תקנת עזרא (מעילה תנינא) קצז

נתחברו המשקין וכל טיפה נגע בפחות מכביצה, אבל אם לא היה נבלע כל טיפה בתנור ונתכנסו ונתחברו המשקין כאחד מטמאין המשקין מהפרודין שיש בהן ביחד כביצה והמשקין כולן אחד הן ונגעו באוכלין כביצה עכ"ל, וכ"כ רש"י בפסחים (דף ל"ג ע"ב) ד"ה לאימת מטמו וכו' והנסחטים נוגעים לכל הזגים יחד עכ"ל, ועפ"ז י"ל דהרמב"ם ס"ל כרש"י ומשכח"ל שכל האוכלין יצטרפו לכביצה אם נגעו הטהרות בכולן עיין במל"מ שם ובדברינו לעיל ע"א בהא דצירוף דם השרץ ובשרו ובהגהות ר' אליה' גרידיצער למשניות פ"ק דפסחים: אות ל"א

בכגרוגרת להוצאת שבת, מלשון משנתנו להוצאת שבת ולא קאמר לקוצר ודש וזורה וכו' דכולן חיובן הוא בכגרוגרת, נלענ"ד דמזה יהיה כדמות ראיה להסוברים דאותן המלאכות אינן אלא בגידולי קרקע, ומשו"ה אי אפשר לומר דכל האוכלין יצטרפו בזה וידוע שהפוסקים האריכו בזה הרבה, וכן לא מתניא ליה לתנא כל האוכלין מצטרפין לכגרוגרת לבישול ואפיה בשבת שהרי דבר הנאכל כשהוא חי בטוב אין חייבין עליו משום מבשל ואופה כמש"פ הרמב"ם פ"ט מה' שבת ה"ג ע"ש, והנה הפמ"ג בפתיחה להל' שבת נסתפק לפי המבואר בפרק המוציא יין וברמב"ם פי"ח מה' שבת דאם הוציא חצי שיעור ונאכל או נשרף וחזר והוציא ח"ש פטור, דבעינן דבשעת גמר ההוצאה יהא קיים כל השיעור, אם בשאר מלאכות ג"כ הדין כך כגון קצר חצי כגרוגרת ונאכל או נשרף וחזר וקצר עוד חצי כגרוגרת אם הוא פטור או חייב, דאפשר דדוקא בהוצאה שהיא מלאכה גרועה הדין הוא כן ולא בשאר מלאכות ע"ש, ונראה שיש להביא כדמות ראיה מירושלמי רפ"ק דשבת דאיתא התם אמר ר' ינאי, בלע חצי זית חלב והקיאו וחזר ובלע חייב הכניס כחצי גרוגרת וחזר והוציא פטור, ומה בינה לבין קדמיתא תמן נהנה חכו כזית ברם הכא לא נתעסק בכגרוגרת שלמה עכ"ל הירושלמי, וא"כ בשלמא אם גם בשאר מלאכות בעינן שיהיה כל השיעור קיים בשעת גמר המלאכה, שפיר פריך מה בינה לבין קדמיתא דהרי גם בבלע כחצי זית חלב והקיאו וחזר ובלעו ליכא שיעור שלם לחיובא, אבל אם נימא דגם במלאכות של שבת לא בעינן שיהא כל השיעור קיים בשעת גמר מלאכה רק בהוצאה משום שהיא מלאכה גרועה, א"כ למשל אם אפה כחצי גרוגרת וחזר ובישל אותו חצי גרוגרת גופא חייב נמי דבישול ואפיה ודאי מצטרפין, א"כ מאי פריך כלל מה בינה לבין קדמיתא הרי בכל איסורי תורה ואפי' באיסורי שבת הדין כן זולת בהוצאה, אע"כ דבכל מלאכות דשבת הדין כן דבעינן שיהא כל השיעור קיים בשעת גמר מלאכה, וכשאפה ח"ש ואח"כ בישל אותו ח"ש גופא פטור כיון דבשעת הבישול ליכא רק חצי שיעור משו"ה פריך שפיר ודו"ק

והנה נסתפק הפרמ"ג ביו"ד סי' ס"ב בשפ"ד סק"ג ובפתיחה לה' בשר בחלב, בבישל כחצי זית מבשר בחלב אם יש איסור דחצי שיעור ככל ח"ש שאסור מה"ת, דהא כל ח"ש באכילה שאסור מה"ת הוא מטעם דחזי לאצטרופי. ובבישול לא שייך חזי לאצטרופי דמאי צירוף שייך כאן עכת"ד. ובשו"ת נפש חיה מהגאון ר' חיים אליעזר וואקס ז"ל בסי' י"ב הביא שחותנו הגאב"ד דקוטנא ז"ל ס"ל שגם שני חצאי זתים של בשר בחלב מצטרפין ללקות על הבישול, אם בשעה שבישל חצי שיעור השני עדיין קיים ח"ש הראשון, ואם נאכל או נשרף ח"ש הראשון בשעה שבישל ח"ש השני פטור דמדמה לה להוצאת שבת, שאם הוציא ח"ש וחזר והוציא ח"ש אם מוני עדיין ח"ש הראשון חייב ואם לאו פטור כדאיתא בשבר (דף פ"א) ע"ש, אך הגאון בנפש חיה דחי לה דלא דמי לשבת דשם האיסור הוא משום שהוציא דבר שהוא לצורך, וכיון שעדיין מונח חצי שיעור כשיצטרף עמו ח"ש השני יהיה לצורך משו"ה מצטרף, משא"כ בבשר בחלב אי השיעור משום שיצטרף לאכילה אלא דגוף מעשה הבישול אסרה תורה אפי' שלא לצורך כלל, א"כ אין חילוק בין אם מונח עדיין ח"ש הראשון או נשרף כבר עכת"ד, ולענ"ד גם זה תלוי בהירושלמי דרפ"ק דשבת שהבאתי לעיל, דאחר מאמר הירושלמי הנ"ל איתא שם עוד בזה"ל, א"ר יוסי פעמים שהוא מתעסק בכגרוגרת שלמה והוא פטור, האיך עבידא [פי' היכי דמי] הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת ולא הספיק להניחה עד שנשרפה הראשונה והרי נתעסק בכגרוגרת שלמה והוא פטור, בגין מדמייתה לחלבין והוא עביד כן עכ"ל, וכתב הק"ע וז"ל בגין וכו' הואיל והוא מדמה שיעורי שבת לאוכל חלב הוא אומר דין זה, דבחלב הדין כן שאם כבר נתעכל חצי זית הראשון שאכל פטור על השני אפי' היו שניהם בהעלם אחד דכיון שכבר נתעכל דמי לנשרף עכ"ל, ולפ"ז אין מקום כלל להדיחוי של הגאון בעל נפש חיה הנ"ל שהרי גם בחלב האיסור הוא מעשה האכילה גופא, ומ"מ אם נתעכל ח"ז הראשון קודם שאכל חצי זית השני פטור משום דדמי לנשרף, וא"כ שפיר י"ל דגם בבישול בשר בחלב הוא כן דאם קודם שבישל חצי זית השני כבר נאכל או נשרף ח"ז הראשון פטור ואם עדיין קיים גם הראשון חייב כמש"כ הגאון מקוטנא ז"ל, אולם הפני משה מפרש הירושלמי שם ממש להיפך וז"ל, בגין מדמייתה לחלבין והוא עבד כן וכו' ואמר לה ר' יוסי נמי להך מילתא ג"כ לא מדמינן לה הוצאה דשבת] לאכילת חלבים דאלו לאכילת איסור קיי"ל דאם אכל חצי זית וחזר ואכל בהעלם אחד ובתוך שיעור אכילת פרס] עוד ח"ז מצטרף וחייב וכו' וסד"א דגבי שבת נמי הכי הוא, דאע"ג דנשרפה חצי גרוגרת הראשונה עד שלא הספיק להניח השניה וכו' ודומה לאוכל ח"ש של איסור דנמי נעשית כמי שנשרף ונסתלק, ואפ"ה אם אכל אח"כ ח"ש האחר באותו העלם מתחייב וה"ה לענין שבת כן, קמ"ל דלא דמי דהתם מיהת נהנה בכשיעור איסור הוא, אבל הכא משנסתלק ח"ש הראשון אין כאן צירוף לח"ש השני עכ"ל, וא"כ צדקו דברי הרב נפש חיה דבבישול בשר בחלב נמי לא תלי באם נשרף ח"ש הראשון אם לאו, וכיון דלדינא ודאי קיי"ל דלענין חטאת חלב לא תליא בעיכול כלל כי אם בזמן אכילת פרס, שהוא זמן שני מינוטין או לכל היותר תשעה מינוטין כמש"כ הח"ס בשו"ת חלק ששי, אע"ג דודאי לא נתעכל עדיין במיעיו ח"ש הראשון דשיעור עיכול באדם הוא ע"פ רוב כששה שעות, מ"מ כיון שהוא יותר מכדי אכילת פרס פטור, וא"כ גם לענין בישול בשר בחלב לא תליא באם חצי שיעור הראשון קיים אם לא, די"ל דאפי' אם נשרף ח"ש הראשון קודם שבשל ח"ש השני ג"כ מצטרף וחייב, אם נימא דגם באיסור שאינו ראוי לאכילה ח"ש אסור מה"ת, אבל לדעת הח"ץ סי' פ"ו והדגול מרבבה באו"ח סי' תמ"ב דכל איסור שאינו של אכילה ח"ש מותר מה"ת גביה, נראה דה"ה בבישול בשר בחלב אין חייבין מלקות עד שיבשל כזית שלם מבשר וחלב ביחד כאחד, והנה המנחת חינוך מצוה קכ"ה ועוד במצות רבות מעין זו, חקר במנחת חוטא למשל אם נתן עליה כחצי זית לבונה ואח"כ לקט ממנה חצי זית הזה ואח"כ חזר ונתן עוד חצי זית אם חייב מלקות ע"ש, ולענ"ד בכל ספקות האלו ראוי להעיר מדברי הירושלמי