תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) שג

במקדש אין לוקחין עצים ואבנים מן ההקדש ולא בונין את הבנין על דעת שהוא הקדש אלא בונין הכל מן החול גזירה שמא יהנה בצל הבנין או ישען על אבן או קורה בשעת מלאכה, ואחר שישלים הבנין מחללין מעות ההקדש על הבנין עכ"ל, וכן דעת רש"י בשבועות (דף יו"ד ע"ב) ד"ה ומחללין אותה וכו' שכתב וז"ל, מזכין המעות לאומנים ע"י אחד מן הגזברים והרי הן חולין ואח"כ יחללו הקטורת עליהם עכ"ל, וכ"כ שם גם רבינו חננאל בפירושו הנדפס בש"ס דווילנא וז"ל שמחללין אותה על מעות האומנים פי' אומנים שבנו ביה"מ או עשו מלאכה בקודש ובאין ליטול שכרן נותנים להם שכרם מותר מתרומת כצ"ל] הלשכה וכו' עכ"ל, הרי לפנינו דגם הרמב"ם וגם רש"י ור"ח סוברים לעיקר כהתוספתא פ"א דמעילה שהזכרנו לעיל דמעות הקדש מתחלל על המלאכה ורק על חפץ של הקדש אין המלאכה מתחללת וז"ל התוספתא, פועל שעשה מלאכה בין במנה בין במאתים לא יאמר תנו לי פרה זו במנה וטלית זו בחמשים זוז שאין הקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות בלבד, כיצד הן עושין מפרישין שכר האומנין מחללין אותן על מעות האומנים ונותנין אותם לאומנים בשכרן וחוזרין ולוקחין אותם מתרוהלש"כ עכ"ל התוספתא, הרי מפורש כדברי הרמב"ם בפ"ח מה' מעילה ה"ג וכן הוא גם דברי הרמב"ם סוף הלכות שקלים, ועיין מל"מ שם סוף הל' שקלים ובמראה הפנים בירושלמי שקלים פ"ד ה"א שהאריכו בדעת הרמב"ם ופלא בעיני שלא הזכירו דהרמב"ם פוסק כהתוספתא וזה ברור ואולם הריטב"א בשבועות שם כתב וז"ל, ה"ג מפרישין שכר האומנים וכו' לפום רהיטא משמע שמפרישין מן הלשכה מעות האומנים וכו' אבל קשה חדא וכו' ועוד שאין הקדש מתחלל על הקדש וכן שאלו בירושלמי על משנה זו וכו' ופריק אמר ר"ש בן לקוניא כיני מתניתין מביא מעות מחולין ומביא קטורת ומחלל עליהן וכו' פי' דהא דקתני מפרישין שכר האומנים לא מתרהל"ש אלא ממעות של חולין שלוקחין בהקפה לכך, ומחללין הקטורת על אותן המעות של חולין ונותנין אותם אחר שנתחלל אל האומנין בשבח וכו' עכ"ל, הרי דהריטב"א פוסק כהירושלמי דגם מעות הקדש שוין מתחלל על המלאכה, ולענ"ד גם דעת התוס' במנחות הנ"ל כהריטב"א

וכיון דהתוס' במנחות (דף צ"ח) הנ"ל ס"ל כהריטב"א דגם מעות הקרש אין מתחלל על המלאכה, וא"כ לא לבד בבנין אלא אפי' בפועל שעשה מלאכה בכספא ודהבא נמי מביאין מעות של חולין שלוקחין בהקפה משולחני ומשלמין להפועל, ואח"כ מביאין מעות מתרהלש"כ ומחללין על הטבלא או על הבנין ומשלמין להשולחני מה שלוו ממנו כדאיתא בירושלמי שקלים פ"ד ה"א בסופה עיי"ש, ומשו"ה שפיר כתבו התוס' במנחות שם דכדי שלא יבואו לידי מעילה לאו דוקא. שהרי להפועלים היו נותנין מעות של חולין, אלא שאח"כ חיללו מעות תרהלש"כ על הבנין או על הטבלא בלי שום חשבון מידה רק בכלל, והקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל, רק לא היו רוצים ליהנות משל הקדש שאם היה איזה פחת במידה עכ"פ היה איזה אונאה בכלל להקדש, אבל הרמב"ם דפוסק דמעות תרוהלש"כ מתחלל על המלאכה ורק בנין בונין בחול מטעמא דרב פפא במעילה, (דף י"ד ע"ב) כמו שביארנו לעיל, והמשנה דכלים פי"ז מ"ט הרי מיירי גם בכספא ודהבא דלא שייך בהו טעמא דר"פ ונותנין להפועלים שכרן ישר מתרהלש"כ גופא ואם יפחתו מהמידה הרי יבואו לידי מעילה ממש דהוה אונאה במידה, משו"ה כתב בפיהמ"ש שלא יהנו מן ההקדש ויתחייבו מעילה, אבל הרמב"ם בפ"ח מה' מעילה שלא הביא רק דין האמות שבבנין [וכבר תמה עליו הכ"מ למה לא הזכיר גם האמה של כספא ודהבא וגם בלאו"ה צריך הרמב"ם שם ביאור ואכמ"ל] ובבנין הרי בונין בחול ומשלמין לפועלים מן החולין ואח"כ מקדישין, משו"ה כתב בלשון שלא יבואו לידי מעילה ויהיה הכונה כמש"כ התוס' ודו"ק היטב שהדבר נכון בעזר"ה, ודע דבסדר טהרות הנדפס בקראקא שנת שס"ד שם איתא בהמשנה דכלים כדי שלא יבואו לבית המעילה, ולשון לבית המעילה מורה יותר דמעילה ליכא רק לא היו רוצים לבוא לבית המעילה

ב) ובהיותי בזה ראיתי בתפארת ישראל במשניות שם במס' כלים פי"ז מ"ט אות מ"ז שכתב וז"ל, ונ"ל דה"ק אע"ג שאמרנו דכל אמה משערין בבינונית אפ"ה באמות של כלי המקדש משערין בגדולה, אלא קשה לי האיך מחזירין בגדולה הרי עברו על בל תוסיף על של משה עכ"ל, וכמה תמוהין דבריו אלה בעיני חדא דכלי המקדש מאן דכר שמייהו כאן והרי רש"י במנחות (דף צ"ח ע"א) ד"ה וחדא לדהבא וכספא כתב וז"ל, כשמתנין צורפי זהב לעשות טבלא בת חמש או בת עשר באמה של משה וכו' וכן הוא גם לשון הר"ש שם במשניות, (זולת פי' ר"ח בפסחים דף פ"ו ע"א שפירש על כלים ורש"י פי' בפסחים שם גם אטבלאות ושולחנות ע"ש] וברור בעיני שדבריהם אלה מיוסדים על דברי הגמ' בפסחים (דף נ"ז ע"א) ת"ר בראשונה היו מניחין עורות קדשים בלשכת בית הפרוה וכו' עמדו בעלים והקדישום לשמים אמרו לא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב שהן אמה על אמה כעובי דינר זהב, ולרגל היו מקפלין אותן ומניחין אותן ע"ג מעלה בהר הבית כדי שיהיו עולי רגלים רואין שמלאכתם נאה עכ"ל הגמ', ובטבלאות אלה מאי בל תוסיף שייך כאן ומאי בל תגרע שייך כאן הרי אין להם שום מידה מדינא, ואפי' במידות הבנין דודאי היה שם מידות ידועות [וכן לפי' ר"ח בפסחים הנ"ל דכספא ודהבא אכלים קאי דמידותיהן ידועות] כדכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל נמי אין בזה שום קושיא, דהרי יכולים היו הגזברים לפסוק עם האומנים שיעשו למשל גובה ההיכל תשעים וששה אמות, ויתוספו עליהם תשעה וששה אצבעות שהם ארבע אמות מכוונות דהרי אמת הבנין היא כ"ד אצבעות וד' פעמים כ"ד הוא תשעים וששה, נמצא ההיכל גבהו באמה של משה מאה אמה מכוונות כפי הקבלה שכן היה צריך להיות גבהו כדכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כבמידות פ"ד מ"ו וגם לא הזכיר התפא"י דברי עצמו בצורת ביהמ"ק אות ע' ע"ש

ג) ודרך אגב אזכיר כאן מה דקשה לי בזבחים (דף ל"ג ע"א) תוס' ד"ה וליעבד פשפש וכו' ומיהו קשה דהכא נמי אין לך קרא גדול מזה וכו' דרחמנא אמר וסמך עכ"ל, ובעניי אין. אני מבין קושיא זו כלל, דמה דמיון הוא זה להא דקרא אשכחו ודרשו דסוכה (דף נ"א ע"ב) דקרא שמצאו הוא לזכריה משו"ה אמרינן דאע"ג דלדוד נאמר ברוה"ק לעשות התבנית כמו שכתב הוא מ"מ בבית שני נאמר בנבואה לזכריה לשנות פרט אחד, וכן בזבחים (דף ס"ב ע"א) אר"י קרא אשכח ודרש היינו שמצא דאין כונת דהמע"ה כמו שפירשו שלמה המע"ה אלא כונתו לעשות המזבח כמו הבית ע"ש, אבל הכא הרי קרא דוסמך נאמר כבר בתורת משה ע"פ ה' ומ"מ היתה אח"כ הנבואה לדוד הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל לעשות בלא פשפש מצד צפון, ואיך ניעבד פשפש משום וכתיב וסמך בתורת משה והרי גם דוד ידע מקרא זה ומ"מ נאמר לו בנבואה דלא ליעבד פשפש ולענ"ד צע"ג אם לא דנימא דקושית התוס' היא