תקנת עזרא (מעילה תנינא) קסח

הרבה משניות נשנו בלשון זה משום סרכא דהמשנה האחת ויש להביא גם ראיות לזה ואכמ"ל רק ראיה אחת אביא לענין זה למען דעת, דבמס' אבות פ"ד משנה י"א ר' יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, ובש"ס מצינו כמה פעמים שם תנא זה עם שם אומנתו הם שא ולא מצינו כן בשאר תנאים שגם להם היה אומנות כידו ולא נזכר רק שמם ולא שם אומנתם, רק איזה מעט מהם נזכר שם אומנתם ובודאי שיש טעם להזכרה ולענין ריו"ח הסנדלר י"ל דהנה לפנים בישראל היו כל בעלי אומנות ומלאכות יראי ה' ושומרי תורה בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם, וכשהיו עושין בתי כנסיות היו הבתים ההם במטרה לתורה ועבודה וצדקה כדאיתא בסוכה דף נ"א ע"ב, אולם בתקופת השנים האחרונות רוח מצפון בא כי ממלכת רוסיא הגדולה בה המלכות נהפכה למינות נוראה ואיומה, וממנה פרח הזדון ויגמול ענבי רוש אשכלות מרורות וענפיה התפשטו לבעלי אומנות שברוב העולם, עד שכל כנסיות האומנים ובעלי מלאכות אם שראשיתם היא במטרה להטיב מצבם החומרי שאין בזה כל רע, אבל סוף כנסיות שלהם היא מרד במלכות שמים ופריקת עול תורה כידוע בעוה"ר. לכן רבינו הקדוש בהשקפתו הרחוקה לאחרית הימים הביא מאמרו של ריו"ח הסנדלר, שאע"פ שהיה בעל מלאכה סנדלר הזהיר ואמר כל כנסיה שהיא לשש"מ סופה להתקיים ושאינה לשש"מ אין סופה להתקיים, בין בדבר שיש להאריך בזה הרבה, ובכל הש"ס נקט שם ריו"ח התנא הזה עם שם אומנתו הסנדלר מסרכא דלשנא דאבות כמש"כ הגרי"פ לענין שתהל"ח ולחה"פ

בגמ' כיון שצריך לבגדי כהונה בקדושתיה קאי, והא דמועלין בפרים הנשרפין ושהנש"ר בבית הדשן עד שיתיך הבשר, אף דאין צריך בגדי כהונה לשרפתן שהרי שרפתן כשר גם בזר, ומכ"ש דתקשה מזה לרב, עיין לקמן (דף יו"ד ע"א) בתוס' ד"ה הכל מודים וכו' ומיהו קשה דבמתניתין תנן גבי עולה דמועלין בה עד שתצא לביה"ד וכו' ובהגהות הרש"ש ודו"ק

ברש"י ד"ה עד שיותך הבשר עד שיתעכל הבשר שנעשה אפר דהיינו מצותן עכ"ל, הרמב"ם בפיהמ"ש וכן בחיבורו כתב להדיא דניתך הבשר עדיין לא נעשה אפר, והתוס' בזבחים (דף מ"ה ע"ב) ד"ה אבל העצים והלבונה ביארו עוד יותר דניתך הבשר ראוי עדיין גם לאכילה עשה"ט, וסתירה עצומה לדברי המפרש כאן מהא דאיתא בזבחים (דף ק"ו ע"א) ת"ר השורף מטמא בגדים ולא המצית את האור וכו' ואיזהו השורף המסייע בשעת שרפה, יכול אף משנעשה אפר מטמא בגדים ת"ל אותם וכו' רש"א אותם מטמאין בגדים ניתך הבשר אין מטמאין בגדים, מאי בינייהו אמר רבא איכא בינייהו דשויא חרוכא עכ"ל הגמ' שם, ועיין גם ביומא (דף ס"ח ע"ב) עכ"פ הרי מבואר כהרמב"ם והתוס' ודברי המפרש כאן צע"ג ועיין תוי"ט כאן, ואין ספק בידי שיש כאן בדברי המפרש איזה טעות הדפוס שהרי כל פירוש המפרש במשנה כאן כבכל מסכת זו היא העתקה מפירוש רגמ"ה כמש"כ בכ"מ, ובפירגמ"ה כאן ז"ל עד שיתיך הבשר עד שיתעכל הבשר דכיון דלשרפה קיימא לא נעשית מצותן עד שיתיך הבשר עכ"ל, ואולי כיון לכל מש"כ כאן השמ"ק כאן אות ט"ז אם שלא היה עדיין לפניו פירגמ"ה כנראה לכאורה, ומ"מ נלע"ד דכל המפרשים אינם מסכימים עם התוס' הנ"ל דס"ל דלאחר שניתך עדיין ראוי לאכילה אך בפסחים דף מ"א ע"א משמע דשויא חרוכא ראוי לאכילה ע"ש ודו"ק

בתוס' ד"ה קרמו פניה, ומכ"ש לפ"מ שכתבו התוס' בסוכה (דף נ' ע"א) דאף למ"ד תנור מקדש מ"מ לענין יוצא לא מקדש א"כ בודאי ניחא, ובזה יש ליישב משפ"י רש"י בפסחים (דף י"ג) דשחט מקדש לענין יוצא ולא הזכיר לענין לינה, דאפשר דמפרש שם אליבא דמ"ד דתנור מקדש וא"כ לענין לינה כבר קידשו התנור אבל לא לענין יוצא, ואף דרש"י במנחות (דף צ"ה) חולק אסברת התוס' וס"ל דאם תנור מקדש גם לענין יוצא מקדש, מ"מ י"ל דבפסחים שם פירש אליבא דשיטה זו דלענין יוצא לא מקדש, וביבמות (דף ק"ד ע"ב) ד"ה אין מקדשין פירש"י באמת דשחיטה מקדשת לענין לפסול ביוצא ובלינה ע"ש, היינו דרש"י אזיל שם בשיטת המפרש ורגמ"ה כאן דאין לינה פוסלת עד שחיטת כבשים דנאפות מערב יו"ט וכמ"ד אין תנור מקדש, ובפסחים פי' למ"ד תנור מקדש, ומ"מ דברי רש"י הנ"ל ביבמות קשים להולמן שהרי שם הברייתא רבי היא, ורבי הרי ס"ל במנחות (דף ע"ב) דתנור מקדש ומהאי טעמא מפרש שם הוקבע ולא הוקבע קאמר וא"כ איך מפרש רש"י ביבמות לענין יוצא ולינה, וגם על התוס' קשה דאם נניח כדבריהם דלענין יוצא אין התנור מקדש א"כ מי דחקו במנחות שם דהוקבע ולא הוקבע קאמר הא אפשר לפרש לענין יוצא וכדפירש"י בפסחים שם יי בזה היטב גם בתוס' מנחות (דף מ"ו): ועיין גם בלחם משנה בפ"ה מה' תמידין ומוספין ה"ז דבאמת התנור מקדש הלחם אבל לא כל כך שיפסל בלינה ע"ש ועפ"ז יש ליישב נמי דברי רש"י ותוס' כאן וקצרתי

ע"ב ברש"י ד"ה אמר לך רב שאני גחלת דאית ביה מששא וכו' עכ"ל, ביאור הדברים עיין בתוס' זבחים (דף פ"ו) ד"ה וחציו להרמה, גם במש"כ כאן התוס' ד"ה וכולן שפקעו וכו' וכולן בין מחוברין בין פירשו וכו' עכ"ל, הנה במשנה דזבחים שם פירש"י והרע"ב דוכולם היינו בין פסולים ובין עצמות וגידין המחוברין וכ"כ הרמב"ם בפיהמ"ש שם, אבל בחיבורו (פ"ו מה' מעשה"ק ה"ב) משמע דמפרש כהתוס' כאן ואכמ"ל בזה

תוס' ד"ה הלמדין פני חכמים וכו' שאין זה שיטה שיביא ראיה ללוי מלוי עצמו עכ"ד, לענ"ד דבריהם כאן אינם מוכרחין כל כך, שהרי בזבחים (דף נ"ד ע"א) איתא מאי לא הו"ל יסוד רב אמר בבנין ולוי אמר בדמים וכו' ת"ש דתני לוי כיצד בונין את המזבח וכו', הרי לפנינו דפריך הש"ס על רב דפליג על לוי מהא דתני לוי בעצמו במתניתא, משמע דודאי כששנה לוי במתניתיה קיבל כן מרבותיו התנאים בבירור, וא"כ אפשר לומר דגם כאן היה ידוע להש"ס דהלמדין לפני חכמים דהיינו לוי קיבל כן מרבותיו בברייתא

דף יו"ד ע"א בשר קדק"ד שנטמא אית ליה מצות שרפה לכהנים, לא ידענא בעניי מנין לנו דשרפת בשר קדק"ד שנטמא היא בכהנים, ולכאורה להסוברים דקדשים שנטמאו נשרפין גם בלילה כמש"כ התוס' במנחות (דף מ"ו ע"ב) דלא ילפינן מנותר ע"ש, וכן הוא דעת הרמב"ם כמש"כ הנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' צ"ו ופלא שלא הזכיר הנו"ב דברי התוס' במנחות הנ"ל, וכן משמע קצת גם מלשון רש"י במנחות (דף מ"ח ע"ב) ד"ה ותעובר צורתן וכו' משום בזיון קדשים וכו' עכ"ל, ולא בפשוטו דביום הרי הוא יו"ט ואין שורפין קדשים ביו"ט, ובליל מוצאי יו"ט אין שורפין קדשים בלילה וע"כ לעבר צורתן. משמע דרש"י ס"ל דרק נותר ואפשר גם פגול דאתקיש לנותר אין נשרפין בלילה אבל לא שאר פסולין, דלא כהשמ"ק במנחות (דף מ"ו ע"ב) אות ג' שכתב דכל הנשרפין