תקנת עזרא (מעילה תנינא) קפט

שבועה וכן איסור אחר חל על ח"ש כיון דח"ש מצד עצמותו היא היתר, אבל הרי כתב הר"ן בשבועות פ"ג דחצי שיעור דחלב אין איסורו משום דחזי לאצטרופי אלא דנתרבה מכל חלב, וכן נלע"ד בקדשים דקיי"ל בפסחים (דף מ"ה ע"א) ובנזיר (דף ל"ז ע"ב) דהיתר מצטרף לאיסור א"כ ע"כ דח"ש דידהו אסור מה"ת בעצם, וא"כ בחלב ובקדשים ודאי דאין איסור חע"א אפי' על חצי שיעור, ושפיר דייק הש"ס בכריתות שם דבקדשים אחע"א מהא דחל איסור מעילה על חלב הקדשים, משא"כ בסוגיין דאיירינן בשארי איסורין שפיר י"ל דלוי ס"ל דחל איסור על איסור דחצי שיעור, ובזה תתיישב גם קושית השאגת אריה סי' סמ"ך דמאי פריך הש"ס בנזיר (דף ג' ע"א) קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מה"ס הוא, הא קידוש והבדלה יוצא במלא לוגמיו שהוא רק רובא דרביעית ושיעור חיובא דנזיר הוא ברביעית, וכמו דשבועה חלה על ח"ש ה"נ אין כח בח"ש לבטל מצות קידוש והבדלה וכן הקשה גם השיטה מקובצת בנזיר שם, ולדברינו א"ש דכיון דבנזיר נמי היתר מצטרף לאיסור כמבואר בפסחים ובנזיר שם א"כ גם בנזיר ע"כ ח"ש אסור בו מה"ת מצד עצמותו לא מצד סייג וגדר, א"כ גביה אין איסור חל גם על חצי שיעור וכן אין שבועה חלה על ח"ש, ושפיר יש כח בח"ש לבטל קידוש והבדלה

ובזה תירצתי מה שיש להקשות בתוס' זבחים (דף מ"ה) ד"ה והשוחטן בחוץ שכתבו דר"ש הוא משום דאין איסור חע"א ואיסור מעילה קדים לפגול, ולכך בקדשי עכו"ם דליכא מעילה. ס"ד דליחייב משום פגול [והא דהקשה שם בהגהות הרש"ש דהא איכא לאו לאוכל קודם זריקה והניח בצ"ע, כתבתי במקו"א דבקדשי עכו"ם ליכא לאו דלא תוכל לאכול בשעריך וא"כ בקדשי עכו"ם אין לאו קודם זריקה, ועוד י"ל דאיסור פגול חמור דחייב כרת ושגגתו חטאת וא"כ י"ל דחל לענין קרבן דשוגג לענין לאו לחודא ליכא עבירה לדעת הר"ן ר"פ הנחנקין וכ"כ הרמב"ן בפי' התורה פ' ויקרא, ורק היכא דבמזיד יש כרת בשוגג חייב חטאת, וא"כ הא דאוכל נבלה ביוהכ"פ פטור לר"ש הוא רק ממלקות אבל קרבן בשוגג חייב ואכתי צ"ע בזה ואכמ"ל] ועכ"פ מבואר בתוס' דהא דאין פגול בעולין הוא משום דאיסור מעילה קדים, וקשה לכאורה לפ"מ שכתבו התוס' שם בשבועות והרמב"ם הנ"ל דעל חצי שיעור חל שבועה וה"ה שאר איסור חל עליו, והרי שיעור מעילה הוא בשו"פ וא"כ משכח"ל שפיר חיוב פגול בלא חיוב מעילה כגון דהכזית פגול לא שוה פרוטה והיא לכאורה קושיא עצומה, ור"ש אף דס"ל כ"ש למלקות מודה הוא לדעת התוס' במכות (דף י"ח ע"א) לענין מעילה דבעינן שוה פרוטה למלקות, דאיתא שם בגמ' אמר רבא זר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה לר"ש לוקה חמש, ופריך ולילקי נמי משום וכל זר לא יאכל קודש, וכתבו שם התוס' דלא גרסינן ליה דהאי קר בתרומה כתיב, ואף דגמרינן חטא חטא מתרומה מ"מ סוף סוף ליתא אלא בשו"פ, ורבא לא מנה אלא אכילת כזית עכ"ד ע"ש, וכונתם ודאי דרבא לא חשיב אלא האיסורין דלרבנן בכזית ולר"ש בכל שהוא, דהא רבא אליבא דר"ש קאי ור"ש הא ס"ל דבכל האיסורין יש מלקות אכ"ש, ומ"מ כתבו דמעילה היא בשו"פ אף לר"ש ובמקו"א אמנם העלותי בארוכה דאפשר דלר"ש גם מעילה מלקות יש אכ"ש אבל דעת התוס' במכות הרי ברור כדכתבתי, ויש להביא ראיה לדעה זו דהרי בשבועות דף כ"א ע"ב איבעי' ליה להש"ס אם ר"ע כר"ש ס"ל בכל התורה דכ"ש למלקות אם לא ואמאי לא פשיט מהא דאר"ע במשנה דכריתות דף ט"ו דצירף את. עילה לזמן מרובה, והרי כתבו התוס' בשבועות דף כ"א ע"ב דבשבועה כיון דהקרבן תלוי במלקות ולא בכרת גם קרבן חייב אכ"ש לר"ש, ובמעילה נמי הרי הקרבן תלוי במלקות לא בכרת וא"כ אי ר"ע כר"ש ס"ל למה בעי צירוף כלל במעילה, אע"כ דבמעילה גם לר"ש בעי פרוטה לקרבן וה"ה לר"ע אם ס"ל כר"ש, דבפחות משו"פ לא אחשביה לעשותו ממון כמש"כ הר"ן בקדושין דאין אשה יכולה לומר לדידי שוה פרוטה בשעה שבאמת אינו שוה פרוטה אכן לפ"מ שכתבנו כאן דבקדשים דהיתר מצטרף לאיסור אין איסור חע"א גם על ח"ש כיון דגם ח"ש שלו בעצמותו ולא משום סייג, א"כ במעילה נמי אין איסור חל על איסור דחצי שיעור דמעילה נמי ודאי הוא דחצי שיעור שלו אסור בעצם כמש"כ במקו"א, והרי אפי' הנהנה בשוגג מהקדש פחות משו"פ מרבה קרא להשבון בהדיא כמפורש בב"מ (דף נ"ה ע"ב) וא"כ א"ש דברי התוס' בזבחים הנ"ל, ובזה מיושב נמי מה שיש להקשות בחולין (דף פ"ט ע"ב) דאמר שם אלא קסבר אין בגידין בנותן טעם ובמוקדשין איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא וכו' ע"ש, וקשה הרי מעילה היא בשוה פרוטה וחיוב גיד הנשה הוא בכזית ואיסור חל על איסור בח"ש עיין בראש יוסף ושאר מפרשים שם אבל לדברינו א"ש, ויש להאריך הרבה בזה ועיין בדגול מרבבה לאו"ח סי' תמ"ב ודו"ק בכ"ז שביארנו כאן בעזהי"ת על דרך הפלפול, שוב ראיתי שהאריך בענין זה בגבורת ארי למס' יומא (דף ע"ג ע"ב) ד"ה ר"ל אמר ע"ש והנלענ"ד כתבתי:

אות י"ד

שם בגמ' הא מיתת שניהם מצטרפי, אין להקשות דלמא אתיא הך ברייתא כר"מ דס"ל דכל האיסורין מצטרפין מלא תאכל כ"ת דא"כ מיתת פרה וחיי גמל למה לא יצטרפו, ובמגדל עוז ברמב"ם פ"ד הי"ד מה' מאכא"ס נראה דגריס כאן ר"מ והדבר תמוה דא"כ למה מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין, וגם מדנקט מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין ולא נקט מיתת פרה וחיי פרה דג"כ לא מצטרפי, נראה דאתי לאשמעינן דאבר מן החי נוהג בטמאה וזהו כר' יהודא: אות ט"ו

בתוס' ד"ה מיתיבי מיתת פרה וחיי גמל וכו' וא"כ אמאי לא פריך לרב וכו' עכ"ל, הצ"ק הקשה דילמא רב כר"א דס"ל בחולין דחלקו מבחוץ חייב ע"ש, וי"ל דהא טעמיה דר"א הוא דקסבר מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ע"ש, וזה שייך רק כשהם באמת מאבר אחד ויוכלו להתחבר להיות כאחד, אבל כשהם משני מינים דאינם מתחברים להיות כאחד גם ר"א מודה לריו"ח דפטור כ"כ הרב חיי אריה, ותו דהרי אין שיעוריהן שווין דאבר מטמא בכל שהיא ובשר בכזית: אות ט"ז

בתוס' ד"ה ור' יהודא היא וכו' וה"ה לבשר מה"ח דנוהג בטמאה עכ"ל, עיין בהגהות חק נתן שכתב דכבר הוכיחו התוס' לעיל ד"ה מיתיבי דע"כ איירי לענין בשר מה"ח ולא לענין אבר מה"ח ע"ש, ונראה להביא מכאן ראיה לשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מלכים הי"א דבן נח מוזהר גם על בשר מה"ח, דאל"כ לפי מה שהוכיחו כאן התוס' דלר' יהודא חייבין גם על בשר מה"ח של טמאה משום בשר מה"ח, א"כ מאי פריך הש"ס בחולין (דף ק"ב ע"א) ור' יהודה למ"ל קרא ליתי איסור אבר ולחול על איסור טומאה שכן איסורו נוהג בבן נח וכו' ע"ש, ואי נימא דאין ב"נ מוזהר על בשר