תקנת עזרא (מעילה תנינא) קסג

הכ"מ הלכות פסוהמו"ק (פ"א הט"ו) כתב ליישב השג הראב"ד שם דמיירי בינא חוץ לירושלים, ע"ש דמבואר דס"ל דקדק"ל אם יצא הבשר קודם זריקה אפי' חוץ לירושלים כשר, וצ"ל דאף דבגמ' איתא הטעם משום שסופו לצאת וזה שייך רק ביצא חוץ לעזרה אבל לא בחוץ לירושלים, זה אינו רק להס"ד אבל להמסקנא דאף האימורין אם יצאו לחוץ לפני זריקה כשרין אף דלא שייך בהן הסברא דסופן לצאת ע"ש ברש"י, וע"כ לומר דהטעם הוא משום דקודם זריקה לא חל עלייהו עדיין קדושה גמורה לאפסולי ביוצא, א"כ י"ל דה"ה והוא הטעם גם ביצא בשר חוץ לירושלים דכשרין, ומה שהשיג שם הלח"מ על הכ"מ דמפרש ביצא חוץ לירושלים דהא בכה"ג אף דזריקה מועלת ליוצא הקרבן פסול כמש"כ הרמב"ם בסוף הפרק שם, וכונתו למש"כ שם הרמב"ם דזריקה מועלת ליוצא רק לשורפו אבל לא לא כל שהכ"מ בעצמו מפרש לה שם בבשר קדק"ל שיצא לפני זריקה חוץ לירושלים באמת אין זו השגה כלל דהא שם מיירי נא הבשר פני זריקה ונזרק הדם בעוד שהיה הבשר בחוץ, ובזה ודאי דהזבח פסיל דנהי דקודם זריקה לא נפסל בהוציאה לחוץ לירושלים, אבל עכ"פ בשעת זריקה כיון דאז ג"כ היה הבשר חוץ לירושלים ודאי דנפסל כדין בשר שיצא חוץ לירושלים אחר זריקה בקדק"ל, אבל בהלכה ט"ו דמיירי הכ"מ בהחזירו לפנים קודם זריקה שהחזיר רגל ואח"כ זרק, שפיר כתב הכ"מ די"ל דכשר אף ביצא חוץ לירושלים, ומה"ט לא קשה נמי על הכ"מ מהא דלקמן (דף ז' ע"ב) דאמר ביוצאין ור"ע היא כי קאמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא לשרפה אבל לאכילה לא, הרי מפורש דביצא חוץ לחומת ירושלים נפסל ביוצא, והא שם בקדק"ל מיירי כמש"כ שם הרש"ש וע"כ ביצא חוץ לירושלים עסקינן ומשו"ה נפסל, דהתם נמי ביצא הבשר חוץ לירושלים ולא החזירו קודם זריקה משו"ה נפסל לאכילה, דלא עדיף מיצא חוץ לירושלים לאחר זריקה דנפסל לכו"ע, אבל ביצא בשר חוץ לירושלים והוחזר קודם זריקה שפיר י"ל דכשר לגמרי, וא"כ מיושב שפיר קושית הגרע"א דבהדר ועיילינהו ודאי אפי' האימורין שיצאו חוץ לירושלים ואהדרינהו לעזרה קודם זריקה נמי כשרין, ולפ"ז יהיה מקושית הגאון רע"א ראיה עצומה להכ"מ הנ"ל ודו"ק אלא דהמציאות תמוה דאיך אפשר שהבהמה תהיה בעזרה ורגלה תהא חוץ לירושלים וזו היא תמיה גדולה על הכ"מ אבל לענין הדין הצדק עמו

וע"פ דברינו אלה מבואר שיש להתפלא על מש"כ התוי"ט במשנתינו אהא דפסק הרמב"ם בפ"א מה' פסוהמו"ק דאימורין שיצאו חוץ לעזרה לפני זריקה ונזרק הדם בהיותם בחוץ דאם חזרו מקטירין אותן והשיג עליו הראב"ד דלמה מקטרן הא הקרבן פסול דאין הזריקה מתרת לאכילה, ותירץ התוי"ט וס"ל להרמב"ם דהא דאין זריקה מועלת ליוצא להתיר באכילה היא חומרא בעלמא מדרבנן שלא יאכל לאדם, אבל לגבי הקטרה לגבוה לא מחמרינן עכת"ד ע"ש, והדבר תימה דנהי נימא דזריקה מועלת ליוצא גם להתיר באכילה דאף שנאסר לפני זריקה אתי זריקה ושרי לה, היינו רק בינא לפני זריקה ונפסל ושוב חזר לעזרה ג"כ לפני זריקה, דבזה י"ל דמועלת הזריקה להתיר איסור הקודם, אבל הרמב"ם הרי מיירי ביצאו לפני זריקה ולא חזרו וזרק הדם בהיות עדיין האימורין בחוץ וא"כ הרי נפסלו לאחר זריקה נמי, דהא ע"י הזריקה הובררו האימורין לגבוה ונפסלו גם לאחר זריקה וא"כ איך נימא דהזריקה שרי להו, ומי עדיף יצאו האימורין לחוץ קודם זריקה ושהו שם עד לאחר זריקה, מאילו יצאו רק אחר זריקה דנפסלו ביוצא ואינו מקטירן שוב

ובזה יש ליישב דברי רש"י ורגמ"ה כאן דמפרשי פלוגתא דר"א וריע בבשר קדק"ד אם זריקה מועלת ליוצא לקבען בפגול דמיירי ביצאו וחזרו לפני זריקה ואח"כ נזרק הדם, ותמה הרש"ש דמאי נפ"מ בחזרו הא כבר נפסלו ע"ש, ולהנ"ל י"ל דהרי הא דקאמר הש"ס לקמן (דף ז' ע"ב) ליוצאין ור"ע היא כי קאמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא לשרפה אבל לאכילה לא, ומבואר שם מהמפרש דארישא קאי אבשר קדק"ד ואגב רישא תני סיפא כמש"כ הרש"ש שם, וטעם המפרש נראה דקשה לאוקמי בבשר קדק"ל דהרי בשר קדק"ל שיצאו קודם זריקה חוץ לעזרה כשר לגמרי, ודוחק לומר דמיירי ביצא חוץ לחומת ירושלים, לכך מפרש לה ארישא בבשר קדק"ד, ומשו"ה הוכרחו לפרש כאן שחזרו לעזרה ג"כ קודם זריקה דאז פליגי ר"א ור"ע, דאי בעודן בחוץ בשעת זריקה נמי, למה הוצרך לאשמעינן דאין הזריקה מועלת ליוצא להתירו באכילה, פשיטא דנהי דזריקה מועלת להתיר איסור יוצא דקודם זריקה, הרי אכתי איכא איסור יוצא שלאחר זריקה שזה ודאי אי אפשר שהזריקה יתיר פסול שאח"כ, משו"ה פירשו שבחזרו לפנים קודם זריקה איירי והדבר נכון

עכ"פ נתבאר דדברי התוי"ט כאן קשה להולמן, דאין לומר דס"ל להתוי"ט דנהי דאם יצא בשר אחר זריקה ודאין שאין הזריקה הקודמת מתרת פסול יוצא שאח"כ, אבל ביצאו האימורין קודם זריקה חוץ לעזרה ונזרק הדם בהיותם בחוץ, והרי לפני זריקה לא היה עדיין עליהם שם פסול יוצא לפי שלא הובררו עדיין לגבוה, משו"ה גם לאחר זריקה אף שהובררו אז לגבוה לא נפסלו עוד ביוצא כיון דהיציאה ממילא הוה, וכעין הא דאיתא במנחות (דף מ"ה) לענין חולין בעזרה דאם פדאן בעזרה לא הוה איסור חולין בעזרה דחולין ממילא הוה וה"נ יוצא ממילא הוה, ועיין בקדושין (דף נ"ז) דהנהו תרווייהו אתקשו להדדי מה שלי בשלך אף שלך בשלי ע"ש, זה אין לומר כלל דהא בזבחים (דף כ"ו) מבואר דהיא בפנים ורגלה בחוץ קבל ואח"כ חתך פסולה וכו' ש"מ בשר קדק"ל שיצאו לפני זריקת דמים פסול, דילמא בקדשי קדשים ע"ש, והא שם לשיטת הרמב"ם גופא אילו היה הרגל בחוץ לפני שחיטה ולא היה אז בודאי איסור יוצא כלל, ומ"מ ע"י השחיטה שנתקדשה לפסול יוצא נפסלה אף שיצאה ממילא הוה, עיין מה שהארכתי בענין זה בשיטת הרמב"ם בריש מכילתין ותבין, ומוכח מזה דלענין פסול ואיסור יוצא אין לחלק ולא דמי לאיסור חולין בעזרה וא"כ דברי התוי"ט צ"ע, ועיין בשמ"ק מנחות (דף מ"ז ע"ב) אות ג' הנדפס בסוף המס' שם ודו"ק, ולענין השגת הראב"ד הנ"ל עיין מש"כ בסוף פרקין

תוס' ד"ה בשר קדשי קדשים וכו' היתר שחיטה דמיירי קודם שנראה לקבל הדם עכ"ל, לכאורה קשה דהרי תיכף שנשחטה ראויה לקבל הדם, וכיון שגמר השחיטה בעזרה הרי יצא מידי מעילה, ואם מיירי דיצא קודם גמר שחיטה הרי לא נשחטה הבהמה בעזרה, אך י"ל בכונתם דמ"ד היתר שחיטה שנינו ס"ל כמש"כ התוס' בזבחים (דף כ"ו ע"א) גבי חתך ואח"כ שחט כשרה, וכתבו התוס' שם ד"ה חתך וכו' ובסמוך דקאמר והביאום כתיב שתהא כולה בפנים היינו לכתחילה עכ"ל ובדיעבד כשר, וא"כ ה"נ מיירי שיצאה מקצתה כדאיתא לקמן בגמ' קודם גמר שחיטה, וגמר השחיטה בעוד רגלה למשל בחוץ וכשרה בדיעבד, ואע"ג דלמסקנא שם פסולה גם בדיעבד השחיטה כשהיה רגלה בחוץ בשעת שחיטה וכמש"פ הרמב"ם פ"א מפסוהמו"ק הי"ד, מ"מ מ"ד היתר שחיטה שנינו יסבור כן גם לפי האמת