תקנת עזרא (מעילה תנינא) קע

נחל קדרון וישרוף אותה בנחל קדרון וידק לעפר וישלך אח עפרה על קבר בני העם, הרי מפורש דהמקום הזה עכ"פ לא היה בו שום קדושה, ועיין בע"ז (דף מ"ד ע"א) דגם שם מבואר שהיה מקום חול וא"כ במה היה כחו גדול להשיב להדם קדושתו וצע"ג

ודע דבפסחים (דף כ"ב ע"א) פירש"י נחל קדרון כמו לנחל איתן עמק, ועיין בתוי"ט פ"ט דסוטה מ"ה דהרמב"ם פירש נחל איתן נחל ממש של מים, וכבר האריכו שם האחרונים והדברים עתיקים, מיהו נחל קדרון דכאן נראה דלכו"ע פירושו עמק דכן מבואר בע"ז שם, וגם אם היה נחל של מים היה הדם מתערב לגמרי במים וכבד היה לאספם למכרם לגננים לזבל, ומ"מ נראה דהיה בעמק ההוא גם איזה הילוך של מים ממש, שהרי האמה של מים שהיה בעזרה היה שוטף לשם כמבואר בכ"מ

והנה בשואל ומשיב מהדורא ג' סי' קי"ג העיר דאיך נמכרין לגננים לזבל והא אין עושין סחורה בדבר האסור, וכתב דדם שאני דכתיב על הארץ תשפכנו כמים ומותר לעשות עמו סחורה, וא"ת בפסחים (דף כ"ב) לפי הס"ד דלא ידע עדיין מקרא דהקיש הכתוב דם למים, למה פריך מהא דנמכרין לגננים לזבל רק לר' אבוהו הרי גם לחזקיה קשה דעכ"פ הרי אסור באכילה ואיך עושין בו סחורה, י"ל עפ"מ דקשה לכאורה על דעת האו"ה הארוך שכתב דדם שנתערב במים מותר מה"ת כמו דם שמלחו כיון דלא חזי לכפרה, א"כ מאי פריך על ר' אבוהו הרי נתערבו באמה עם המים ומותרין מה"ת גם באכילה ומכ"ש בהנאה, אכן יש ליישב ע"פ מש"כ הסמ"ג לאווין קל"ט דהא דדם שמלחו אינו עובר עליו זהו דוקא בחטאות הפנימיות, דכתיב וטבל והזה ויצא מכלל דם, משא"כ בחטאות החיצוניות כדמחלק הש"ס במנחות (דף כ"א ע"א), ועיין בכרתי ופליתי ריש סי' ס"ט שכתב כן מדעתיה דנפשיה, וא"כ בנחל קדרון שנתערב שם ודאי דמים הפנימיים עם דמים החיצוניים ביחד כמש"כ רש"י ביומא, וא"כ בדמים החיצוניים דלא כתיב וטבל והזה אף שנתערב במים שמיה דם כמו דם שמלחו וחזי לכפרה, וא"כ שפיר פריך הש"ס לר"א מדם חטאות החיצוניות, וא"כ מיושב גם הקושיא הנ"ל דכיון שנתערבו דם פנימיות וחיצוניות יחד שפיר נמכרין לגננים ואין בהם איסור סחורה, מידי דהוה אנזדמנו לו טמאין וטהורין יחד דמותר לסחור בהן להכי מותר למכור ולכך לא מקשה רק לר"א דאסור בהנאה את"ד השו"מ שם ויש להתיישב עוד בזה

בגמ' ואני נתתיו לכם שלכם יהא, קשה לי דבפסחים (דף כ"ב) פריך למ"ד לא תאכל גם הנאה במשמע והרי דם דרחמנא אמר כל נפש מכם ל"ת דם וכו', והשתא מאי קושיא הא בדם קדשים כתב רחמנא לכם שלכם יהא כ"ש דם חולין שמותר בהנאה, ואין לומר דאי לאו דכתב התם היתר הנאה בדם מתשפכנו כמים כמו דמסיק שם, הוה אמינא האי לכם דהכא להתיר דם בהנאה אתי ולא למעט ממעילה, הא ודאי אי אפשר לומר כן כיון דהא קרא דלכם גבי קדשים כתיב דמותר בהנאה ממילא מכ"ש דאין בו מעילה, ובשלמא להסוברים דדם שמלחו או שבשלו אינו עובר עליו מה"ת כלל, שפיר צריך היקש דם למים להיתר הנאה דאי מהכא הוה אמינא דלא אמר רחמנא לכם שלכם יהא אלא לענין איסור קדשים אבל לא לענין איסור משום דם, ונפקא מינה כשפקע איסור דם ע"י בישול או מליחה דליכא איסור הנאה משום קודש, אבל דם כל זמן שלא פקע איסורו ע"י בישול ומליחה אסור בהנאה קמ"ל היקש דם למים דמותר, אבל לפי הסוברים דדם שבשלו ושמלחו נמי אסור מה"ת ודאי קשה, דכיון דכתיב גבי דם קדשים דמותר בהנאה ממילא ע"כ דדם חולין נמי מותר בהנאה דאטו משום דרבע עליה נמי איסור קדשים גרע ושרי בהנאה אתמהה, וצ"ל דלשיטה זו דדם שמלחו או שבשלו אסור מה"ת, עפ"מ דאיתא בפסחים (דף כ"ד) דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן ואכילתן משום דאכילה כתיב בהו, וכלאי הכרם לוקין עליהם גם שלא כדרך אכילתן משום דלא כתיב בה אכילה, וכן בשר בחלב למאן דמפיק איסור דידיה מג"ש מנבלה אע"ג דבנבלה גופא כתיב אכילה ואין לוקין עליו אלא דרך אכילה, מ"מ כיון דלא כתיב אכילה בגופו דבשר בחלב לוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתו עיי"ש, וא"כ במעילה דלא כתיב לשון אכילה בגופו אע"ג דילפינן לה מתרומה נמי לוקין עליה גם שלא כדרך הנאתן, וא"כ אי לאו היקישא דדם למים ה"א דמקרא דלכם ידעינן רק היתר הנאה דקדשים היינו שלא כדה"נ, אבל כדרך הנאה חייב משום איסור דם ואתי היקישא דדם למים להתיר אפי' כדרך הנאה ודו"ק. גבו"א ליומא

ע"ב לימא מתניתין דלא כראב"צ, פירש"י ורגמ"ה דכיון דמצריך שרפה בקדושה מועלין בהן עכ"ל, אין להקשות דהרי לעיל (דף יו"ד ע"א) איתא דבשר קדק"ד שנטמא אע"ג שיש בהן מצות שרפה בקודש מ"מ אין בהן מעילה ע"ש בפירש"י ורגמ"ה, הכא שאני דכיון דילפינן נסכים קודש קודש ג"ש מנותר, כמו דבנותר יש מעילה אע"ג דלא חזי לגבוה ע"פ דין ה"נ הנסכים יש בהן מעילה וג"ש מופנה למדין ואין משיבין

כשם שניסוכה בקדושה כך שרפתה בקדושה, השמ"ק מוחק זה דהרי ילפינן לה מקודש קודש, באמת בסוכה (דף מ"ט ע"ב) ובתוספתא פ"ג דסוכה הגירסא כמו שהיא לפנינו כאן במעילה וקשה לשבש כל הספרים לפי הגהת השמ"ק, אמנם ראיתי בהגהות כתב יד על הגליון מהש"ס של הגאון ר' חיים יאנאווער ז"ל שכתב וז"ל, לענ"ד י"ל דאף לראב"צ לכאורה לא מקרי לא נעשית עדיין מצותו כדאמר רבא לעיל (דף יו"ד ע"א) דאע"ג דבעי שרפה מ"מ לא מקרי לא נעשית מצותו וכתבו שם התוס' הטעם דכיון דלא בעי בגדי כהונה לאו עבודה היא, א"כ ה"נ דיליף משרפת נותר נראה דלא בעי בגדי כהונה וא"כ לאו עבודה היא, לזה קאמר דכשם שניסוכה בקדושה פירוש בבגדי כהונה כך שרפתה בקדושה פי' בבגדי כהונה עכ"ל ודו"ק שזה נראה נכון, וע"ש שכתבנו לעיל (דף יו"ד ע"א) דנראה עיקר דשם גם כהן לא בעינן לההיא שרפה דבשר טמא, ורק בשרפת נותר דבעי יום דוקא אפשר דבעי גם כהן לשרפת קדק"ד של נותר ע"ש בדברינו, מ"מ בגדי כהונה ודאי לא בעינן לשרפת נותר וא"כ הוה אמינא דגם שרפת הנסכים לא בעי בגכ"ה קמ"ל היקישא דשרפה לניסוך

במשנה דישון מזבח הפנימי והמנורה לנו"מ, אין להקשות איך אפשר כלל ליהנות מהן הרי נבלעו במקומן, חדא דמ"מ נפ"מ יש אם נהנה קודם שנבלעו דאפשר שלא נבלעו תכף ומיד, או י"ל דה"ק לולא שהיו נבלעין לא נהנין ולא מועלין כתירוץ התוס' ביומא (דף כ"א) הובא בתוי"ט פ"א דתמיד

דף י"ב ע"א בגמ' בשלמא לר"ש כדנקט טעמא וכו', לכאורה לפמש"כ התוס' לעיל ד"ה רש"א, דמשו"ה מודה ר"ש בבני יונה שעבר זמנם דאין בהם מעילה, משום דאין פדיון לעופות וכו' משו"ה לא דמו לחטאת שעבר זמנו ע"ש, א"כ להס"ד כאן דלא ירד עדיין לחלק בהסברא דאין לעוף פדיון, א"כ גם לר"ש קשה להיפך אמאי מודה בעבר זמנו דאין ביונים מעילה, אך לפ"מ שיתבאר לקמן עיקר כונת תירוץ