בחלב ודם ה"ה לענין ממון דדי הטעם דחזי לאצטרופי לבד שיהא כל איסור שבעולם ח"ש אסור מה"ת, והא דח"ש חמץ אין איסור בל יראה ובי"מ מה"ת הסביר יפה השאגת אריה סי' פ"א וגם הצל"ח בפסחים (דף מ"ד ע"א תירץ ע"פ דרכו, ובסברא זו אחז נם הגאון רע"א ז"ל בחשובותיו סי' קנ"ד ועוד הרבה אחרונים ואין להאריך עכ"פ הרי לפנינו להקת ראשונים דס"ל ודאי דחצי שיעור אסור מה"ת גם באיסורים שאינם שייכים לאימורי אכילה: אות ל"ה

אכן הגאון ר' אליה' דוד ראבינאוויץ זצ"ל הביא ראיה מהתוס' שבת (דף קי"ז ע"א) במה דאיתא שם בגמ' דשקיל ליה בברזא, כתבו התוס' דליכא אפי' איסור דרבנן משום דאינו מפשיט כשיעור חשיבת עור יחד ע"ש, והקשה שם בהגהות מלוא הרועים דהרי ת"ש אסור מה"ת, והביא הגאון אדר"ת זצ"ל ראיה מזה דהתוס' שם ס"ל דח"ש בשארי איסורין אינם אסורין מה"ת, והא דלא אסור מדרבנן עכ"פ הוא דמשום מצות הפסח הקילו באיסור שהוא מדרבנן לחוד. גם הרשב"א בחידושיו לשבת (דף ד') כתב דבחצי עבד וחצי ב"ח ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו, והסברא י"ל דהוא משום דס"ל דבאיסור שאינו של אכילה ח"ש מותר מה"ת וכ"כ איזה אחרונים. אם שיש לדחות דאיסור שאין בו רק עשה ולא לאו קיל טפי משו"ה ח"ש דידיה מותר ולא משום שהוא איסור שאינו של אכילה ומה שהקשה הישועות יעקב באו"ח סי' ש"א להסוברין דח"ש בשבת מותר מה"ת מה הקשה הירושלמי בשבת (פ"ג ה"ג) הוציא מצה מרשוה"י לרשה"ר אם יוצא בה ידי חובת מצה, והרי שיעור הוצאת שבת הוא כגרוגרת ושיעור אכילת מצה בכזית, א"כ יוציא כזית לבד דיקיים מצות אכילת מצה ועל איסור שבת לא יעבור. הא לא קשיא די"ל דאפי' כזית מיגו דחשיב לענין אכילת מצה לאפוקי ידי מצותו חשוב נמי לענין הוצאת שבת, וכה"ג כתב הישוי"ע עצמו דהמקטיר כזית אימורין בשבת חייב אף ושיעור בישול הוא כגרוגרת ע"ש ועוד י"ל בכמה פנים עיין בשו"ת פני מבין חאו"ח סי' ס"ב, ועיין במל"מ פי"ח מה' שבת ובפרמ"ג בפתיחתו לה' שבת: אות ל"ו

אולם קשה לשיטת רש"י שהבאתי לעיל דח"ש אסור מה"ת בכל איסורים, א"כ למה כתב רש"י במשנה ראשונה דשבת וכן שם (דף ג' ע"א) דעקירה בלא הנחה אסור מדבריהם לבד, וכן משמע מהתוס' שם ד"ה פטור וכו' ומהתוס' שבועות (דף י"ד ע"ב) ע"ש, וגם הרא"ש ריש שבת כתב להדיא דשניהם פטורין ואסור מדרבנן, וכבר עמדו הפמ"ג באו"ח בהרבה מקומות ובשו"ת חות יאיר והגאון יעב"ץ ז"ל בלחם שמים והתפא"י במשניות שם ובהגהות הרש"ש ז"ל, ובשלמא פחות מד' אמות ברה"ר דמותר באמת גם מדרבנן עיין בשו"ע או"ח סי' שמ"ט לא קשה שיהא אסור מה"ת משום תני שיעור כמה שהקשו איזו אחרונים, דאדרבה מזה גופא שגם מדרבנן מותר חזינן דפחות מד' אמות גם עקירה לא מקרי כמאן דמטלטל חפציו בבית מזוית לזוית דלא חשיב חצי שיעור כלל ולא חזי לאצטרופי להנחה. דאף אם נמלך אח"כ ויעבירנו ד' אמות שלימות ושם יעשה הנחה נמי אין מצטרף עקירה וראשונה, כדאיתא בשבת (דף ה' ע"ב) המפנה חפציו מזוית לזוית ונמלך והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ועיין בתוס' סוכה (דף מ"ג ע"א שכ"כ להדיא, משא"כ עקירה לחודה דלכו"ע אסור, עכ"פ מדרבנן דמיירי מעושה לכתחילה העקירה על דעת שאחר יעשה ההנחה ומשו"ה שמה עקירה ואסור מדרבנן, וקשה אמאי לא יהא בזה איסור דאורייתא ככל ח"ש שאסור מה"ת, ולמה כתבו הראשונים הנ"ל וכ"כ היראים וכן הוא בשו"ע או"ת ר"ס שמ"ו דזה עוקר וזה מניח אסור רק מדרבנן

וכן קשה מה דאיתא להדיא בתוספתא דביצה פ"ד דהאוררג חוט אחד וכן הכותב אזת אחת וכו'