תקנת עזרא (מעילה תנינא) קצ

מה"ח א"כ הא אצטריך קרא לבשר מה"ח דאינו נוהג בבן נח ואעפ"כ נוהג בטמא, אע"כ דב"נ מוזהר גם על בשר מה"ח וע"ש בלב אריה ובפליתי סי' ס"ב כ"כ הרב חיי אריה: אות י"ז

ע"ב ברש"י ד"ה דאיכא פורתא וכו' לא שמענו פירושו עכ"ל, ועפ"י דברי המפרש האלה הקיפו מדפיסי הש"ס התיבות האלה בגמ' בין שני חצאי לבנה, אבל בילקוט סוף פרשה קדושים הגירסא לאו דאיכא פורתא מהאי ופורתא מהאי וא"כ מצוה להביא איזה פירוש לדברים האלה, ונראה דהנה לגירסא כדמשני הש"ס כאן בחייהן כאן במיתתן נכלל בזה גם החילוק בין מובדלין לשאינן מובדלין דלא כמש"כ התוס' כאן, וה"ק לא מבעיא דשאינן מובדלין שאינן מטמאין כלל דודאי שאין חייבין על אכילתן בפחות מכזית, אלא אפי' שמונה שרצים דמטמאין במיתתן נמי אם אכל מהן בחייהן אינו חייב רק בכזית כיון דבחייהן אין להם טומאה, וע"ז פריך אביי דהא רב אמתניתין קאי דקתני כל השרצים מצטרפין זע"ז ומשמע דגם במיתתן איירי דומיא דכל הנבלות דקתני במשנה, וגם משמע דאיכא פורתא מהאי ופורתא מהאי כלומר משרץ מובדל כמו החולד והעכבר וכו' ופורתא מהאי כלומר משאינו מובדל כמו מצפרדע וכיוצא בו דנמי מצטרפין, והרי מפורש במשנה דלקמן דכל שאין שיעורן שווין אין מצטרפין, וא"כ איך מצטרף מן החיה ומן המתה והמובדל עם שאינו מובדל אם אינם שוין בשיעורן, ומשני רב יוסף רב שמעתתא בעלמא קאמר ולא מיירי רב בשמונה שרצים במיתתן אלא בשאר שרצים במיתתן ובשמונה שרצים בחייהן קאי וזה נכון ן והנה לשיטת המפרש ורגמ"ה כאן רב וריו"ח אמרו דבר אחד לפי היוצא מהסוגיא, דמלקות על אכילה כעדשה ליכא אלא במובדלין במיתתן משום דאז מטמאין נמי בכעדשה, אבל מובדלין בחייהן ושאינן מובדלין אפי' במיתתן אין חייבין על אכילתן אלא בכזית, וא"כ משנתינו דקתני כל השרצים מצטרפין זע"ז דמיירי גם במיתתן דומיא דנבלות ע"כ איירי במובדלין לבד, ושאינן מובדלין לא מצטרפי למובדלין במיתתן כיון דאין שיעורן שוה: אות י"ח

בתוס' ד"ה וקלסיה ריו"ח וכו' דאיירי במיתה מדקאמר מטמאין עכ"ל, הדבר פלא הרי אבר מה"ח וכן אבר משרץ חי נמי מטמאין כדאיתא בכל מקום, ולחומר הנושא נלע"ד בכונת התוס' עפמש"כ הגר"א ז"ל באליה רבה באהלות (פ"א משנה ז') וז"ל, האיברין אין להם שיעור והא דלא חשיב נמי אבר מה"ח משום דהני מת ונבלה ושרץ מת] יש להם טומאת בשר בשיעורן (מת ונבלה בכזית ושרץ בכעדשה וקמ"ל דאברין שלהן אין להן שיעור ומטמאין אפי' בפחות מכשיעור, אבל החי אין לו טומאה אחרת בשום שיעור דבשרו טהור ואין לו אלא טומאת אבר עכ"ל, וזהו כונת התוס' דע"כ מיירי גם בשרץ במיתה כמו הרישא במת ונבלה, מדקאמר מטמאין כלומר מדקאמר דהבשר לבדו נמי מטמא אלא דבעי שימור כעדשה, אלא דהאבר לא בעי כעדשה ומטמא בכל שהוא, א"כ ע"כ במיתה איירי דבחי הבשר לבדו אינו מטמא כלל וזה נכון בעזהשי"ת: אות י"ט

דף י"ז ע"א במשנה כלל אמר ר' יהושע כל שטומאתו ושיעורו שווין מצטרפין זע"ז וכו', התוס' ביומא (דף כ"א ע"א) הקשו מאי אצטריך קרא לר"ע לרביעית דם משני מתים שמטמא באהל ומ"ט דרבנן דפליגי הרי כל שטומאתו ושיעורו שווין מצטרפין ותירצו דמיירי שלא היה בכל הדם רביעית מתחילה ע"ש, וכתב הגבורת ארי שם ביומא דצ"ל לדבריהם דמיירי שאין כל דם הנפלים האלה באהל, דאל"כ הרי לר"ע לא בעינן צירוף כלל כדאיתא באהלות (פ"ב משנה ב') דם קטן שיצא כולו ר"ע אומר כל שהוא ודבריו ודאי אמיתים מאוד, אבל הקשה עוד שם בגבו"א על התוס' מהא דתנן באהלות (פ"ב מ"ו) השדרה והגולגולת מב' מתים ורביעית דם מב' מתים ורובע עצמות מב' מתים ואבר מן המת מב"מ ואבר מה"ח מב' אנשים ר"ע מטמא וחכמים מטהרין, וקשה תינח רביעית דם ורובע עצמות י"ל דמיירי מב' נפלים להכי מטהרי רבנן, אבל שדרה וגולגולת ואבר מהמת ואבר מה"ח דטומאתן בכל שהוא אמאי מטהרין רבנן הא כל שטומאתו ושיעורו שווין מצטרפין, ובפ"ק דסנהדרין הקשו תוס' דלמ"ל קרא לרביעית דם מב' מתים שמטמא מ"ש מב' חצאי זתים שמטמאין, ותירצו דדם גזעו מחליף משו"ה בעי קרא לרבות אליבא דר"ע ולרבנן אדרבה מיעטיה קרא מדכתיב נפשת, אבל עדיין קשה מ"ט דרבנן מטהרי רובע עצמות ושדרה וגולגולת ואבר מן המת ואבר מה"ח משנים הרי ליכא בהו מיעוט ושיעורן וטומאתן שוה, וי"ל דכל הטומאות מן המת ילפינן כולהו מרביעית דם דמיעטו קרא דנפשת, ואבר מה"ח נמי בכלל טומאת מת דהא מבחלל חרב נפקא מה לי קטלא כולה מה לי קטלא מקצתה, אבל קשה דהרי בסנהדרין שם מסיק הש"ס דכו"ע ס"ל יש אם למקרא אלא דרבנן ס"ל נפשות דעלמא משמע, א"כ לרבנן נהי דנפשות דעלמא משמע וליכא ריבויא לדם מב' מתים שמטמא, אבל עכ"פ כיון דליכא קרא למעט כיון דיש אם למקרא לצטרפו רביעית דם מב' מתים משום דטומאתו ושיעורן שווין ומ"ט דרבנן דמטהרי עכ"ד, ונשאר בקושיא, ולענ"ד אין זה קושיא כל כך דלמסקנא י"ל דלרבנן ס"ל דלא בעינן קרא למעטו כיון דגזעו מחליף ממילא אינו מטמא מב' מתים, כמו דלר"ע בעינן קרא לרבות מה"ט דגזעו מחליף וזה ברור לענ"ד, ולענין קושיתו הראשונה על התוס' ביומא דאמאי שדרה וגולגולת וכו' מב' מתים לא מצטרפי לרבנן הרי טומאתן ושיעורן שוה, עיין בספר משנה אחרונה באהלות (פ"ב מ"ו) שגם הוא עמד ע"ז ונדחק דקים להו לרבנן דמב' מתים או אבר מה"ח משני אנשים אינם ניכרים שבאו מאדם ורחמנא קפיד שיהא ניכר שהם של אדם אחד ע"ש, והנלע"ד הוא דלא שייך הכלל דכל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין אלא רק אם שיעורו תלוי בכמות לבד, כמו כזית בשר וכזית נצל ותרווד רקב וכיוצא בהן, דכיון דטומאתן ושיעורן שוה אפי' מעשרה מתים יחד מצטרפין מצד הסברא, וה"ה רביעית דם מב' מתים מצד הסברא הו"ל להצטרף אלא דהתוס' מתרצים זה ביומא שם ובסנהדרין שם, וכן ברובע עצמות דס"ל לרבנן דלא מצטרפי צ"ל דמיירי מב' נפלים כמש"כ התוס' ביומא שם ובגבורות ארי שם כנ"ל, אבל היכא דלא תלוי רק בכמות אלא תלוי גם בתמונת הדבר נמי כמו השדרה והגולגולת ואבר מן המת ואבר מה"ח ורוב בנין ורוב מנין של מת לא שייך לומר דכל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין דהתמונה של השדרה והגולגולת וכו' בעינן ודאי שיהא מגוף אחד ולא שייך גבייהו צירוף כלל, אלא דר"ע קודם חזרה הוה ס"ל דלא בעינן גם גבי תמונה שיהא מגוף אחד וממילא שייך צירוף, ואח"כ חזר בו והודה לרבנן בכולהו, רק גבי דם כיון שהוא שיעור בכמות ולא בתמונה נשאר