תקנת עזרא (מעילה תנינא) קסז

תוס' ד"ה הוכשר ליפסל בטבו"י תימה למאי הלכתא הוכשרו וכו' וי"ל לענין לשורפו בביה"ד ששורפין בו פסולין קאמר וכו' עכ"ל, הנה כאן הא איירי קודם הזאה דהרי אח"כ תנן הוזה דמן ומ"מ כתבו דנשרפין בביה"ד של פסולין, וקשה למה נשרפין בביה"ד של פסולין הא אם נטמאו קודם הזאה לכו"ע קריבין בטומאה עיין זבחים דף ק"ד ע"א, וצ"ל דדוקא אברין קריבין בטומאה אבל הבשר אפי' נטמא קודם זריקה אינו נשרף חוץ לג' מחנות, כמו דלענין אכילה קיי"ל לכו"ע דאפי' קרבן צבור הבא בטומאה אינו נאכל בטומאה. אכן בירושלמי ספ"ו דיומא איתא פרים הנשרפים ושעה"נ שנטמאו מהו שישרפו כמצותן. מה צריכא ליה כשנטמאו לאחר זריקה אבל אם נטמאו קודם זריקה קורא אני עליו במועדו אפי' בטומאה, א"ר יוסי ועדה שלא כתיב בו במועדו לית ש"מ כלום וכו' וא"ל קיים בפר משיח ועדה עכ"ל, מפורש כאן בירושלמי דפר ושעיר של יוהכ"פ שנטמאו קודם הזאה נשרף בשרם כהלכתן חוץ לג' מחנות שלא כדעת התוס' כאן, ולהירושלמי צ"ל דמשנתנו איירי דוקא בפר משיח ופר העדה ושעירי עכו"ם אבל לא בפר ושעיר יוהכ"פ דכתיב בהו במועדו אפי' בטומאה וקצרתי

דף ט' ע"א והא תנא דבי רי"ש התם שיריים מעכבי, באמת התם לא תנא דבי רי"ש קאמר לה אלא רי"ש גופא כמה שהביא רש"י כאן, ומ"מ שפיר פריך הש"ס מתנא דבי רי"ש על ר' ישמעאל גופא, עי"ן בתוס' פסחים (דף ה') ד"ה דברי וביבמות (דף ק"ד) ובשבועות (דף ה') ד"ה דתני דבי ר' ישמעאל ובכריתות (דף ו' ע"ב) בשמ"ק אות י"ד הנדפס בש"ס דווילנא, ותמוה שם מש"כ בהגהת הרד"ל והצדק הוא כמש"כ השמ"ק והמצפה איתן שם, ועיין ברש"י זבחים (דף מ"א ע"ב) ע"ש וקצרתי ובזבחים (דף נ"ב סע"א) מביא סוגיא דידן ופריך באמת מר' ישמעאל אתנא דרי"ש וכן פריך גם במגילה (דף כ"ג ע"א) מרי"ש אתנא דבי רי"ש ודי בזה

במשנה פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים וכו' הוזה דמן חייבין עליהם משום פגול וכו', היינו דוקא על האימורין אבל בבשר הנשרפין ליכא פגול, דאם חשב בד' עבודות לאכול או להקטיר הבשר למחר לא נתפגל, כיון דהבשר אינו ראוי לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח, אלא דאם חישב להקטיר האימורין למחר נתפגל גם הבשר כדאיתא בזבחים (דף ל"ה) ע"ש. אכן מהרמב"ם פי"ח מה' פסהמו"ק דחשב בשר הנשרפין בכלל אלה שאין בהם פגול משמע דגם אם נתפגלו הפרים אין חיוב פגול על הבשר משום שאין להם מתירין, וזהו דלא כש"ס זבחים הנ"ל וכבר עמד ע"ז בתוס' רע"א במשניות דזבחים אות ל"ד ונשאר בצ"ע, גם דלפי הטעם דאיתא בגמ' שם דאין בבשר פגול משום דאינו ראוי לאכילה לא לאדם ולא למזבח, א"כ גם נותר וטמא אין שייך בבשר, ומשנתינו דקתני הוזה דמן חייבין עליהן משום פגול נו"ט שלשתן אאימורין קאי ולא אבשר, אבל ברמב"ם פי"ח הי"ז מה' פסהמו"ק מבואר דחייבין על בשר הנשרפין משום טומאה וצ"ע, ודברי הרב תפארת ירושלים בזבחים שם אינם מספיקים כלל לדברינו ועיין בהגהות הרש"ש ובהגהות חק נתן בזבחים (דף ל"ה) שם

במשנה אין מועלין בעורה, לפום רהיטא היינו דוקא אחר זריקה אבל קודם שזרק יש מעילה בעורות קדק"ד, וכן משמע להדיא ברש"י זבחים דף ק"ג ע"ב ד"ה מני רשב"א היא ע"ש. וכן משמט גם ברש"י ר"ה דף כ"ח ע"א ד"ה של עולה וכו' דאלו לאחר זריקה אין מעילה לא בעורה ולא בקרנים עכ"ל, הרי מפורש דרק אחר זריקה אין מעילה בעור אבל קודם זריקה יש מעילה בעור, אבל בפיהמ"ש להרמב"ם כאן שכתב סתם אין מועלין בעורות משמע דקאי גם על קודם זריקה, וגם התוס' ביומא דף נ"ט ע"ב ד"ה הוא כתבו דתקנו רבנן מעילה על עור כשהתפיס עולה לבדה"ב משום דליכא מעילה מה"ת רק אבשר, וגם ברש"י חולין דף קי"ז ע"ב סוף ד"ה אסורה ז"ל דאין קדושה חלה אלא על הראוי למזבח מידי דהוה אעור של עולה שהוא מתחלק לכהנים עכ"ל, הרי כאן דעתו להיפך דאין מעילה גם קודם זריקה בעור, ובזבחים דף פ"ו ע"א הובא תוספתא דמעילה פ"א דמועלין בגידין ועצמות וטלפים והסביר שם רש"י הטעם משום דאין להם היתר לכהנים, וזה מתאים עם דבריו בחולין דף קי"ז הנ"ל דעור שאני שמתחלקת לכהנים, משא"כ גידין ועצמות וטלפים וקרנים דכל זמן שלא פירשו עולין הם למזבח עם הבשר וראוים למזבח, משא"כ עור העולה דאפי' אם עלתה עם הבשר תרד, עכ"פ צע"ג בכל זה, ועיין בשו"ת עמודי אור סי' ע' ובשו"ת דבר אברהם בקונטרס מסגרת זהב ובספר למטה יהודא בשו"ת

במשנה שתי הלחם וכו' קרמו בתנור וכו' לחם הפנים וכו' קרמו בתנור וכו' מרהיטת לשון המשנה נראה לענ"ד ברור דשיעור הקרימה בתנור בשתי הלחם ובלחה"פ שוים הם ואין חילוק ביניהם כלל, וכן משמע מלשון הרמב"ם פי"א הי"ג מה' אבות הטומאה דדינם שוה, והיינו השיעור הנאמר בחלות תודה כל שפורסה ואין חוטין נמשכים הימנה כבפסחים (דף ל"ז) ובמנחות (דף ע"ח) ועיין במלאכת שלמה במשניות כאן, ועיין באבן העוזר שכתב בשו"ע או"ח סי' רנ"ד סעי' ה' להסביר דלחם הפנים שנאפה בכלי אין החמימות בא אליה רק מלמעלה, לכן לא נאפה מעבר לעבר עד שיקרמו פנים של מעלה ושל מטה ע"ש באריכות דבריו, ולדבריו גם שתי הלחם שאינו נאפה בדפוס אינו שוה בדין הקרימה ללחה"פ, וכל הראשונים פסקו כר"א ע"ש באה"ע, ולענ"ד שלהרמב"ם קרימת לחה"פ ושתי הלחם שווין דאל"כ הו"ל לפרש ודו"ק

במשנה שתי הלחם וכו' לחם הפנים וכו', כבר כתבו התוס' במנחות דף צ"ד ע"א דלחם הוא לשון זכר וגם לשון נקבה להכי אין לדקדק על לשון המשנה כאן ששנה בשתי הלחם לשון נקבה, ובלחם הפנים לשון זכר, והנה במס' אבות פ"ה ולא נמצא פסול בעומר ובשתה"ל ובלחה"פ, וכתב שם הגרי"פ בראשון לציון שם וז"ל, נשאלתי למה לא הקדים לחה"פ שהוא תדיר מעומר ושתה"ל הרבה, והשבתי דאם היה דבר הנמצא שפיר הו"ל להקדים התדיר, אבל מה דתנן שלא נמצא הרי בדבר שאינו תדיר שכיח יותר שלא ימצא ממה דלא ימצא בדבר השכיח ותדיר, ושפיר הקדים שתי הלחם ללחם הפנים והוה ל"ז אף זו לא מבעי עומר ושתה"ל שהם רק פעם אחת בשנה שלא נמצא בהם פסול, אלא אפי' לחה"פ וכו', והא דשקלים ב' ע"א ופסחים ע"ו ע"ב ומנחות כ' ע"א וערכין ד' ע"א וב"ק ק"י ע"א וכן במשנתנו כאן במעילה, י"ל דבכולן סרכא דמשנה דאבות נקט עכ"ד שם ואם שמצד הסברא הוא דוחק דבכולן הקדים שתה"ל ללחה"פ משום חדא דמס' אבות, ובמכילתין לעיל דף ה' ע"ב בתוס' ד"ה א"ר אסי שם מבואר דשתי משניות שלא בדקדוק יש להקפיד ע"ז, אין סתירה להנ"ל דכונת התוס' היא רק דאי ליכא כלל משנה דשם לשון זה מדוקדק ודאי דיש להקפיד על שתים. אבל אם יש אפי' משנה אחת דשם הלשון הזה מדוקדק י"ל דגם