תקנת עזרא (מעילה תנינא) קפז

שווין בכמות שיעורן, אלא דאנן לדינא קיי"ל כרבנן דר"מ ששיעור האיסורין הוא בכדי אכילת פרס

ודע דאי מתניתין ר"מ היא יתורץ קושית הברית אברהם שהקשה לדעת הגהות המל"מ פ"א מה' יו"ט והנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ע"ח דבאיסור שאין בו מלקות לא חייש ר"מ למיעוטא, א"כ מאי פריך הש"ס בחולין (דף י"א) ר"מ היכי אכיל בשרא דלמא ס"ל לר"מ כר"י הגלילי ביומא (דף ל"ו) דלאו דנבלה הוא לאו הניתק לעשה ואין לוקין עליו ולהכי גם ר"מ לא חייש למיעוטא ע"ש, אולם במשנתנו הרי מבואר דלוקין על לאו דנבלה דאל"כ צירוף למה לן ומשנתנו הרי ר"מ היא, אלא דלפי האמת בלאו משנתנו מבואר בחולין (דף ק"א) דר"מ ס"ל דהאוכל גיד הנשה של נבלה לוקה שתים על גיד ועל נבלה, ומשו"ה בחולין (דף פ') במשנה דחשו"ק ששחטו בינם לבין עצמן ר"מ מתיר לשחוט אחריהן אותו ואת בנו, ובגמ' שם איתא דמחייב היה ר"מ אשחיטתן משום נבלה עיי"ש ברש"י, דאין כבר שום ספק דר"מ ודאי מחייב על לאו דנבלה מלקות ומיושב קושית הברית אברהם בברור ודו"ק: אות ט'

פה מקום אתי להזכיר הא דתנן בכריתות (דף ט"ו ע"ב) א"ר יהושע שמעתי שהאוכל מזבח אחד בחמשה תמחוין בהעלם אחד שחייב מעילה על כל אחר ואחד דתמחוין מחלקין לענין מעילה, וכן קיי"ל להלכה אע"ג דחמשה תמחוין מצטרפין לשוה פרוטה להתחייב מעילה אחת, כדתנן בריש פרקין קדשי מזבח עם קדשי בדה"ב מצטרפין, וכן תנן לעיל חמשה דברים בעולה מצטרפין הבשר והחלב והסולת והיין והשמן וכל הני ודאי תמחוין חלוקין הם ובפרט קדשי מזבח עם קדשי בדה"ב דודאי כתמחוין מחולקין הן ומ"מ מצטרפין, זוהי אחת מהחומרות שיש במעילה מבכל התורה שבכל התורה אם מצטרף אינו מחלק ואם מחלק אינו מצטרף, ועיין במל"מ פ"ד ה"א מה' שבועות ד"ה ודע שבאו לידי חידושי הרמב"ן וכו' שהביא שם הרמב"ן יש מי שפירש דכי אמרינן צירף את המעילה לזמן מרובה לא בשני תמחוין דהואיל וחלוקין לא מצטרפין אלא בתמחוי אחד ובגוף אחד ואינו נכון עכ"ל הרמב"ן, ותמה שם המל"מ בצדק ממשנה דריש פרקין דקדשי מזבח עם קדשי בדה"ב מצטרפין הרי מפורש דלא כהיש מפרשים, דדוחק לומר דהא דקדשי מזבח עם קדשי בדה"ב מצטרפין היינו דוקא בכדי אכילת פרס, והיש מפרשים ס"ל דלזמן מרובה דוקא שני תמחוין אינם מצטרפין כדמשמע מרהיטת לשונו באמת זהו דוחק גדול, שהרי כתב דשני תמחוין הואיל וחלוקין לא מצטרפין, הרי דס"ל דמעילה שוה בזה לכל איסורין שבתורה דכל שמחלק לא מצטרף, וא"כ גם אם אכל בשני תמחוין בתוך שיעור אכילת פרס נמי לא מצטרפין, כיון דהא ודאי דגם בתוך שיעור אכילת פרס תמחוין מחלקין אם יש בכל אחד שוה פרוטה וחייב שתי מעילות. וא"כ לשיטתיה גם בתוך שיעור אכילת פרס לא מצטרפי וזה ודאי אינו, ולהכי החליט הרמב"ן שאין דברי היש מפרשים האלה נכונים, ועיין שם בכל אריכות דברי המל"מ שם בכל ההלכה ההיא ותרוה נחת

והנה כל ששהה באכילתו יותר משיעור צירוף דין אוכל חצי שיעור יש עליו וח"ש אסור מה"ת אלא שאין לוקין עליו, ודע שאמנם הישועות יעקב באו"ח סי' תרי"ב ובשו"ת ריב"ן סי' כ' וכן בספר עצי אלמוגים כתבו דהא דח"ש אסור מה"ת הוא רק באיסור כרת כחלב ודם, או עכ"פ איסור לאו שיש בו מלקות כטרפה נבלה ושרצים, משא"כ באיסור עשה או אפי' לאו הבא מכלל עשה גבייהו ח"ש מותר מה"ת ורק מדרבנן אסור, ויש אחרונים שהסבירו בזה מש"כ הרשב"א בחידושיו לשבת (דף ד') וז"ל, ולי נראה דשאני התם כיון דחציו עבד וחציו בן חורין לית ביה משום לעולם בהם תעבודו משום צד חירות שבו וכו' ע"ש דכונתו דבאיסור עשה ח"ש מותר מה"ת, אולם הפמ"ג ליו"ד בפתיחה להלכות שחיטה כתב בשורש הב' דלהפוסקים דוזבחת הוה עשה חייב על כ"ש עיי"ש ובפמ"ג לאו"ח סי' תרי"ב במש"ז סק"ד, ובאמת מבואר בתוס' שבת (דף צ"א) ד"ה כגון דאיכא פחות מכביצה דגם באיסור עשה חצי שיעור אסור מה"ת, שכתבו שם בזה"ל וא"ת מ"ש כזית תרומה מחצי זית דהא בתרומה טמאה ליכא אלא עשה וכו' וחצי זית נמי הא קיי"ל כריו"ח דח"ש אסור מה"ת עכ"ל, הרי מפורש ס"ל להתוס' דבאיסור עשה נמי ח"ש אסור מן התורה, גם בתוס' שבועות (דף כ"ב ע"ב ודף כ"ג) ד"ה דמוקי מבואר הכי, וכן הר"ן בפ"ג דשבועות כתב דמחלב לחודא לא נפקא לן דח"ש אסור מה"ת רק בחיוב כרת להכי צריך טעם דחזי לאצטרופי עכת"ד, ועוד נדבר איה"ש בפרק זה בענין חצי שיעור כפי אשר יהיה לאל ידינו וכאן אזכיר רק מש"כ הצל"ח בפסחים (דף מ"ד ע"א) דבאיסור התלוי בזמן ואכל חצי שיעור בסוף הזמן אין בו איסור מה"ת, כיון שאין פנאי להשלים השיעור הרי לא חזי לאצטרופי, ולא דמי למי שהוא במקום שאין לו רק ח"ש ואי אפשר לו להשיג עוד ח"ש להשלים השיעור דלכאורה נמי לא חזי לאצטרופי, ומ"מ ודאי דהח"ש שיש לו אסור לו מה"ת, דשאני התם שעכ"פ יש מציאות שיביאו לו עוד ח"ש ושפיר מקרי חזי להצטרף, ועוד דהא אמר ריו"ח בחולין (דף ק"ג ע"ב) אכל כזית והקיאו וחזר ואכלו חייב, וא"כ אפי' במדבר שמם שאין מציאות כלל שיביאו לו עוד נמי חזי לאצטרופי ע"י שיקיא החצי שיעור שאכל ויחזור ויאכלנו. משא"כ באיסור התלוי בזמן שבסוף הזמן אי אפשר לו כלל שיאכל באיסור רק חצי שיעור ותו לא חזי לאצטרופי וכ"כ הגאון רע"א בתשובותיו ועוד אחרונים כתבו כן ופלפלו בזה: אות יו"ד

דך ט"ו ע"א בגמ' אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה וכו' ולוי אמר לאכילה נמי מצטרפין, כתבו התוס' דפלוגתתם היא אליבא דמ"ד בעלמא אין איסור חל על איסור, אלא דלוי ס"ל דהכא לכו"ע איסור חל על איסור דכיון דגלי קרא דאיסור נבלה חל על חלב ה"ה דחל על טמאה, ולכאורה קשה דהרי בחולין (דף ק' ע"ב) תניא להדיא ר' יהודה אומר יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים בבית הבליעה וכו' יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמא דאא"ח על איסור, הרי מפורש דלא כלוי והיא קושיא עצומה, אך יפה תירץ בזה הרב חיבת הקודש בהקדם מש"כ הר"ש בטהרות (פ"א מ"ג) דאפי' מאן דס"ל איסור חל על איסור דריש נמי הך דרשא דר' יהודא, והכי דריש מי שאין בו אלא איסור נבלה יצא זה דאיכא בו משום בל תאכל טמא נמי, ולכאורה גם דבריו תמוהין מאוד שהרי בגמ' דחולין שם דייק מזה דר' יהודא ס"ל אין אחע"א ולהר"ש מאי ראיה היא, אלא ע"כ לומר דבאמת זה תלוי בזה דרב תני שם בלשון הברייתא יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמאה לחוד, אבל לוי גריס בברייתא יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה לחוד אלא משום נבלה וטמאה נמי, והר"ש מפרש שם אליבא דלוי משום דס"ל דהלכה בזה כלוי כמו שפוסק גם הראב"ד בפ"ב מה' מאכא"ס, והרמב"ם פוסק