תקנת עזרא (מעילה תנינא) קפח

שם כרב משום דסוגית הש"ס בחולין שם כרב אזלה, ואני בעניי מוסיף דמשו"ה פוסק הרמב"ם כרב משום דבפסחים (דף ל"ה ע"ב) ת"ר יכול יצא אדם ידי חובתו בטבל תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל עליו חמץ יצא זה שאין איסורו משום ב"ת חמץ אלא משום ב"ת טבל, ופריך ואיסור חמץ להיכן אזיל אמר רב ששת הא מני ר"ש היא דאמר אין אחע"א, רבינא אמר אפי' תימא רבנן מי שאיסורו משום ב"ת חמץ בלבד יצא זה שאסור אף משום בל תאכל טבל, ופריך מידי בלבד כתיב אלא מחוורתא כדרב ששת עכ"ל הגמ' שם, הרי דסתמא דגמ' ס"ל דמידי לבד כתיב וזהו כרב ודלא כלוי ועיין בגליון הש"ס להגרע"א שם: אות י"א

אבל לענין אכילה טהורין בפ"ע וטמאין בפ"ע, היינו משום דאין איסור חע"א כמש"כ התוס' ושאר מפרשים, כבר הקשו רבים דהא בשבועות (דף כ"א ע"ב) ובחולין (דף ק"ב ע"ב) כתבו התוס' בד"ה שאין בו כזית דעל חצי שיעור חל איסור אחר ובשו"ת הגרע"א סי' ע"ו כתב בפשיטות להיפוך והוא פלא שלא הביא כלל התוס' דחולין] וא"כ כאן אמאי לא יצטרפו, ותירץ הרב חיי אריה עפ"מ דמשמע מדברי התוס' ביבמות (דף פ' ע"א) ד"ה נעשה סריס למפרע דרב ס"ל התראת ספק לא שמיה התראה, וא"כ אם אכל חצי זית מטהורה וח"ז מטמאה ואח"כ תוך אכילת פרס יאכל עוד ח"ז מטמאה, הרי בודאי יצרפו שני חצאי זית מהטמאה למלקות ולא ילקה על לאו דנבלה, וא"כ הו"ל התראת ספק כשמתרין בו משום לאו דנבלה שמא יאכל אחר החצי זית מטמאה עוד ח"ז מטמאה בתוך אכילת פרס, וא"כ לא ילקה משום נבלה, ויש לפלפל בזה עוד לדינא דהרמב"ם פוסק כאן כרב אע"ג דפוסק דלענין מלקות התראת ספק שמה התראה, אכן עוד נדבר להלן איה"ש בעיקר כלל זה דאיסור חל על חצי שיעור לכן אקצר כאן: אות י"ב

ואולם בעיקר פלוגתא דרב ולוי לפ"מ שרש"י ותוס' פירשו דפליגי אם איסור חל על איסור אם לא צ"ע, דהרי נבלה אטמא לא הוה לא כולל ולא מוסיף ולא בבת אחת וליכא מ"ד שיהא אחע"א בכאלה, ובשלמא להלח"מ (בפ"ט מה' מאכא"ס ה"ד) שכתב דעל חלב נבלה לוקין ועל חלב טמאה אין לוקין כמפורש ברמב"ם (בפ"ג מה' מאכא"ס) אפשר דנבלה הוה איסור כולל, אבל להפמ"ג ביו"ד סי' פ"א ס"ק א' שכתב דגם על חלב נבלה וטרפה אין לוקין קשה מאוד, להכי כתב הרב דרך ים שלולא פי' הראשונים הנ"ל היה מפרש פירוש אחר דכו"ע ס"ל באמת דאין איסור נבלה חל על טמאה, והא דס"ל ללוי כאן דנבלה וטמאה מצטרפין הוא דאזיל לשיטתיה בחולין (דף ק"ח ע"ב), דחצי זית בשר וח"ז חלב דרב ס"ל דאינו לוקה על בישולו רק בבא מיורה גדולה, דס"ל דאיסור אכילת בשר בחלב ילפינן מלא תאכל כל תועבה משו"ה בבא מיורה גדולה כבר נעשה תועבה ומצטרפין שפיר ח"ז הבשר עם ח"ז החלב דהוו משם אחד לא תאכל כל תועבה, אבל בלא באו מיורה גדולה אין לוקין לא על הבשול ולא על האכילה, ואם הוה יליף איסור אכילה מלא תבשל אז גם אם היה בא מיורה גדולה לא היו מצטרפין, ולוי ס"ל שם דאיסור אכילת בשר בחלב ילפינן מלא תבשל וס"ל דמצטרפין ח"ז בשר עם ח"ז חלב אף בלא באו מיורה גדולה ולוקין על אכילתן ובישולן ע"ש, והאור חדש בפסחים (דף כ"א) כתב דכל הסוברים דלא ילפינן איסור אכילת בשר בחלב מלא תאכל כ"ת, ס"ל דלא תאכל כל תועבה לא קאי כלל על דבר שנעבדה בו עבירה בבישול כרב אשי שם (דף קי"ד), אלא אתי לכלול כל המאכלות האסורות כר"מ בע"ז (דף ס"ו ע"א) ע"ש דר"מ ס"ל כך, וא"כ הרי לוי ס"ל כר' מאיר ורב לא ס"ל ע"כ כר"מ, והנה בע"ז שם אמרינן ר"י משום ר"מ מנין לכל האיסורין שבתורה שמצטרפין זע"ז ת"ל לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך ה"ה בבל תאכל ע"ש בגמ', וא"כ י"ל דלוי לשיטתיה דס"ל כר"מ א"כ מצטרפין לדידיה נבלה וטמאה דהוה משם אחד כדס"ל לר"מ, ורב לשיטתיה דלא ס"ל כר"מ ולא תאכל כ"ת אתי רק לדבר שנעשה בו עבירה כבשר בחלב משו"ה ס"ל דנבלה וטמאה אין מצטרפין דהוו מב' שמות עכת"ד, ואינני רואה להאריך בזה שהוא רק ע"ד החידוד: אות י"ג

אמנם הא דלא פירשו רש"י ורגמ"ה ותוס' דרב ולוי פליגי אם איסור חל על איסור דחצי שיעור, נלע"ד משום דמסוגית הש"ס בכריתות (דף כ"ג ע"ב) מוכח לכאורה דעל חצי שיעור נמי אין איסור חל, דאיתא שם דגם לרבי בקדשים איסור חל על איסור אפי' קל על חמור דהא מעילה לרבי במיתה ואיסור חלב קדשים חמור שהוא בכרת, ומ"מ חל אפי' לרבי איסור מעילה על חלב דקדשים ע"ש, ואם איתא דעל חצי שיעור חל תמיד איסור אחר א"כ מאי ראיה היא דילמא לא גלי קרא אלא דיש מעילה בקדק"ל, ונפ"מ לענין שיצטרף ח"ש אימורין לח"ש קדשי בדה"ב כהא דתנן בריש פרקין קדשי מזבח עם קדשי בדה"ב מצטרפין זע"ז למעילה, או אפי' באכל כזית שלם מחלב אלא שאכלו בשיעור שהות יותר מכדי אכילת פרס דמשום חלב אינו חייב דדינו כאוכל חצי שיעור, ומשום מעילה חייב דהא מעילה מצטרפת אפי' לזמן מרובה כדתנן לקמן (דף כ' ע"א), [וכן הקשה באמת בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ל"ה ותירוצו שם תמוה ואכמ"ל, אלא די"ל עפמש"כ התוס' במנחות (דף י"א ע"ב) ד"ה כגון דכמו דאמרינן כל שאינו בזא"ז אפי' בבת אחת אינו, ה"נ אמרינן להיפך דכל שאינו בב"א אינו בזא"ז וכתבו דכ"ש הוא זה, וא"כ אם נימא דבקדשים נמי אין איסור חל על איסור, וע"כ לאוקמי ריבויא דקד"ק למעילה רק באכל בזא"ז ולא בב"א, א"כ תקשה הא כל שאינו בב"א אינו בזא"ז ולא ימעול כלל ואכמ"ל בזה יותר] או שאכל חצי זית חלב והיה שוה פרוטה דמשום חלב פטור דהוה ח"ש ומשום מעילה חייב דיש שיעור שלם, אלא ע"כ דהש"ס ס"ל לדבר פשוט דהיכא דאין אחע"א אפי' על חצי שיעור לא חל, ושפיר מוכח מדחל איסור מעילה על איסור חלב דקדשים ש"מ דבקדשים חל איסור על איסור אפי' קל על חמור, אבל מ"מ יש לומר דאין זו ראיה מוחלטת כל כך

דהנה כבר הבאתי שהתוס' בשבועות (דף כ"ג ע"ב) כתבו דעל חצי שיעור חל שבועה ואין זה מושבע ועומד מהר סיני וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מה' שבועות, וי"ל דהא דשבועה וכן שאר איסור חל על חצי שיעור הטעם הוא משום דהא דח"ש אסור מה"ת הוא לא שיש בו איסור בעצם אלא משום דחזי לאצטרופי, וכתבו רבים דהוא כעין גדר וסייג דגם מה"ת מצינו גדרים וסייגים עיין בשדי חמד ערך גזרה, ולהכי