תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) שה

מהתוס' דגיטין הנ"ל דדעת התוס' דבדבר המתהפך הגט קיים והשו"ע אהע"ז סי' קמ"ג סעי' ט"ז פוסק דהגט בטיל ע"ש היטב ויש להאריך בזה, ואתה המעיין תקיש מהדברים האלה לענינים אחרים הדומים לאלה בסברא: השמטה לפרק י"ח

בפרק י"ח הוכחתי כהט"ז ביו"ד סי' ק"כ מהא דח"מ סי' ע"ב סעי' ח' ע"ש, והיה אפשר לי ליישב הדין דח"מ סי' ע"ב שם באופן אחר, דהנה הדברים שנתמעטו מדיני שמירה המה עבדים וקרקעות ושטרות ונכסי הקדש ונכסי עכו"ם, והנה פשוט באחרונים דגם משליחות יד נתמעטו, ועיין בקצוה"ח סי' ס"ו ס"ק מ"ד ובנתיבות סי' רצ"א ס"ק ל"ד, ונכסי מעכו"ם מפורש בסמ"ע ח"מ סי' צ"ה סוף סק"א דג"כ נתמעטו גם משליחות יד ובודאי ה"ה ג"כ בנכסי הקדש, אבל בחגיגה (דף י"א ע"א) בהא דפריך הש"ס אהמשנה דמעילה נטל אבן או קורה של הקדש לא מעל נתנה לחבירו מעל מכדי שקולי שקלה מה לי הוא מ"ל חבירו ומשם בגזבר המסורות לו אבני בנין וכו' וכתבו התוס' שם ד"ה בגזבר וז"ל ואפי' למ"ד שליחות יד אינה צריכה חסרון הכא שאני דכל היכא דאיתאי בי גזא דמלכא קאי עכ"ל, הרי מבואר דהתוס' ס"ל דאע"ג דהקדש נתמעט מדין שמירה מ"מ מדין שליחות יד לא נתמעט לולא הטעם דכל היכא דאיתא ב"ג דמלכא איתא, וא"כ נכסי עכו"ם דליכא בהו האי טעמא ה"ל להתוס' דבאמת חייבין עליהם אשליחות יד דלא כהסמ"ע, והרי פסק הש"ך בח"מ סי' שמ"ב דשומר שאין לו רשות להשתמש בפקדון והשכירו או השאילו לאחר הוה שולח יד בפקדון, וא"כ שפיר פסק המחבר בסי' ע"ב סעיף ח' דראובן ששאל סייף משמעון שהיה לו במשכון מעכו"ם שחייב לשלם לעכו"ם דמי שוויו של סתם סייף, דאע"פ דנכסי עכו"ם אתמעטו מדיני שמירה משליחות יד לא אתמעטו ומה שהשאילו לראובן הוה שליחות יד וא"ש ודו"ק, אלא דבעניי אינני מבין קושית התוס' בחגיגה שם מעיקרא דדינא דהרי שליחות יד הוא דוקא במזיד ואם שכח שהוא פקדון וסבר שהוא שלו והגביהו להשתמש בו, ודאי דלא מקרי עדיין שולח יד בפקדון אם עדיין לא השתמש בו עכ"פ, ומעילה הרי במזיד ליתא רק בשוגג וא"כ איזה שליחות יד שייך כאן ועוד יש לי דברים בגו וה' הטוב יאר עיני בתורתו: השמטה לפרק מ"ג

ויש להביא ראיה דהבעל יכול להפר בדברים שבינו לבינה גם בקדוה"ג כשהקדישה נכסי מלוג, דהנו"ב מהדו"ת סי' קנ"ט מיו"ד בנדרה האשה מעיל שלה פסק דהבעל צריך להפר והפרה מועיל משום דהוה דברים שבינו לבינה, ולכאורה קשה הרי פסקינן בשו"ע אבה"ע סי' צ' סעי' ט' דאשה שהקדישה מנכסי מלוג אין הנדר חל כלל, וע"כ דחשש הנו"ב למש"כ הב"ש שם סי' פ"ח סק"ז דזה תלוי בב' תירוצי התוס' בכתובות (דף נ"ט) ד"ה קונמות דלתירוץ קמא רק בקונמות אלמוהו לשיעבוד הבעל ולא בהקדש דאסרה אכו"ע, ולתירוץ השני גם בהקדש אלמוהו כח הבעל ע"ש וחשש הנו"ב לתירוץ קמא, ואכתי קשה דהרי גם לתירוץ קמא החליט בתרה"ד דדוקא קדוה"ג מפקיע משיעבוד הבעל ולא קדו"ד דלא קיי"ל כר"ת ע"ש בתרוה"ד, וע"כ לומר דחשש הנו"ב לדעת שניהם כלומר לתירוץ הא' של התוס' וגם לשיטת ר"ת דגם הקדש בדה"ב מפקיע מידי שיעבוד. אך קשה איך אפשר לאחוז ב' החומרות הרי בנזיר (דף כ"ד ע"ב) וכן בירושלמי שם פריך אמאי אם שלה היתה הבהמה החטאת תמות מה שקנתה אשה קנה בעלה, וכבר עמד ע"ז הבית מאיר באבהע"ז סי' פ' דלתירוץ קמא של התוס' בכתובות מאי פריך הש"ס נימא שהבהמה היתה מנכסי מלוג שלה דחל ההקדש, ותירץ הבית מאיר דלתירוץ א' של התוס' קושית הש"ס היא מסיפא דמעות מפורשין דמי חטאת יוליכו לים המלח דהוה קדו"ד דאינו מפקיע מידי שיעבוד אפי' לתירוץ קמא של התוס', וזהו דוחק גדול מאוד בגמ' אבל אפי' אם נסבול הדוחק הגדול הזה אכתי קשה לשיטת ר"ת דס"ל דגם קדו"ד מפקיע מידי שיעבוד, ונצטרך ע"כ לומר דר"ת ס"ל כתירוץ ב' שבתוס' כתובות הנ"ל דגם לענין הקדש אלמוהו רבנן לשיעבוד הבעל וא"כ איך אחז הנו"ב החבל בשני הראשים. אלא ע"כ לומר דאפי' ר"ת יכול לסבור אפי' כתירוץ קמא של התוס' והא דלא מוקי לה שמה בנזיר בנכסי מלוג הוא משום דעכ"פ בה הוה דברים שבינו לבינה ויכול הבעל להפר אפי' אם הקדישה קדוה"ג וא"ש בלי דוחק לכו"ע ודו"ק בזה שקצרתי מאוד אבל לענ"ד היא ראיה נכונה אפי' זולת דברי הנו"ב, אכן לפמש"כ לעיל מהירושלמי דנזירות שאני שיכול להפר קדושת קרבנותיה מגזה"כ אין ראיה מכאן לשאר הקדש קדוה"ג ודו"ק: השמטה לפרק נ'

והנה במס' כלים שם (פי"ז מ"י) פליגי תנאי דר"מ ס"ל דכל האמות שבמקדש שוות היו של ו' טפחים ור' יהודא ס"ל ראמות הבנין באמה בת ששה טפחים ואמה של כלים באמה בת חמשה טפחים, ויסוד מחלוקותם הוא בדרשה דקרא דיחזקאל כמבואר במס' מנחות הובא בתוי"ט שם, ולדינא הרי קיי"ל דר"מ ור"י הלכה כר"י וכאן פסק הרמב"ם בפ"ה מה' תמידין ומוספים ה"ט כר"מ משום דודאי סוגיא דגמ' דב"ב (דף צ"ח ע"ב וצ"ט ע"א) ע"כ אליבא דר"מ אזלא, אבל אליבא דר"י כיון דאמת כלים באמה של חמשה טפחים והכרובים עם הארון הרי כלים המה, א"כ הרי אפי' אם נחשוב קומת הבית משפת כרובים ולמעלה ישאר עוד קומת הבית יותר מעשרים ואחר אמה צא וחשוב. ובזה מתורצים דברי רש"י בפי' למלכים שהקשו עליהם התוס' מש"ס דכאן ולדברינו מוכרח היה רש"י בפי' למלכים שם אליבא דר"י ודו"ק] וגם איך אמרינן שם כרובים בנס היו עומדין לר"י איזה נס היה שם כיון דאמות בנין של ששה טפחים ואמות כלים של חמשה וא"כ הרי מוכח שם דר' חנינא ורבינאי אמר שמואל ואביי ורבא ורב אחא בר יעקב ור"ה בריה דר"י ור"פ ורב אשי דשקלו וטרו שם כולהו ס"ל כר"מ ומשו"ה פסק הרמב"ם כוותיה, וכן מוכח בסוכה דף ד' ע"ב ע"ש, וכן מוכח במנחות דף צ"ח וצ"ט להמעיין שם היטב, ופלא גדול בעיני על הנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' קכ"ב שלא הזכיר הש"ס דב"ב ודסוכה ודמנחות כלל, יהי רצון שנזכה לראות בבנין ביהמ"ק בבאו"א: