תקנת עזרא (מעילה תנינא) קנח

על העור, אלא ודאי דקדושת הקרבן יש על העיר ג"כ

והיה אפשר לומר דודאי לפני זריקה גם העור קדושת מזבח יש לה, והסוגיא דזבחים שם מיירי אלאחר זריקה דאז העור לכהנים וע"ז תנן פר לעולת הקדש, וקמפרש ר' ינאי פרט למתפיס עולה לבדה"ב, וע"ז שפיר קאמר דאפי' למ"ד לא תפיס ולאחר זריקה נמי אינה קדשי בדה"ב, הנ"מ בשר דלעולם קדשי מזבח הוא אבל עור תפיס אחר זריקה קדושת בדה"ב, ולכאורה היה אפשר לומר דר' ינאי א בזה לשיטתיה ביבמות (דף צ"ג) דס"ל אדם מקנה דבשלב"ל, אבל לדידן אין הקדש דמחיים חל אלאחר זריקה, אלא דזה קשה להאמר דהרי ר' ינאי שם אליבא דר' יהודא קאי ע"ש ור' יהודא משמע בקדושין (דף ס"ב) דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ס"ל, ומשו"ה הסביר הגאון בעל נחלת יהושע דלאחר זריקה חל על העור קדושת בדה"ב ולא הוה דבר שלא בא לעולם כלל, דכיון דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה דב"ת, וכיון שהקרבן סופו ע"כ עומד לשחיטה או למיתה ובין לאחר שחיטה ובין לאחר מיתה חל הקדש בדה"ב על העיר, כהאי גוונא אין זה דבר שלא בא לעולם ע"ש, אבל לפ"מ שכתבתי בזה דקדשים שמתו רק הבשר יצא מידי מעילה אבל לא העור, וא"כ רק על ידי שחיטה וזריקה יוצא העור לחולין, וע"י מיתה אינה יוצאה לחולין אלא דמהני לה פדייה אם היה לה העמדה והערכה מחיים כנ"ל, א"כ אכתי אינו עולה הסוגיא דזבחים יפה דהא הוה דשלבל"ע כמו המקדש אשה לאתר שתמות אחותה דאינה מקודשת משום דהוה דשלבל"ע, וה"נ הוה דשלבל"ע שמא לא תבוא כלל לידי שחיטה וזריקה אלא שתמות מעצמה ולא תוכל קדושת בדה"ב לחול עליה

והנה בתוס' יומא (דף נ"ט ע"ב) ד"ה הוא כתבו בזה"ל, דתקון רבנן היינו היכא שהתפיס עולה לבדה"ב משום דליכא מעילה מדאורייתא אלא אבשר עכ"ל, וכ"כ התוס' בחולין (דף קי"ז ע"א) ד"ה הוא, וגם עליהם קשה כנ"ל דמ"ש עור מקרניים שמועלין בהן כבר"ה (דף כ"ח ע"א) שהזכרנו לעיל, ולומר דלהכי קרניים מועלין בהם משום דקודם שפרשו עולין הם לכתחילה עם הבשר למזבח משא"כ עור דאפי' אם עלתה עם הבשר חרד וזה נראה נכון, אלא דאכתי קשה קצת לרבי דס"ל דקרניים לאחר שפירשו גם אם עלו ירדו אמאי מועלין בשופר של עולה, ובתוספתא פ"ק דמעילה מפורש דיש מעילה בגידין ובעצמות ובטלפים. וכתב רש"י בזבחים (דף פ"ו) הטעם משום דאין להם היתר לכהנים, וגם קשה כיון דחל על העור קדושת בדה"ב כבזבחים (דף ק"ג) הנ"ל אמאי לא ימעלו בה מה"ת

וראיתי להגאון ר' יונתן אבעלמאן ז"ל שכתב בספר מטה יהודה ליישב בהקדם שתי הצעות, חדא מש"כ רש"י במכילתין לקמן (דף א ע"א) בזה"ל, שלמא היכא דהוה בהו מעילה מעיקרא מדאורייתא כגון הני קדשים שמתו אית בהו מעילה דרבנן לבסוף שפיר, אבל תורין שלא הגיע זמנם דבשעת הקדש לא הוה בהן מעילה דאורייתא מי אמרינן דליהוי בהו מעילה מדרבנן בסוף עכ"ל, הרי שיש לנו כלל גדול דאם הוה מעיקרא מעילה מה"ת איכא שפיר לבסוף מעילה דרבנן, אבל אם לא הוה מעיקרא מעילה מה"ת ליכא לבסוף מעילה דרבנן הא חדא. והצעה ב' שכתבו התוס' בחולין (דף קל"ה ע"א) וז"ל וא"ת מה שייך העמדה והערכה בגיזה דהוה כמקדיש עצים ואבנים, וי"ל כיון דהיה מתחילה מחובר בבהמה שהיא בת העמוה"ע צריך העמוה"ע עכ"ד, ולפ"ז הא דקתני בברייתא ומועלין בה שתי מעילות הרי קאי גם אלאחר שחיטה, ובתמורה (דף ל"ב ע"ב) מתיבי המקדיש עולה לבדה"ב אסור לשוחטה עד שתפדה ומשני מדרבנן, ופריך אי מדרבנן אימא סיפא ומועלין בה שתי מעילות ואי מדרבנן אמאי מועלין שתי מעילות, ומשני ה"ק וראייה למעול בה שתי מעילות ע"כ, הרי דהא דקתני ומועלין בה שתי מעילות מיירי בעבר ושחטה נמי, וא"כ א"ש דמעיקרא קס"ד דהא דקתני ומועלין בה ב' מעילות קאי על הבשר, ומשו"ה אי אמרת בשלמא דחל קדושת בדה"ב על העולה ובחייה מועלין בה מה"ת גם משום בדה"ב, ניחא הא דקתני ומועלין בה ב' מעילות אחר שנשחטה, דכיון דבחייה מועלין בה מה"ת, גם לאחר שחיטה נהי שאין בה מעילה מה"ת משום קדשי בדה"ב דבעי העמוה"ע, מ"מ איכא מעילה מדרבנן דומיא דקדשים שמתו, ואע"ג דהכא בלאו"ה יש מעילה מה"ת גם לאחר שחיטה משום עולה, י"ל דלא פלוג רבנן ותקנו דבכל מקום שנפקעה מעילה מה"ת משום שמתה יהיה בה מעילה מדרבנן אבל אי אמרת דקדושת בדה"ב אינו חל על עולה וליכא מעילה מה"ת עליה משום בדה"ב כלל, אמאי מועלין בה שת מעילות הא בין מחיים ובין לאחר שחיטה ליכא בה מעילה מה"ת משום בדה"ב, ואין לומר דמועלין מדרבנן זה אינו דכיון דאיכא בלאו"ה מעילה מה"ת משום עולה אין להם לרבנן לתקן שם מעילה דבלאו"ה בדילי מינייהו, ומשני ראוי למעול ב' מעילות חדא אבשר וחדא אעור, אבשר מועלין מה"ת משום עולה, ואעור דליכא מעילה מה"ת לאחר שחיטה מ"מ כיון דמחיים מועלין בה מה"ת, גם לאחר שחיטה אף שנפקע בל מה"ת משי דחסר העמוה"ע, מ"מ מועלין מדרבנן בעור כבקדשים שמתו דכיון דליכא בהו מעילה מה"ת לא בדילי מינה ותקנו רבנן מעילה עכת"ד דברי הר"י אבעלמאן ז"ל שם והם דברים הראוים למי שאמרם, אם אמנם המחבר בעל למטה יהודא השיג עליו בהא דכתב הר"י אבעלמאן דגם להמקשן אחר שנשחטה נשאר על הבשר מעילה מה"ת, ובאמת אי תפסה קדושת בדה"ב בכולה ובעי העמוה"ע אם נשחטה בלי העמדה והערכה נפסל הזבח, כמש"כ החק נתן בזבחים (דף ק"ג ע"ב) בתוס' ד"ה לא מבעיא וז"ל שם דלמ"ד תפסי מדאורייתא ובעי העמוה"ע אם שחטה קודם פדייה נשרפת כולה עם העיר עכ"ל החק נתן שם, השיב לו הר"י אבעלמאן ז"ל שהחק נתן במחכת"ה שגה בזה ובאמת אם נשחט בלי פדייה לא נפסל הזבח ומקריבין אותה שפיר, דהרי מ"ד דקדושת בדה"ב תפיס בכולה הוא כמש"כ רש"י בזבחים שם והתוס' בתמורה (דף ל"ב) מאן דמותיב לעולא ממתניתא דהמתפיס עולה לבדה"ב אסור לשוחטה עד שתפדה ומשני עולא דהפדייה היא מדרבנן, מכלל דהמקשן ס"ל דהבשר תפיס בקדושת בדה"ב מה"ת ע"ש, וא"כ אם נימא דאם חל על הבשר קדושת בדה"ב מה"ת אם עבר ושחט בלי פדייה נפסל הזבח, א"כ איך קתני לדעת המקשן אם עבר ושחטו מה שעשה עשוי והזבח כשר ומועלין בו שתי מעילות, ואין לומר דהאי תנא ס"ל דקבדה"ב לא בעו העמוה"ע דא"כ לא מקשו התוס' מידי, אע"כ דהתנא ס"ל דקדשי בדה"ב בעו העמוה"ע דאל"כ אמאי קאסר לשוחטה עד שתפדה, וא"כ הרי מוכח דשחט בלי פדייה הזבח כשר, והא דקאמר בתמורה שם ה"נ מסתברא דהוה מדרבנן מדקתני ואם עבר ושחטו מה שעשה עשוי, אין הכונה דאם הוא מה"ת הזבח פסול אלא הכונה דמה שעשה עשוי משמע דגם אינו רק מדרבנן, דאל"כ הו"ל לומר דאם עבר ושחטו הזבח כשר וזה פשוט, ועוד דבירושלמי ספ"ה דשקלים איתא קדשי מזבח מוציאין