תקנת עזרא (מעילה תנינא) קצב

שם דמיירי בטבו"י דוקא, וכונתו היא ודאי דאי בשאר טומאות מה בכך שהניצוק והאקטפרס אינו חיבור ואינו כגוש אחד, מ"מ הרי קילוח התחתון הנוגע בהטומאה נטמא עכ"פ וטיפה התחתונה מטמאה את הסמוכה לה, וכן הלאה למעלה למעלה ונעשה כל המשקה ראשון לטומאה ומה מהני הא דאינם חיבור, אבל בטבו"י א"ש דמשקה טבו"י אינה מטמאה אחרים והביאם התפא"י שם וכן מסתבר

אבל הרמב"ם בה' טו"א (פ"ז ה"א) כתב דניצוק וקטפרס אינו חיבור אפי' אם עירה על השרץ, דרק מה שנגע בשרץ טמא והקילוח שלמעלה טהור, ומשמע דכן ס"ל גם הר"ש והרא"ש והרע"ב דאל"כ הו"ל לפרש דמתניתין בטבו"י איירי, ולשיטת הרמב"ם וסייעתו ע"כ צ"ל דניצוק והקטפרס אינו חיבור היינו דאפי' נגיעה לא מקרי, דכל הקילוח נחשב כמפוזר ומפורד לחלקים קטנים שאפי' נגיעה זע"ז אין להם להכי כל הקילוח נשאר טהור, והא דבמס' טבו"י (פ"ב מ"ז) תנן במערה מכלי לכלי ונגע טבו"י בקילוח אם יש בו יעלה באחד ומאה, וכתבו שם הר"ש והרא"ש והרע"ב דזהו רק בטבו"י דבשאר טומאות הקילוח מטמא כל מה שבכלי, התם הרי מיירי שירד כל הקילוח לתוך הכלי ונעשה הכל אשבורן, ונהי דבשעת הקילוח מלמעלה למטה אין הטיפה התחתונה מטמאה לעליונות דנחשבות כאלו אינן נוגעות כלל, מ"מ כשנח בכלי ונעשה אשבורן מטמאה אז הטיפה התחתונה לכל המשקה, משו"ה הוכרחו גם הם לפרש דהמשנה שם בטבו"י דוקא איירי ומשקה הנוגע בטבו"י אינו פוסל אחרים וזה ברור ומ"מ אין זה ענין כלל לענ"ד למש"כ החו"ד ביו"ד סי' צ"א סק"ו דדבר לח לא מקרי חיבור לענין איסור ודו"ק לפי שקיצרתי בזה

ובדברינו אלה כבר מבואר דמה שתירץ בהגהות הרש"ש במס' טבו"י שם על קושית התוי"ט. דלמה כתב הרע"ב דבטבו"י לבד איירי הרי ניצוק אינו חבור גם בשאר טומאות, ותירץ הרש"ש שם דבשאר טומאות כל טיפה וטיפה מטמאה את חברתה ע"ש, תירוץ זה אינו מספיק כלל שהרי לשיטת הרע"ב ניצוק וקטפרס אפי' נוגע לא הוה וא"כ גם בשאר טומאות נשאר הקילוח בטהרתו כמו שביארנו, אלא דלדברינו קושית התוי"ט מעיקרא לא קשה כלל דודאי ע"כ רק בטבו"י איירי, דאל"כ הטיפה הטמאה תטמא את השאר בהיותם כבר בכלי התחתון באשבורן כנ"ל, וביותר תמוה מה שהתפלא הרש"ש בהגהות למס' מכשירין (פ"ט מ"ט) על לשון הרמב"ם והרע"ב וז"ל, ועוד קשה דהא דבר זה דניצוק אינו חיבור אינו אלא בטבו"י וכמש"כ הא"ר (בפ"ח דטהרות) וכו' וכן לשון הרע"ב במשנה דלקמן גבי מצונן לחם שכתב שהתחתון וכו' ומטמאו, וביותר לשון הרמב"ם בחיבורו וכו' שכתב ומטמא הכלי תמוהין כיון דאיירי בטבו"י עכ"ל, ואדרבה בכאן במח"כ הגדול דבריו תמוהין דלשיטת הרמב"ם והרע"ב הניצוק וכן האקטפרס אינם חיבור כלל ואפי' נגיעה לא הוה, וא"כ גם בשאר טומאות אינם חיבור ואפי' אם שרץ יש למטה וממילא מובן דלשון הרמב"ם והרע"ב שפיר מדוקדקים

ובאהלות (פ"ג מ"א) תנן כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסם לתוך הבית ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין כיצד וכו', וכתב שם הרב משנה אחרונה דפוס ווילנא ד"ה רדב"ה מטהר וז"ל, ונראה לי דלא מטהר ר' דוסא אלא בדלא נגעי החצאין אהדדי וכו', כדמוכח במס' נדה (דף כ"ז) דאמר אי אשמעינן קמייתא בההוא קאמרי רבנן משום דמכנפי אבל נתפזר מודו דאין מאהיל וחוזר ומאהיל, משמע דבמכניף לא מקרי מאהיל וחוזר ומאהיל, וכן נראה מדברי התוס' בחולין (ריש דף קכ"ב) וכן פירש"י שם (דף קכ"ד ע"ב) גבי תחבן בקיסם שרחוקים זמ"ז וכו' משמע דבנגע אהדדי לא מקרי נוגע וחוזר ונוגע, וע"כ צ"ל כן דאל"כ אלא דבנגע אהדדי נמי מטהר ר' דוסא לא משכחת לדידיה טומאת תרווד רקב כלל עכ"ל

ושם באהלות (פ"ג מ"ג) איתא נשפך רביעית דם המת באויר, אם היה מקומו קטפרס והאהיל על מקצתו טהור היה אשבורן או שקרש טמא עכ"ל המשנה, מבואר דקטפרס דוקא האהיל על כולו טמא אבל על קצתו טהור אבל באשבורן אפי' האהיל רק על מקצתו נמי טמא, ויש להתבונן בהאהיל על כולו בקטפרס אם טמא גם לר' דוסא או דלר' דוסא אפי' האהיל על כולו טהור כיון דאקטפרס אינו חיבור הו"ל מאהיל וחוזר ומאהיל דטהור לר"ד, ונלענ"ד דלדעת הגר"א ז"ל דניצוק וקטפרס אף דאינו חיבור מ"מ נוגע מיהו הוה א"כ בהאהיל על כולו טמא גם לר' דוסא, אכן לשיטת הרמב"ם וסייעתו דניצוק וכן אקטפרס גם נוגע לא הוה דודאי אין לחלק בזה בין ניצוק לאקטפרס, א"כ לשיטה זו לר' דוסא אפי' האהיל על כולו נמי טהור, מיהו באשבורן ודאי לכו"ע אפי' לר' דוסא הו"ל כחתיכה אחת ואפי' האהיל על מקצתו טמא, ולהדיא תניא בתוספתא (סוף פ"א דעוקצין) אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש אינו חיבור דחיבורי אדם אינו חיבור, עיסה שנילושה במי פירות טהור שאין לך דבר שמחבר את האוכל אלא ז' משקין בלבד עכ"ל התוספתא, והא ודאי דגם ר' דוסא ס"ל דז' משקין מחברין את האוכל, דאל"כ הרי לא יצוייר לחם שיטמא את אחרים דלעולם לא יהיה בו כביצה לטמא, והרי חגי הנביא שאל אם ישא איש בשר קודש בכנפו ונגע אל הלחם ואל הנזיד היקדש, ולשיטת התוס' בפסחים (דף ל"ג ע"ב) הן אוכל גם לקבל טומאה צריך שיהא בו כביצה, ולר' דוסא היתכן דלחם לעולם לא יקבל טומאה וזה ודאי ליתא, אלא ע"כ דמודה ר"ד בזה, ודם הרי הוא אחד מז' משקין ואם אחרים מביא לידי צירוף להיות גוש אחד וחתיכה אחת הוא עצמו לא כ"ש ודו"ק בכ"ז היטב

ולענ"ד מוכח דעת רבינו ניסים גאון בתוס' כאן כשיטת הגר"א ז"ל דניצוק ואקטפרס נהי דאינם חיבור מ"מ נוגע מיהו הוה, שהרי הוא מפרש הא דא"ר זעירא ובו היינו כפירש"י ורגמ"ה שהבשר והדם יהיו משרץ אחד, ומותיב מהברייתא דקתני מפורש דאפי' משני שרצים מצטרפי, ומשני כאן בכולו פירוש שנגע בבשר ובדם משו"ה הגם שהם משני שרצים מצטרפין [ולריו"ח בחולין (דף קכ"ד ע"ב) אתיא ברייתא זו ע"כ דלא כר' דוסא ולבר פדא אתיא גם כר' דוסא ע"ש], והא דזעירא דבעי שיהא דם ובשר משרץ אחד דוקא מיירי כשנגע במקצתו בבשר או בדם, משו"ה רק כשהן משרץ אחד הוו דם ובשר כגוש אחד אבל לא כשהן מב' שרצים, ומנא תמרי דכשהן מב' שרצים בנגע במקצתו טהור, דתניא נשפך על הרצפה והיה מקומה קטפרס איהל על מקצתו טהור על כולו טמא, וכמו שיש חילוק בטומאת אהל בין איהל על כולו לאיהל על מקצתו, ה"נ בטומאת מגע יש חילוק בין נגע בכולו ובין נגע במקצתו, ושלא נדחה הראיה ונימא דלעולם כשיש שיעור לטמא אין חילוק וגם בנגע במקצתו טמא וה"נ לענין טומאת אהל, וברייתא דנשפך על הרצפה מיירי שהיה פחות מרביעית דם ור"ע היא דס"ל באהלות (פ"ב מ"ב) דם קטן שיצא כולו בכל שהוא מטמא באהל, דיליף דם מעצמות דכשיש רוב בנין או רוב מנין מטמאין באהל אף כשאין בהן רובע הקב ע"ש, ומשו"ה דוקא איהל על כולו טמא אבל איהל