תקנת עזרא (מעילה תנינא) קצד

כאן בקצרה מה שהשיב לי אז וז"ל, הנה לספקו כבר נתעוררתי ע"י איש ירא ה' מו"ה הערצקא ז"ל מטרעסטענא, ואנכי הראיתיו ג"כ הש"ס דביצה (דף ג' ע"א) וחידושי הרשב"א שתמה שם על ר"י שאמר משום משקין שזבו הא ביצה אוכל הוא, והנה זה פשוט דאם ביצה חיה לאו אוכלא הוא אלא משקה אינה מקבלת טומאה אפי' להראב"ד. דהא דס"ל דדבש שסחט מתמרים ויין שסחט מתפוחים מטמאין הוא משום אוכל כמו שביאר הצל"ח בשיטת רחסה"כ אות פ"א ודלא ככתר"ה וביאור דבריו שאנכי כתבתי ראיה דהוה אוכל דהרי כתב הרמב"ם פ"א מה' טומאת אוכלין ה"ד וז"ל, אין שום משקה שמקבל טומאה אלא שבעה המשקין ששנינו בלבד אבל שאר מי פירות כדרך שאין מכשירין כך אין מקבלין טומאה כלל עכ"ל, ואם נימא דביצה חיה היא משקה א"כ איך שנינו בכמה דוכתי דביצה חיה מקבלת טומאה, בשלמא להראב"ד גם שאר משקין מקבלין טומאה עכ"ד שם] ובאמת שיטת הראב"ד מתבארת ע"פ שיטתו לענין ברכה שהביא הרשב"א בברכות (דף ל"ח ע"א) ד"ה דבש, וי"ל דס"ל להראב"ד דסוגיא דחולין (דף ק"כ) פליג אסוגיא דפסחים (דף כ"ד ע"ב) וס"ל להסוגיא דחולין דדוקא בזב מאיליו הוה זיעה בעלמא משא"כ בסחט דין הנסחט כאוכל עצמו, ומיושבת תמיהת הרשב"א עליו מסוגיא דפסחים דס"ל דקיי"ל כסוגיא דחולין ודברי הראב"ד אלו נעלמו מהצל"ח ז"ל, ולפ"ז נ"ל דממשנה דמכשירין (פ"ו מ"ג) כל הביצים בחזקת טהרה חוץ משל מוכרי משקה בחזקת טמא, מוכח דלכו"ע ביצה חיה אוכלא היא ומקבלת טומאה כשהוכשרה דהא מסתמא איירי בביצה חיה, ובפרט דבביצה מבושלת אי אפשר לאוקמה דא"כ כבר הוכשרה ונטמאה ע"י מים שבישל בהן, ובביצה צלויה ע"ג גחלים אי אפשר לאוקמה לפמש"כ הר"ש ששוקלין כנגדה ובצלויה הקליפה מתרוצצת וא"א לכוין המשקל כנגדה, וקלופה נזהרין שלא לטנפה ואפי' של מוכרי משקה טהורה כמו במוכר פירות יבשים עמה, ולא משכח"ל אלא בצלויה בחמה שקליפתה נשארת קשה

והר"ש הביא שם תוספתא כל הביצים בחזקת טהרה חוץ מביצת הבלן בחזקת טומאה, ונראה פירושו שהבלנים היו מוכרין להרוחצין ביצים חיות לנקות בהחלבונים שיער הראש כנהוג בהרבה מקומות [ובתוספתא זו מתאמת פירוש הר"ן בנדרים (דף מ"ו ע"ב) ד"ה אבל בביצים ודלא כפירוש הרא"ש שם וזה אינם עושין אפי' במגולגלות אלא בחיות דוקא אלמא דהוא אוכל, והמעיין בתוספתא שהביא הר"ש במס' טבו"י (פ"ג מ"ג) ובפירושו יראה גם משם דביצה חיה הוה אוכלא ומקבלת טומאה כשהוכשרה עכ"ל הגאון הנ"ל ז"ל, ועיין בפרק בכל מערבין דאמר ר' שימא בר חייא מערבין בביצים חיות וכמה אמר ר"נ בר יצחק אחת סיני אמר שתים ומשמע גם שם דמתורת אוכל הוא

והגאון האמיתי הנפלא ר' יוסף ראזין שליט"א מדווינסק כתב על אודות זה וז"ל, הנה מהך דיומא (דף פ' ע"א) משמע דהוא אוכל, אוכל הבא וכו' ואמר שם דלא מחוסר מעשה משמע דתיכף הוה אוכל, ובאמת זה תליא בפלוגתא עיין בדברי הרמב"ם בה' שבת פרק י"ח ה"ה דגבי המוציא תבלין לא נקט כגרוגרת מביצה כמש"כ שם בה' ב' רק סתם. ועיין בירושלמי פ"ח דשבת דשם אמר כל ביצה דגבי שבת כגרוגרת, והטעם דגבי תבלין י"ל דהוא לביצה מגולגלת עיין בעירובין (דף מ"א ע"א) ותרומות (פ"ו) וא"כ שם משקה עליה וי"ל כדי גמיעה כמו בחלב וכדומה, וגם דעיין בסוטה (דף ד' ע"א) דביצה בלא קליפה הוא כמו ג' רבעי ביצה, וא"כ איך הוה הפסק תענית בעירובין שם בעובדא דר"ע לשיטת הראשונים רפ"א דתענית וע"כ דזהו משקה, ועיין במה דפליגא הרמב"ם בה' נדרים פ"ט ה"ז ועיין תוס' שבת (דף קמ"ג פ"ב) עכ"ל בקצרה כדרכו, ולענין מש"כ דביצה קלופה היא פחות רביע מאינה קלופה כן הוא יותר מבואר בש"ך יו"ד סי' פ"ו סעי' ה' ע"ש ולהלכה למעשה כבר הסכים לי גם הגאון מאוה"ג ר' יצחק אלחנן אב"ד דק' קאוונא ז"ל בע"פ שהוא אוכל בבירור ובלי שום ספק, אחר כמה שנים נדפס ספר פני מבין חאו"ח ושם בסי' רמ"א נשאל ע"ז והוכיח ג"כ דהוה אוכל מהא דשבועות (דף כ"ב) יליף הש"ס דשתיה בכלל אכילה מדכתיב אכילה גבי תירוש והתוס' הביאו שם ירושלמי דיליף מדכתיב אכילה גבי דם, אע"ג דתירוש אפשר בקרש מ"מ סמכה הגמ' על סתימת הכתוב, ולמה לא הביא הש"ס ראיה מואת בת היענה לא תאכלו דהיינו ביצת היענה כדאיתא בחולין, ואע"ג דאפשר בנתבשלה למה לא יליף מסתימת הכתוב כדיליף מתירוש, אלא ע"כ דביצה אוכל היא גם חיה עכ"ד עכ"פ הדין ברור: אות כ"ה

ודרך אגב אעיר כאן דמה דאיתא בנדה (דף י"ז ע"א) דביצה קלופה שעבר עליה הלילה יש סכנה לאוכלה, וכבר נודע דמהאי טעמא ביצה שנולדה ביו"ט ביום א' דר"ה או בדספנא מארעא בכל יו"ט, ונתקלפה ונתערבה באחרות בטילה ברוב או בששים ולא הוה דבשיל"מ דכשיעבור עליה לילה תאסר באכילה משום כזה, דהא מבואר בתוס' שבת (דף קמ"א ע"א) וביצה (דף י"ג ע"א) דע"י דבר כזה הוה כאי אפשר להשהותו, ולכאורה כל הסכנה הוא במבושלת או צלויה אבל ביצה חיה קלופה שעבר עליה לילה אין סכנה, כההיא דפסחים (דף ק"ו ע"ב) לענין זוגות כיון דעדיין מחוסר מעשה, וכן הוא הדין לגבי אוכלין ומשקין שתחת המטה שאין רור"ע שורה עליהן רק בגמר עשייתן וראוין לאכילה, מיהו כיון דביצה חיה ג"כ ראויה שפיר לגומעה אפשר שגם חיה סכנה לאכלה קלופה שעבר עליה לילה, אלא שראיתי בעין יצחק ח"א חאו"ח סי' כ"ד הביא שבילקוט יחזקאל רמז שנ"א איתא, דמים שאינן מבושלים אינן נאסרים תחת המטה, והרי מים ראוין ג"כ ודאי גם כשאינן מבושלים ולא חסר להם גמר מלאכה, ומ"מ אינן נאסרין כשאינן מבושלים ע"י רור"ע וה"ה גם ביצה חיה, אכן ראיתי בספר מנחת פתים ליו"ד סי' קט"ז שמביא משו"ת ב"ש חיו"ד סי' קפ"ט, דהא דביצה קלופה שעבר עליה לילה הוה סכנה לאוכלה היינו להיפך דוקא חיה אבל מבושלת שרי ולא הביא טעמו וסברתו, וכנראה הסכים המנחת פתים לדבריו שהרי לא העיר עליו כלום וא"כ הנה ליראי הוראה נפל ההיתר הנ"ל לענין דבשיל"מ בבירא בין בחיה בין במבושלת, ולמאן דכוחא דהתירא עדיף ליה אפשר שיכשיר בין חיה בין מבושלת כיון דמספק יש סכנה בין בחיה שעבר עליה לילה ובין במבושלת ממילא לא הוה דבשיל"מ גם בשניהם, ועיין ברש"י בנדה שם דקחשיב שם כל אלה שהלינה אוסרתם משום סכנה וביצה קלופה לא קחשיב כמו שהעיר כבר הרש"ש שם בצדק ואכתי צ"ע בכ"ז מיהו כשנחתכה ביצה קלופה ונתערבה באיזה מאכל כמו שנוהגין לערבה בדגים מלוחים וכיוצא בהן נראה דאין סכנה משום לינת לילה, שהרי בביצה, (דף ט"ו ע"ב וי"ז ע"ב) מבואר דדג וביצה שעליו וכן אם פרפר ביצה ונתן לתוך הדג ראוי וכשר לעירוב תבשילין, אף שיש לדחוק דהתם שאני דשומר מצוה לא ידע דבר רע,