תקנת עזרא (מעילה תנינא) קצא

בדעתו דגם מב' מתים מצטרפין משום דטומאתן ושיעורן שוה, אלא דמ"מ בעי ע"ז קרא לרבות דנפשות קרי מטעם הצדדי שכתבו התוס' ביומא ובסנהדרין דהוה אמינא דלא מצטרפין, ולרבנן דנפשת כתיב או דנפשות הכונה נפשות דעלמא ס"ל דגם רביעית דם מב' מתים לא מצטרפי, ומשו"ה כתב הרמב"ם בריש פ"ד מה' טומאת מת וז"ל בה' א' ובהלכה ב', רביעית דם הבא מב' מתים וכו' שדרה וגולגולת מב' מתים וכו' ורובע עצמות מב' מתים ואבר מב' מתים כל אלו אינם מטמאין באהל וכו' אבר מה"ח מב' אנשים טהור וכו', ושם בהלכה ג' כתב וז"ל כזית בשר מב' מתים וכזית נצל מב' מתים ומלוא חפניים רקב מב' מתים וכו' הרי אלו מצטרפין זע"ז עכ"ל, והא דלא חשיב הרמב"ם גם רוב בנינו ורוב מנינו של מת בה' א' ולמימר דמב' מתים אינן מצטרפין לטמא באהל הוא, משום דהתנא לא קחשיב להו באהלות (פ"ב מ"ו) ואין דרך הרמב"ם להביא דבר שלא נזכר במשנה או בגמ' להדיא, אבל בנזיר (דף מ"ט ע"ב) דתנן על אלו הטומאות הנזיר מגלח ושם בגמ' (דף נ' ע"א) ביאר רבא הכונה על המת היינו רוב מנינו ורוב בנינו. הביא גם הרמב"ם בה' נזירות (פ"ז ה"ב) בזה"ל ואלו טומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהן וכו' ועל העצמות שהן רוב מנינו וכו' ועל העצמות שהן רוב בנינו של מת וכו' ועל חצי קב עצמות וכו' וכל העצמות יהיו משל מת אחד ולא מב' מתים עכ"ל, וסוף דבריו שכתב דבעינן שיהיו כל העצמות ממת אחד קאי על כל דיני עצמות שהקדים על רוב בנין ורוב מנין וחצי קב, ואם נימא דברוב מנין לא בעינן שיהיו ממת אחד שהוא כמות לבד ולא תמונה, א"כ מש"כ הרמב"ם וכל העצמות יהיו ממת אחד קאי רק על רוב בנין וחצי קב לא על רוב מנין, אז יהיו דברי הרמב"ם מדוקדקים מאוד מה שהקדים כאן רוב מנין לרוב בנין שלא כדרכו ודרך המשנה תמיד להקדים רוב בנין לרוב מנין, דכאן היה מוכרח להקדים רוב מנין לרוב בנין כמובן, ודע דאם נפרש הא דתנן באהלות (פ"ב מ"א) רוב עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין, היינו שיהיה הרובע נלקח מעצמות שיש בהן רוב בנינו או רוב מנינו של מת כדמוכח בתוספתא עשה"ט במפרשים ובאליה רבה, וגם נימא דרוב מנין נמי תמונה מקרי ולא שיעור לבד, א"כ גם רובע עצמות נמי גם תמונה היא ולא שיעור לבד, ולפ"ז לא נצטרך לדחוקי לומר דבנפלים מיירי כמש"כ התוס' ביומא לענין דם, אלא דברובע עצמות בכל אופן לא מצטרפי מב' מתים, כיון שאין שיעור הזה מטמא באהל עד שיהא מרוב בנין או מרוב מנין, ולפענ"ד אין מוכרח כל כך בלשון הרמב"ם דלא ס"ל כהתוספתא אם שנושאי כליו לא כתבו כן, והא דדם שרץ ובשרו אינם מצטרפין אלא רק בעודן בו כדאיתא כאן בגמ' וברמב"ם בה' מאכלות אסורות (פ"ב ה"ט) משמע קצת דם נחש אינו מצטרף אלא בעודן בו צ"ל דהתם הטעם לפי שאין אוכל ומשקה מצטרפין ודו"ק שלענ"ד אמתים המה בעזהי"ת: אות כ'

כל שטומאתו ושיעורו שווין מצטרפין זע"ז, הרב מנחת חינוך מצוה ל"ב רוצה לומר ע"פ משנתנו דגם גבי מלאכת שבת אותן מלאכות ששיעורן שוה כגון קצירה וטחינה וכיוצא בהן ששיעורן כגרוגרות, אם שכח לענין קרבן שהוא שבת או בהזיד לענין סקילה, חצי שיעור ממלאכה זו עם חצי שיעור ממלאכה אחרת מצטרפין כיון דאיסורן ושיעורן שוה, ויש כבר אחרונים בספריהם שכתבו דשם לא שייך צירוף כיון דסוגי המלאכות שונים הם וחלוקים קצירה וטחינה למשל, ובשו"ת פני מבין רוצה לומר דזה תליא בפלוגתת האחרונים אם חצי שיעור במלאכת שבת אסור מה"ת, דאם גם במלאכת שבת ח"ש אסור מה"ת כמש"כ רש"י בשבת (דף ע"ד) י"ל דמצטרפין גם ב' חצאי זתים דשם מלאכה אחת היא, אבל להחכם צבי סי' פ"ו ומל"מ פי"ח מה' שבת שכתבו דבמלאכות של שבת אפשר דח"ש מותר מה"ת ולא נקרא על חצי שיעור שם מלאכה כלל, ודאי דאין מצטרפין שתי חצאי שיעור מב' מלאכות, ומשו"ה אם הוציא ח"ש לרשות זה וח"ש לרשות אחר נמי אין מצטרפין דרשויות מחלקין כדאיתא בשבת (דף פ"א) משום דהוצאה מלאכה גרועה היא, כמש"כ התוס' בשבת (דף ב' ע"א), ולכו"ע בהוצאה ח"ש מותר מה"ת דח"ש דהוצאה לאו מלאכה היא כלל, אמנם בשמ"ק במס' כריתות (דף י"ז ע"ב) מפורש דאין מצטרפין וז"ל שם, וקשה דמאי קאמר והא דתניא חייב בזדון שבת ושגגת מלאכות כיון דדמינן שבת לגופין מוחלקין ומלאכות חלוקות היכי מצטרפי והא ח"ש טחינה וח"ש קצירה לא מצטרפי אפי' בשגגת שבת וזדון מלאכות, לכך צ"ל שיש טעם אחר לחלק בין זדון שבת ושגגות מלאכות להיות כגופין מוחלקין טפי משגגת שבת וזדון מלאכות עכ"ל, הרי דמפורש יוצא מפי השמ"ק דשתי חצאי שיעור מב' מלאכות אינם מצטרפין, ואולי י"ל דהשמ"ק ס"ל באמת דח"ש במלאכות שבת מותר מה"ת משו"ה פשיטא ליה כל כך דאין מצטרפין, אבל לשיטת רש"י דגם במלאכות שבת ח"ש אסור מה"ת אין ה"נ דמצטרפין ויהיה מיושבת קושית השמ"ק שם בפשוטו, וא"כ יהיה ראיה מכריתות שם דשתי ח"ש ממלאכות של שבת דשיעורן שווין מצטרפין וצ"ע בזה עדיין, אולם מה שנשאר הנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' נ"ג בצ"ע בעשה מלאכה ח"ש בשבת זו וח"ש בשבת אחרת אם מצטרפין לכרת ומיתה ע"ש, ובספר בית שערים סי' קי"א פשיטא ליה דאין מצטרפין והמנחת חינוך פשיטא לו דמצטרף למ"ד התראת ספק שמה התראה ע"ש, דבר זה מפורש בתוספתא פי"ב דשבת דאין מצטרפין וז"ל התוספתא שם, מודה ר"ג לחכמים שאם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת או אות אחת בשבת זו ואות אחת ביו"ט וכו' שאין ב' ימים מצטרפין למלאכה אחת עכ"ל, ובמכילתא נמי איתא כל העושה בו מלאכה ולא בו ובחבירו עכ"ל, הרי מפורש דאין ב' שבתות מצטרפין בבירור ואין להקשות מר"ג דס"ל בכריתות (דף י"ז) שאם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת בשגגת שבת וזדון מלאכות חייב חטאת, והרי קיי"ל דרק כל שזדונו כרת חייב על שגגתו חטאת הא לקמ"ד, דכיון דאלו עשה כל השיעור בשבת אחת היה חייב כרת, אפי' אם עשה בב' שבתות דבר שזדונו כרת מקרי ודו"ק בכ"ז ועוד נדבר איה"ש בפרק זה בענינים אלה

בגמ' אר"ח אמר רבי ועודן בו [כן היא גירסת המפרש ורגמ"ה והתוס', וגירסת רבינו ניסים גאון בתוס' היא א"ר זעירא בו, אלא דהגירסא נשתבשה וסברו המעתיקים שהיה כתוב ועודה בו, ובאמת במקום ועודה צ"ל זעירא האמורא] מתיב ריב"ח הטמאין מלמד שמצטרפין וכו' ש"מ כאן בכולו וכאן במקצתו עכ"ל הגמ', והנה הסוגיא צריכה ביאור לכל הפירושים ולכן אתנהלה לאטי לרגל מלאכת שמים אשר לפני ואבקש עזרתו יתברך להעמידני על האמת ואקדים איזה הקדמות הנחוצות כאן לענ"ד: אות כ"א

הנה שנינו במס' טהרות (פ"ח מ"ט) הניצוק והאקטפרס אינו חיבור לטומאה וכו', וכתב הגר"א ז"ל בא"ר