תקנת עזרא (מעילה תנינא) קסב

וא"כ גם ברישא בברייתא דנותר נמי קודם זריקה ואחר זר קה ממש קאמר, א"כ מוכח מרישא דזריקת לן מוציא מידי מעילה אע"ג דלן נחשב למעשה, א"כ כל שכן דזריקת פגול דהוה מחשבה לבד דודאי מוציאה מידי מעילה כדמוכח לעיל (דף ד' ע"ב) ע"ש ברש"י, להכי מקשה בפשוטו מאי איריא דתני אחר זריקה כן כתב הרב חיי אריה והוא ניתן להאמר ע"ד הדוחק

בגמ' דקבליה סמוך לשקיעת החמה הנה שקיעת החמה לענין פסול דם העלו התוס' בזבחים דף נ"ו ע"א בשם ר"ת שהפסול הוא מתחילת השקיעה וכן כתבו התוס' במנחות דף כ' ע"ב, והשאגת ארי' סי' י"ז האריך להשיג על זה ועיקר ראיתו היא מהוריות דף ד' ע"א למה הדבר דומה לאחד שהביא כפרתו ביהש"מ ספק מבעוד יום ונתכפר לו ספק בלילה ולא נתכפר לו שאינו מביא אשם תלוי עיי"ש, ואם נימא כשיטת ר"ת דדם נפסל בתחילת השקיעה א"כ ביהש"מ ליכא שום ספק דהא בודאי כבר נפסל הדם ולא נתכפר לו וכן הקשה גם הקרן אורה בזבחים שם והיא תמיה עצומה, ולחומר הנושא ראיתי לתרץ ע"פ הא דאיתא בזבחים דף קי"ט דמ"ד אין מנחה בבמה וכן אין עוף בבמה משום דזבח ולא מנחה זבח ולא עופות שהם במליקה, ובאמת שהוא כלל גדול והאריכו בו האחרונים ובראשם השעה"מ ברמב"ם פ"א מה' חגיגה, וא"כ י"ל דהרי כל עיקר הוכחת התוס' בזבחים דף נ"ו שם דדם נפסל בתחילת השקיעה הוא דקשה למ"ל קרא דביום הקריבו את זבחו דדם נפסל בשקה"ח הא כתיב ביום צותו, וע"ז תירצו דביום הקריבו את זבחו אתי לפסול מתחילת השקיעה דזה לא הוה ידעינן מקרא דביום צותו ע"ש, וא"כ י"ל דביום הקריבו את זבחו אתי רק לקרבנות הנקראים זבח דהיינו בהמות אבל עופות ומנחות אינם נפסלין רק בסוף השקיעה מקרא דביום צותו

וא"כ י"ל דהתם בהוריות הכונה היא למי שהיה טמא ונכנס למקדש או אכל קודש שהוא בקרבן עולה ויורד, והיה עני והביא שתי תורים או בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה, והביא חטאת העוף בין השמשות והוה ספק אם נתכפר, ובעוף הרי גם ר"ת ס"ל דאינו נפסל רק בסוף השקיעה כיון שאינו זבח, ויתיישב בזה גם מה שהקשו הראשונים דאיך הביא קרבן ביהש"מ אחר תמיד של בין הערבים ועיין בפי', ר"ח הנדפס בש"ס דוילנא, אבל אם הש"ס מיירי כאן בעוף. הרי אתי שפיר דהא איתא בפסחים דף נ"ט ע"א דבחטאת **(העוף)** ליכא עשה דהשלמה ועולת העוף שצריך להביא יביא מחר

וא"ת הא רהיטא דלישנא דגמ' שם משמע דרק בספק אם נתכפר לו אינו מביא אשם תלוי אבל אם היה ספק אם חטא היה מביא אשם תלוי, והרי מבואר במשנה ריש מס' כריתות דעל ספק של עולה ויורד אין מביאין אשם תלוי משום דלא הוה חטאת קבוע, גם הא לא תברא דהא ר"א ס"ל בהוריות דף ט' דנשיא מביא שעיר על טומאת מקדש וקדשיו ואמרינן שם ע"ב בגמ' הטעם משום דאיכא בהו כרת כבקבועה, ותנא שם תנא קמיה דרב ששת שעל טומאת מקדש וקדשיו בא אשם תלוי, ואמר רב ששת דאתיא כר"א דמשוה טומאת מקדש וקדשיו לשאר חטאות משום דשווין לענין כרת וה"נ הן שווין לענין אשם תלוי, והקשו הא ריו"ח אמר דמודה ר"א לענין אשם תלוי שאינו מביא על טומאת מקדש וקדשיו ונשאר בקושיא, ועיין בהגהות הרש"ש שהביא בשם הריב"ן במכות שמפרש דרב ששת בנחותא קאמר דהא מני ר"א היא, ופליג על ריו"ח ועל ריו"ח נשאר הקושיא מברייתא זו, ואף דבפירוש הרא"ש מפרש דהברייתא קאי רק על נשיא, מ"מ ריהטא דלשון הש"ס משמע יותר כפירש"י דקאי על כל אדם, וא"כ הרי מצינו אליבא דר"א דאיכא אשם תלוי בטומאת מקו"ק א"כ בהוריות דף ד' דקאי שם על מחלוקת סומכוס ור"א אפשר דקאי אליבא דהאי תנא דיש אשם תלוי בטומאת מקו"ק ואיירי בחטאת העוף כמו שנתבאר

ועפ"ז נדחה ביותר פשוט ראיית השאג"א מהא דסוכה דף מ"א דחדש אסור כל יום הנף משום שמא יבנה ביהמ"ק בסמוך לשקיעת החמה ולא יספיקו להקריב העומר קודם חצות והם יאכלו חדש קודם, ואם נימא דדם נפסל מתחילת השקיעה והרי קומץ מנחה שוה בהרבה דברים לדם, וא"כ גם קומץ נפסל בתחילת השקיעה ובודאי הקריבו עד שקיעה"ח, ואמאי אסרו כל היום יתירו מתחילת השקיעה אלא ע"כ דמותר להקריב עד צאת הכוכבים עכת"ד, אבל לפי הנחה הנ"ל אין כאן ראיה דבמנחה גם ר"ת מודה כמו בעופות דלא נפסלין עד צאת הכוכבים משום דמנחה ועוף אינם בכלל זבח. כ"כ הג"מ מו"ה ניסן אב"ד דק"ק קוזניציא שליט"א, ולפ"ז הא דאיתא במנחות דף כ' רע"ב דאדרבה דם נפסל בשקיעה"ח כמותה משא"כ אימורין, האי כמותה הוא לאו דוקא כמותה ממש אלא דעכ"פ גם הקומץ נפסל בסיף השקיעה משא"כ האימורין ודוחק הוא, ובלאו"ה כל העצה הזאת רחוקה היא, אבל לפי חומר הקושיא ניתן זה להאמר, ולפ"ז מה שכתבתי לקמן דף ח' ע"א בתוס' ד"ה ובלינה דהתוס' שם ס"ל ע"כ כהשאגת אריה אינו מוכרח דהא התם על חטאת העוף קאי, ומ"מ אין דברי שם מופרכין לגמרי שהרי דברי התוס' שייכים גם לכל המשניות שבפרק זה דמיירי בזריקה דבהמות נמי ודו"ק היטב

ברש"י ד"ה לא דקבליה סמוך לשקה"ח וכו' והוא אכל הבשר בלילה לפני זריקה עכ"ל, ודאי הוא כמש"כ הצ"ק כאן דה"ה אם אכל ביום נמי כיון דלכתחילה אסור לזרוק דם שלן, לא אמרינן גביה כל העומד לזרוק כזרוק דמי כיון דליכא מצוה לזרוק כמש"כ התוס' בב"ק (דף ע"ו ע"ב) ד"ה כל העומד ובפירגמ"ה ליתא זה

ברש"י ד"ה כל לאפוקי וכו' והיינו דאמרינן במס' מנחות הא אתותב רב גידל עכ"ל, כבר כתב הכ"מ בפרק ג' מה' מעילה ה"ג בשם מהריק"ו, דלא אתותב רב גידל אלא בהא דס"ל דזריקת פגול אינה מוציאה מידי מעילה, אבל בהא דאינה מביאה לידי מעילה בקדק"ל לא אתותב וכן הוא האמת, ומשו"ה פוסק הרמב"ם בזה כרב גידל ע"ש, ושם במנחות הרי לענין להביא הלחם לידי קידוש ע"י זריקת פגול איירי, וא"כ צ"ע אם דמי זה להוצאה מידי מעילה בקדק"ד דנימא דלא אתותב בזה, ובאמת השמ"ק במנחות שם מפרש הא דאתותב רב גידל בענין אחר עיי"ש ודו"ק

ע"ב במשנה רע"א מועלין בהן וחייבין עליהם משום פגול נו"ט. בתוס' רע"א במשניות כאן הקשה אהא דאיתא בזבחים (דף צ') דבהדר עיילינהו כו"ע לא פליגי דזריקה מועלת לאימורין שיצאו, הרי גם בהדר עיילינהו אפשר דפליגי כגון שיצאו האימורין חוץ לירושלים דנפסלו, דהא לא גריעי אימורין מבשר עכ"פ דנמי פסולין ביצאו חוץ לחומת ירושלים, והתפארת ירושלים מיישב הקושיא בדברים זרים שכתב דאם יצאו האימורין אפי' חוץ לירושלים קודם זריקה כשר. ולדבריו בשר קדק"ל חמירא בזה מהאימורין דקדק"ל דבשר נפסל ביוצא חוץ לירושלים קודם זריקה ואימורין לא נפסלו וזה תימא יציבא בארעא וכו', אך האמת בזה נראה דהרי