תקנת עזרא (מעילה תנינא) קס

ד"ה הפגול בקדק"ד וכו' דאי בדלא זרק מאי איריא פגל בלא פגל נמי מועלין וכו', הרי שם לא קתני לעולם ושפיר י"ל דבאמת ה"ה בלא פגל, רק פגל אצטריך ליה דלא נימא דכמאן דחנקינהו דמי, די"ל דקשיא להו דהא דלאו כמאן דחנקינהו דמי הוה ידעינן מסיפא דקאמר בקדק"ל אין מועלין משמע דבקדק"ד מועלין, אלמא דלאו כמאן דחנקינהו דמי וע"כ דקמ"ל מלתא אחריתא

ע"ב בגמ' ליפלוג ברישא וליתני לפני זריקה מועלין בו לאחר זריקה אין מועלין בו, לשיטת רש"י ורגמ"ה לעיל (דף ג' ע"ב) ד"ה א"ל בזריקה דאם זרק בשתיקה אחר שפגל, גם רב גידל מודה דזריקה מוציאה מידי מעילה, יקשה לכאורה גם לרב גידל ליפלוג דאם זרק בשתיקה דנפיק מידי מעילה, אך י"ל דבשלמא לרב גידל לא פסיקא ליה לאפגולי כיון דגם בזריקה גופא יש חילוק, אבל לדידן דאין חילוק ולעולם בזרק נפק מידי מעילה, א"כ נפלוג ברישא דגם הא דקמ"ל בקדשים קלים על כרחך בזרק קאמר והא אשמעינן בקדשי קדשים

שם תוס' ד"ה לא דלא זרק וכו' כיון דאיכא היתר זריקה או שחיטה עכ"ל, עיין שמ"ק כאן שכתב וז"ל הך שינויא לא נהירא לי, דכך לי היתר שחיטה והיתר זריקה למאן דאית ליה, כמו זריקה למאן דאית ליה היתר אכילה וכו' עכ"ל, לענ"ד הדברים תמוהין שהרי הטעם דהיתר שחיטה או זריקה שנינו הוא משום דכל העומד לזרוק כזרוק דמי כמש"כ רש"י לקמן (דף ה') והתוס' שם כתבו דגם רבנן מודו בזה ע"ש, והא תינח בקרבן כשר דעומד לזרוק אבל פגול הרי ודאי אינו עומד לזריקה כדאיתא בכריתות (דף כ"ד ע"ב) וכ"כ התוס' בב"ק (דף ע"ו ע"א) ובחולין (דף פ' ע"ב) ד"ה דכמה ע"ש, ובשלמא אם זרק בדיעבד י"ל דנפיק מידי מעילה דכהרצאת כשר כך הרצאת פסול, אבל הא ודאי שאינו עומד כלל לזריקה ועיין בתוס' סוטה (דף כ"ה ע"ב), והא ראיה שהרי הש"ס רוצה לסייע לרב גידל וקשה לסייעו ממתניתין דתנן כלל אמר ר' יהושע וכו' וכל שלא היתה לו שעת הכושר וכו' ואיזהו שלא היתה לו שעת הכושר שנשחטה חוץ לזמנה וכו' והיכי איירי אי דזרק א"כ מבואר כרב גידל, ואי בלא זרק בלאו פגול נמי מועלין בו, וע"כ צ"ל דסבר כמ"ד היתר זריקה או היתר שחיטה שנינו ומשו"ה בלא פגל לא היה מועל, ואכתי תקשה אם לא נסבור כרב גידל גם כשפגל נימא היתר שחיטה או היתר זריקה ולא ימעול, אלא ודאי דכשלא זרק עדיין לא שייך לומר בפגל כל העומד לזרוק כזרוק דמי, ורק בדיעבד כשזרק בזה בעי הש"ס לחלוק על רב גידל דהזריקה מוציאה מידי מעילה כהרצאת כשר, ועיין בהגהת הרש"ש לקמן (דף ו' ע"א) ברש"י ד"ה לאחר זריקה אין מועלין בו מש"כ שם

באו"ד דאי בלא זרק מאי איריא פגול וכו' עכ"ל, לכאורה קשה לפי מש"כ התוס' לקמן (דף ז' ע"ב) ד"ה הא ממונא וכו' דלמ"ד היתר זריקה שנינו גם בקדק"ל אמרינן כן דמועלין באימורין קודם זריקה עיי"ש, א"כ נימא דבקדק"ל דוקא פגל מועלין אבל לא פגל אין מועלין כיון דיש היתר זריקה או היתר שחיטה כמש"כ בקדק"ד, ונראה מזה דדוקא היתר זריקה שייך בקדק"ל דכל העומד לזרוק כזרוק דמי, אבל היתר שחיטה שאין בו הסברא דכל העומד לזרוק כזד"מ כדאיתא בפסחים (דף נ"ג). אלא משום דהותר לעבודת כהנים ע"י שחיטה, כמש"כ התוס' לקמן בסמוך ד"ה היתר שחיטה שנינו, זהו שייך רק בקדק"ד, אבל בקדק"ל דהא דאין מועלין בהן קודם זריקה הוא משום דעדיין לא הוברר חלק גבוה, גם אחר שחיטה שהותר לעבודת כהנים מ"מ אכתי לא הוברר חלק גבוה, וסוגיא דהכא אזלי למ"ד היתר שחיטה שנינו ואכתי צ"ע ודו"ק

בתוס' ד"ה היתר שחיטה שנינו וכו' וי"ל לכו"ע בין לר"ש ובין לרבנן וכו' עכ"ל, התוס' במנחות (דף ק"ב ע"א) ד"ה דאי בעי זריק וכו' כתבו וז"ל וכן צ"ל דלא תקשי לריו"ח דשמענא בפ"ק דמעילה וכו', וכתבו שם דבנזרק לבסוף מודה ע"ש בהגהות חק נתן, וקשה דבב"ק (דף ע"ו ע"ב) בתוס' ד"ה והלא זריקה מתרת כתבו דקושית הגמ' היא רק למאן דמוקי לה בנשפך הדם, דלמ"ד שלא לשם בעליהם כיון דנשחט ונזרק בהכשר וא"כ לרבין לא קשה כלל ובמנחות שם אזלו בשיטת רש"י דהקושיא היא לרבנן עיי"ש, אך קשה להתוס' במנחות דמחלקי בין נזרק לבסוף ולא ס"ל לחלק כמו שחילקו התוס' כאן בין מעילה לטומאה, א"כ הא ישאר הקושיא לרב דימי משמיה דריו"ח דמוקי לה כשנשפך הדם, וע"כ דהטעם הוא משום דכל העומד לזרוק כזד"מ, וכאן ס"ל לריו"ח היתר אכילה שנינו ולא אמרינן כל העומד לזרוק כזד"מ גם לר"ש, ומדלא תרצו דשם בב"ק קאי לר"ש וכאן אליבא דרבנן, ע"כ דס"ל כמש"כ התוס' כאן דפליגי אליבא דכו"ע כ"כ בספר חיי אריה ויש ליישב

דף ה' ע"א בגמ' מתקיף לה רב יוסף וכו' היכי דמי אילימא דקבלהו פסולין וזרקוהו פסולין הוא דאין דמה טעון כיבוס וכו' קרי כאן אי"ז מדמה ולא שכבר הוזה, גם כאן היה יכול להקשות למ"ל עד דאיכא תרתי אלא דעדיפא מינה קפריך, ומשני אלא דמעילה דוקא והא קמ"ל דפסול עושה שיריים ובמשנה דזבחים קתני תרתי אגב משנה דידן לפי' התוס' ורגמ"ה כאן, והא דלא קאמר להיפוך דמשנה דזבחים קמ"ל דפסול עושה שיריים, ובמשנתנו כאן קתני תרתי אגב משנה דזבחים. הוא משום דבסדר הש"ס מס' מעילה נשנית קודם מס' זבחים. וכן הוא בסדר התוספתא מעילה לפני זבחים, ומוטב לומר דבמעילה קתני בדיוק ובזבחים קתני תרתי אגב מעילה וז"פ, ומ"מ עיין בתמורה דף כ"ב ע"א ובשמ"ק שם אות ב' ובריטב"א קדושין דף נ' ע"א ד"ה ותנן נמי וצע"ק

ברש"י ד"ה שלן הדם או הבשר וכו', החק נתן והרש"ש הקשו הרי בלן בשר בלאו"ה אין טעון כיבוס דהוא לאחר זריקה, ועוד הקשה הח"נ על הרמב"ם פ"ח ה"ג מה' מעשה"ק שכתב חטאת שנפסלה אין דמה טעון כיבוס בין שהיתה לה שעת הכושר בין שלא היתה לה שעה"כ, ואיזה היא שלא היתה לה שעה"כ שנפסלה בשחיטה או בזריקת הדם, וא"כ בהיתה לה שעה"כ מיירי שהזריקה היתה בהכשר א"כ גם בלא נפסלה אינה טעונה כיבוס ע"ש, ולחומר הקושיא י"ל עפ"מ שהביא שם המל"מ וכן הלח"מ להקשות על הרמב"ם שזיכה שטרא לבי תרי, דפוסק דאפי' קדק"ל בעו מריקה ושטיפה ופוסק דבין שהיה לו שעה"כ ובין שלא הו"ל שעה"כ אינו טעין כיבוס, ובזבחים (דף צ"ג) מוכח דתליא זב"ז עיי"ש, אכן הרמב"ם הרי פוסק בה' מעילה דהיתר אכילה שנינו היינו אחר זריקה, וא"כ י"ל דהרמב"ם נקט גבי חטאת דבר פסוק שאם נפסל אין דמה טעין כיבוס בכל אופן, דאם לא הו"ל שעה"כ ילפינן מקרא דאינה טעונה כיבוס, ואם הו"ל שעה"כ היינו שכבר נזרק הדם אף דליכא ע"ז קרא לשיטתיה דפוסק בקדק"ל דבעי כיבוס, מ"מ אינו טעון כיבוס כיון שכבר נזרק, ובזה יש ליישב גם דברי רש"י כאן דמילתא דפסיקא נקט, והנה ר"ע בזבחים (דף צ"ג ע"א) דנקט בלנה דטעון כיבוס ע"כ איירי דלנה קודם זריקה