תקנת עזרא (מעילה תנינא) קצג

על קצתו דיו לבא מה"ד להיות כנדון ובעצמות אם לא איהל על כולם טהור, אבל ביש כאן שיעור שלם גם באיהל על מקצתו אפשר דטמא, וה"ה בכחצי עדשה בשר ובכחצי עדשה דם מן השרץ אפי' מב' שרצים נמי מצטרפין וטמא אפי' נגע במקצתו כיון שיש כאן ביחד שיעור שלם, וזהו דקאמר הש"ס מאי מקצתו אילימא מקצת דם כלומר דליכא רביעית ור"ע היא כמו שנתבאר, הא אריו"ח מפורש דגם כשיש רביעית שלם והגיס בה שאין הרביעית בגוש אחד, אלא מעט בכלי ומעט על הכף שהגיס בה נמי טהורה, לפי שלא האהיל על כל הרביעית כאחד רק על מקצתו. דאי מיירי שהאהיל על כל הרביעית אפי' לר' דוסא ודאי טמא כיון דנגעי אהדדי כמו שנתבאר לעיל, אלא ש"מ כאן בכולו שהאהיל על כולו כאן במקצתו שהאהיל רק על מקצתו זהו פי' ר"נ גאון בסוגיא דידן, ולפ"ז אין צורך בשום הגהה בלשון הגמ' והשמ"ק שמחק התיבות מאי מקצתו אלימא מקצת דם הוא לפירש"י ורגמ"ה ותוס' ודו"ק: אות כ"ב

והנה הא דאמרינן גבי כעדשה מן השרץ כאן בכולו כאן במקצתו ע"כ בדנגעי אהדדי מיירי, דאל"כ איך אפשר לומר דמשרץ אחד בנגע באחד מהן מצטרפין ונטמא האדם, אטו אם מונח כחצי עדשה כאן וכחצי עדשה משרץ זה גופא ברחוק מאה אמה ונגע באחד מהן יטמא אתמהה, אלא ע"כ דבנגעי אהדדי מיירי כאן, ואם כשהן מב' שרצים גם בנגעי אהדדי אם לא נגע רק במקצתו טהור, וא"כ אם איתא דרבינו ניסים גאון ס"ל כשיטת הרמב"ם וסייעתו דניצוק וקטפרס אינו חיבור אפי' לנגיעה, א"כ מאי ראיה מייתי מנשפך על הרצפה והיה מקומה קטפרס והאהיל על מקצתו טהור, דלמא שאני התם דלא נגעי טיפות אהדדי משו"ה איהל על מקצתו טהור, אבל כאן דנגעי כחצי עדשה בשר וכחצי עדשה דם אהדדי גם משני שרצים אם נגע במקצתו טמא, אע"כ דר"נ גאון ס"ל כהגר"א ז"ל דניצוק וקטפרס אינם חיבור רק להיות כגוש אחד אבל נגיעה מיהו הוה והראיה לפ"ז לענין מגע אלימתא שפיר, ואפשר דמשום האי טעמא גופא נאדו המפרש ורגמ"ה מפירוש ר"נ גאון ז"ל אע"ג שהוא הביאור היותר נח בסוגיין, משום דאזלו בשיטת הרמב"ם וסייעתו דניצוק וקטפרס גם נוגע לא הוה ומשו"ה אי אפשר להו לפרש כר"נ גאון, אלא דלפ"ז קשה על הר"ש דמפרש באהלות (פ"ג מ"ג) סוף סוגיא דידן כר"נ גאון, וכבר הרי אמרנו דאיהו נראה דס"ל כשיטת הרמב"ם דניצוק וקטפרס גם נוגע לא הוה, אלא דבאמת פקפק כבר הוא בעצמו שם מטעמים אחרים אשר באמת התוס' כאן תרצו אותם יפה ע"ש בר"ש, ודרך אגב אמינא דמש"כ שם הר"ש בזה"ל ומיהו בכולה נמי דוקא בשרץ דרבי קרא מצטרף אבל בנבלה לא כדמשמע בפרק העור והרוטב דבשום ענין לא מטמא במגע עכ"ל, ולענ"ד כונתו ודאי דנבלה לא מבעיא דבעצמו אינו מטמא כלל כמפורש במשנה פרק בתרא דעדיות אלא אפי' מצטרף לבשר נמי לא הוה להשלים השיעור, ואני כותב זה מפני שראיתי שהרב משנה אחרונה במס' טהרות (פ"א מ"ה) נזדמנה לו כנראה נוסחא מוטעת בר"ש שם והעתיק בזה"ל, אבל בנבלה אמרינן בפרק העור והרוטב אין נוגע וחוזר ונוגע עכ"ל, ומשו"ה תמה בצדק על הר"ש וז"ל ולא ידעתי מה זה דההיא דפרק העור והרוטב אליבא דר' ישמעאל דקאי בשיטת ר' דוסא אמר דאין נוגע וחוזר ונוגע אבל לחכמים שתי מגעות מצטרפין עכ"ל, אבל אנכי בדקתי בדפוסים שונים הנמצאים לפני ובכולם הנוסח כמו שהעתקתי אני לעיל, ודע דכל מש"כ בשיטת ר"נ גאון הוא לפ"מ שביאר דבריו הרב מתתיא בשמ"ק כאן, ואע"פ שיש עוד שם שני פירושים לפי' ר"נ גאון לענ"ד קשה להבינם עשה"ט, ודעת הרמב"ם אמנם הרב מי נפתוח כתב שמפרש סוגיין כר"נ גאון ז"ל אבל הקרן אורה השיג עליו וכתב לדעתו שיטה אחרת לגמרי

שם בגמ' אמר להם מי שיש לו אויב יעני או יעשר א"ל יעני א"ל א"כ לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו אמרו טבית אמר לבטיל ובטלוה, הטעה אותם בזה שבאמת הוא להיפך שכל המשמר שבת כהלכתו מצליח ומתעשר מכל מעשיו בחול, כדאיתא בשבת (דף קי"ח ע"א) כל המענג את השבת נותנים לו כל משאלות לבו, והנביא ישעיה (פ' נ"ח) אמר אם תשיב משבת רגליך וקראת לשבת עונג אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך והרכבתיך על במתי ארץ, וכן הטעה אותם במה שאמר להם שע"י מצות מילה יכחישו והסכימו לו וגם זה טעות הטעם, ויש להעמיס זה בקרא דהן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, דעין בלעם ראה מרחוק דישראל לא יתבוללו לעולם בגוים מפני מצות מילה שהיא חותם ברית קודש אשר לא ימחה לעולם, כמש"כ הראשונים בטעם מצוה זו שתשמרם לבל יתערבו בגוים ולעולם עם זו לבדד ישכון, ואין לחוש שמא כשיד גוים תהיה תקיפה על עצמם יגזרו עליהם לבטל מצות מילה, גם זה אין לחוש מפני שהגוים יטעו ויחשבו שמצות מילה אינה מצוה להחשיב את ישראל ולהגביה ערכם אלא אדרבא תחלישם, וזהו שאמר הכתוב ובגוים לא יתחשב. ובאמת הרי מצות מילה תחליש תאות המשגל ולא יתן לנשים חילו וממילא ע"י המילה אדרבה יוסיף כח ועצמה וכן נמי הטעה אותם במה שאמר להם שע"י שישמרו מצות נדות יתמעטו, דהאמת הוא להיפך שעל ידי שמירת נדות וזבות כדין עוד ירבו ויעצמו, כמאמר חז"ל בקהלת רבה תן חלק לשבעה וגם לשמונה רב הונא אמר תן חלק לשבעה אלו שבעה ומי נדה וגם לשמונה אלו שמונה ימי מילה שנאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו, ומובן פשוטו ע"פ מה שכתבנו דאמר שע"י שתשמור דיני נדה כהלכה אל תטעה שע"י זה תתמעט ולרעתכם אני נותן לכם מצוה הזאת, דאדרבה ע"י שתשמור מצוה זו תזכה לבנים זכרים בשכר המצוה וגם ע"פ טבע מצוה זו, ותקיים גם לשמונה זו מצות מילה שהיא לשמונה ימים דנחלת ה' שכר פרי הבטן: אות כ"ג

ע"ב כל האוכלין מצטרפין, במנחות (דף ע') תנן התבואה והקמחין והבצקות מצטרפין זע"ז, ובגמ' שם למאי הלכתא רכ"א לענין חדש רי"א לענין חב"פ רפ"א לענין מעשר שני חוץ לחומה רבא אמר לענין טומאת אוכלין וכו', ועיין בקרן אורה במנחות שם שכתב ליישב במאי קמפלגי ואמאי לא אמרו לענין טבל ותרומה וכיוצא באלה ע"ש: אות כ"ד

כל האוכלין מצטרפין וכו', הנה נשאלתי אם ביצה חיה היא אוכל או משקה ונפ"מ גם לדידן לכמה ענינים, ולענין ברכה אחרונה דעל אוכל מברך ברכה אחרונה באכל כזית ועל משקה השיעור הוא ברביעית, וערכתי ע"ז קונטרס שלם והוא כתוב אצלי בספרי תקנת השבים וכתבתי הקונטרס ההיא להגאון האמיתי ר' אפרים דוב הכהן אבד"ק ווערשבעלאווא ז"ל ואביא