תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) שו

בעזהשי"ת בענין הזיד במעילה

א) איתא בפסחים דף ל"ג וסנהדרין דף פ"ד הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכ"א באזהרה וכו', והנה באבות דר"נ פי"א איתא בזה"ל ר"ע אומר עתים וכו' ועתים שאין אדם. עושה מלאכה ומתחייב מיתה בידי שמים כיצד, ישב וכו' ולערב שבת אין לו מה יאכל היו לו מעות הקדש בתוך ביתו ונטל מהן ואכל מתחייב מיתה לשמים וכו' עכ"ל הרי דגם, ר"ע ס"ל דהזיד במעילה במיתה

ב) במס' אבות פ"ד מ"ה ר' צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם וכו' וכך היה הלל אומר וכו' כל הנהנה מד"ת נוטל חייו מן העולם, וכתב שם הרע"ב וז"ל שהעושה כן מועל בקדושתה של תורה וחייב מיתה ביד"ש כמו שנהנה מן ההקדש עכ"ל, הרי לפנינו עוד תנאי דס"ל כרבי לפי' הרע"ב

ג) גם ר"מ ס"ל כרבי דהזיד במעילה במיתה, דביבמות דף פ"ה ע"ב איתא דר"מ ס"ל מעשר ראשון אסור לזרים דכתיב את מעשר בנ"י אשר ירימו לה' מה תרומה אסורה לזרים כו' אי מה תרומה במיתה אף מעשר במיתה א"ק ומתו בו בו ולא במעשר, וכיון דבו ממעט מעשר הרי לא נשאר שוב מיעוט למעילת מזיד ממיתה, אלא דראיה זו יש לדחות די"ל דמבו ממעטינן גם מעשר וגם מעילה: אך יש עוד כדמות ראיה דר"מ ס"ל כרבי מהא דהקשו התוס' בזבחים דף ע' ד"ה אפי' כיון דמיירי התם דרובא התירא למה ימותו כולן, וכתבו בזה"ל ועוד דאיכא איסור מעילה דהזיד במעילה במיתה וכו' עכ"ל, וע"כ כונתם דסתם משנה ר"מ וכולהו אליבא דר"ע כידוע והם ס"ל דהזיד במעילה במיתה כרבי

ד) והנה בפסחים שם דף ל"ג מחולקים רש"י ותוס' דלדעת רש"י ס"ל לרבי דגם הנאת הקדש במזיד היא במיתה, והתוס' שם ד"ה ומינה ס"ל דרק באכילת הקדש חייב מיתה לרבי כמו תרומה שהחיוב מיתה הוא רק על אכילה, אבל הנהנה מהקדש במזיד גם לרבי הוא רק באזהרה, ולכאורה מדברי ר"ע באבות דר"נ שהבאתי לעיל אות א' מבואר כרש"י דהא שם איירי במעות הקדש דלא שייך בהו רק הנאה גם התוס' עצמן סותרין לכאורה דבריהם דבזבחים דף ע' ע"ב ד"ה אפי' אחד מריבוא וכו' כגון רכב ע"ג שור וכו' דאיכא איסור מעילה דהזיד במעילה במיתה וכו' עכ"ל הרי שכתבו דעל הנאת רכיבה איתא מיתה וא"כ סותרין כאן דבריהם למש"כ בעצמן בפסחים שם, אלא די"ל עפמש"כ התוס' חולין דף קל"ו ע"א ד"ה אי מה דאע"ג דראשית הגז לא שייכי בהו אכילה ואין בתרומה מיתה אלא באכילתה הנאת ראשית הגז היא אכילתה [פי' כיון דלא שייך בהו אכילה] עכ"ל, וא"כ ה"נ בהקדש אע"פ שאין מיתה לרבי רק באכילה לשיטת התוס', זהו דוקא במאכל של הקדש שאם לא אכל רק נהנה אין בו מיתה, אבל דבר הקדש דלא שייך בו עתה אכילה כגון שור חי הנאתו היא אכילתו כמו ראשית הגז, וא"כ אין סתירה מתוס' דזבחים להתוס' בפסחים, וכן אין סתירה לתוס' בפסחים מהאבות דר"נ אליבא דר"ע הנ"ל דשם הרי במעות איירי וגם התוס' מודו דכיון דלא שייך בהו אכילה, אהנאה נמי יש חיוב מיתה דהנאתן זוהי אכילתן כמו בראשית הגז ודו"ק

ה) ולפי"ז לא רחוק מלומר דגם רש"י ותוס' לא פליגי כלל, דהא דכתב רש"י בפסחים שם ורבי אהנאת מעילה נמי מחיוב מיתה ביד"ש, הוא רק בנהנה מדבר שאינו ראוי לאכילה אבל בדבר הראוי לאכילה ולא אכל רק נהנה ס"ל לרש"י נמי דפטור ממיתה לרבי מה"ט דבעינן דומיא דתרומה וכ"כ באמת שם בהגהות מצפה אותן, וא"כ גם מש"כ המהרש"א שם דלרבי לא ס"ל דצירף המעילה לזמן מרובה דומיא דתרומה דבעינן כזית בכדי אכפ"ר, הוא דוקא בדבר הראוי לאכילה ואכל או בדבר שאינו ראוי לאכילה ונהנה דדינו לענין חיובו כדין אכילה, אבל דבר הראוי לאכילה ונהנה ולא אכל מודה רבי דצירף את המעילה לזמ"ר דאינו דומה לתרומה, ודע דיש שכתבו דדוקא לענין מיתה ס"ל דאין מצטרף לזמ"ר אבל לענין קרבן דשוגג מודה דמצטרף בכל גוונא וגם דדוקא לענין כזית אין מצטרף אבל לענין פרוטה מצטרף עיין רש"ש בפסחים שם ובמצפה איתן בכריתות דף י"ח ע"ב וצ"ע בכל זה

ו) והנה האבני מילואים לאהע"ז סי' קע"ד סעי' א' כתב בזה"ל לפמש"כ דס"ל לרבי בפסחים דהזיד במעילה במיתה, א"כ בנודרת דהו"ל קונמות דבמעילה נראה דלא תפסי קדושין דלא מצינו ריבוי לתפיסת קדושין רק בחייבי לאווין וכו' ולא בחייבי מיתה בידש"מ כמו בחייבי כריתות עכ"ד, ולכאורה פלא שהרי כתבו התוס' דרק באכילה ס"ל לרבי מיתה ולא בהנאה, אבל לדברינו דבדבר שאינו ראו לאכילה גם בהנאה ס"ל לרבי דבמיתה אתיין דברי האבני מילואים שפיר, אלא דבלאו"ה דברי האבמ"ל שם צ"ע ואכ"מ להאריך בזה ועיין לקמן אות יו"ד

ז) ולכאורה יש להקשות על דברינו ממשנה דכריתות דף ט"ו ע"ב ר"ע שאל את ר' יהושע באוכל נותר מחמשה זבחים וכו' והשיב ר"ע לא אם אמרת במעילה שכן עשה בו המאכיל כאוכל וכו' ע"ש, ולדברינו הרי לר"ע עצמו אין המאכיל כאוכל שהרי האוכל הוא אליבא דר"ע במיתה והמאכיל ה"ה לפום רהיטא רק כנהנה ואינו רק באזהרה, אלא די"ל דהתם לענין קרבן בשוגג לחוד איירי ולענין קרבן בשוגג אין חילוק בין אוכל למאכיל, ותדע דהרי לרבי בזדון דמעילה אין אכילה מצטרף רק בכזית בכדי אכפ"ר כבתרומה, וה"ה גם לר"ע, ואיך אמר ר"ע במשנה שם דצירף את המעילה לזמ"ר ע"ש, אלא ע"כ דכונתו על שוגג דמודה רבי וכן ר"ע דצירוף לענין קרבן אפי' לזמ"ר כמו שנתבאר לעיל, וע"ד החידוד י"ל עוד דאם נניח דבמעילה אמרינן זה נהנה וזה מתחייב וכשהשליח אוכל מתחייב המשלח דבמעילה ישלד"ע עיין תוס' קדושין דף מ"ג ע"א, א"כ המאכיל הוא כאוכל גם במזיד וחייב המשלח מיתה משום אכילת השליח דשלחו שאכ"מ, ובזה הוה א"ש קושית התוס' בכריתות שם ד"ה ואת המהנה כנהנה שהעירו שם דאמאי לא קאמר את הנהנה כאוכל מה שאין כן בנותר ע"ש, ולדברינו ניחא שבאמת אין דין הנהנה כאוכל גם במעילה בדבר של אכילה, שהאוכל הוא במיתה והנהנה הוא רק באזהרה, ורק המאכיל הוא כאוכל מטעם שליחות דזה נהנה וזה מתחייב ודו"ק

ח) ויש להביא ראי' לשיטת התוס' בפסחים דבהנאה גם רבי מודה דהזיד במעילה באזהרה, מגמ' דכריתות דף כ"ג ע"א דדייק הש"ס דבקדשים איסור חל על איסור מדתניא רבי אומר כל חלב לה' לרבות אימורי קדק"ל למעילה, הרי דאתי איסור מעילה וחייל על איסור חלב ע"ש, והקשו רבים דדילמא קרא לענין הנאה אתי דהא חלב מותר בהנאה, ותירצו דמדקתני סתמא משמע דאפי' באכילה מועלין, ועדיין קשה דדילמא חל איסור אכילה משום דחל איסור הנאה דהוה איסור