תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) שא

ג) בספר חידושי מהר"ם ברבי בביצה שם הקשה שתי קושיות וז"ל, חדא על הרמב"ן במלחמות במס' שכת פרק שואל בסוגיא דחלילין דכתב דהא דאמר רב פפא באין צדין הלכתא נכרי שהביא דורן לישראל אם יש במינו במחובר אסור אף דהוה ספק שמא לא נעשה מלאכה בשביל ישראל משום דדשיל"מ אפי' באלף לא בטיל וספיקה אסורה עיי"ש אנכי לא מצאתי ברמב"ן שם שיאמר מפורש הכי] א"כ אמאי זה דחיק ר"פ הכא לומר תנא דליטרא קציעות הוא ואמאי לא משני כרב אשי משום דשיל"מ דהא ר"פ גופא ס"ל הכי זו חדא, ואידך על הרמב"ן במלחמות פרק כל שעה דכתב טעמא דחמץ בזמנו במשהו משום דהוה דשיל"מ וכן דעת הרמב"ם, והא דא"ר יוחנן חמץ בזמנו בנותן טעם משום דסבר דר"ש הוא דאמר בנדרים דדשיל"מ אפי' באלף לא בטיל אבל חכמים פליגי עליה וס"ל דשיל"מ בטיל [וכ"כ גם השמ"ק בב"מ הובא כבר לעיל בפרק ל"ד] ופסק כחכמים עיי"ש, וקשה א"כ אמאי משני רב אשי הכא משים דהוה דשיל"מ הא תינח לרב יוסף ולר' יצחק אבל לריו"ח דהוא נמי סובר הטעם דמשקין שזבו הרי לדידיה תשאר הקושיא לבטיל ברובא דהא ריו"ח ס"ל דשלי"מ נמי בטיל וצ"ע עכ"ל

ד) התוס' ישנים בביצה שם הקשו אמאי מקשה הש"ס שם רק לרב יוסף ור' יצחק דאמרי משום גזרה אמאי ספיקה אסורה ספק דרבנן הוא וספק דרבנן לקולא, ואמאי לא מקשה גם לרב נחמן דס"ל דהביצה אסורה משום מוקצה הרי ספק דרבנן הוא, ותירצו דמוקצה חמורה והוה כעין דאורייתא עיי"ש, והקשה הרב עמודי אור סי' י"א דסו"ס הרי מוקצה היא דרבנן כמבואר בפסחים (דף מ"ו ע"א) ומה כעין דאורייתא שייך בו להחמיר בספיקו ומניין לנו זה עיי"ש שהאריך ע"פ דרכו

ואפשר שיתפשטו כל הקמטים האלה בהקדם הא דאיתא שם (דף ד' ע"א) אתמר שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה וריו"ח אמר נולב"ז מותרת בזה וכו' ושם ע"ב איתא אריו"ח עצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן ביו"ט ואל תשיבני ביצה וכו', והקשה השמ"ק שם מאי מדמה ביצה לעצים שנשרו הא ריו"ח ס"ל טעמא דביצה משום משקין שזבו א"כ די לן שאסורה ליומה ולא ליומא אוחרא משא"כ עצים שנשרו דאסורין משום מוקצה וא"כ אין לחלק בין יום ראשון לשני בשבת ויו"ט הסמוכין, ותירץ השמ"ק דעצים שנשרו מיירי שהיו רוב תלושין מערב יו"ט רק מחוברין היי קצת עדיין לכן ליכא בהו איסורא משום מוקצה רק משום פירות הנושרין ואפ"ה אסורין ביו"ט לכן שפיר מדמה הש"ס עצים לביצה עכ"ד השמ"ק עיי"ש, והסביר הדבר יפה הג"מ ר' אברהם אליעזר ליזר בספרו אבני קודש סי' ט' וז"ל, דמצד הסברא לא דמי איסור מוקצה לאיסור פירות הנושרין לענין יום אחר כמש"כ השמ"ק, דבשלמא האיסור מחמת מוקצה כיון שחז"ל אסרי מוקצה כמו דשייך הטעם בראשון שייך נמי בשני, משא"כ אם האיסור הוא משום פירות הנושרין הלא עיקר הגזרה היא שמא יעלה ויתלוש, א"כ אי אסרינן ליה לההוא יומא פירות הנושרין תו לא יעלה ויתלוש עוד היום כיון דאסורין ליה לההוא יומא ולמה נאסור ליה גם ביום השני הרי כבר ליכא שום חשש, וכן להטעם דמשום משקין שזבו דהגזרה היא שמא יסחוט אם אסורה ליומה לבד ולא נאסר ליום השני נמי אין לנו לחוש שמא יסחוט היום כיון שהיום אסור לו לאכול למה יסחוט, דודאי שמא יתלוש ויסחוט היום לצורך מחר אין לנו לחוש, ולא מצינו גזרה כזו רק בענין אמירה לעכו"ם שכתבו התוס' בביצה (דף כ"ד) ד"ה אסורין בכדי שיעשו שאסורין עד מוצאי יו"ט שלא יצוה לנכרי להביא בשבילו כדי לאכול למחר, משא"כ ישראל בעצמו שיעשה איסור תלישה או סחיטה היום לצורך מחר להא לא חיישינן עכ"ד: ומעתה יש לנו מקום לומר דביצה שנולדה ביו"ט ונתערבה באחרות וכן ביצה שיש בה ספק אם נולדה ביו"ט. לרב יוסף ולר' יצחק דאיסור ביצה שנולדה ביו"ט הוא משום פירות הנושרין או משום משקין שזבו. שפיר בטלה ברוב וספקה מותרת אע"פ דהוה דשיל"מ, דבשלמא אם איסורה היא מחמת מוקצה והרי היא אסורה מחמת עצמה ככל איסורין דרבנן א"כ ודאי דספיקה ותערובתה אסורין משום דשיל"מ, אבל אם איסורה הוא רק שמא יעלה ויתלוש או שמא יסחוט, א"כ יש מקום לומר דרק בודאי נולדה ביו"ט והיא בעינה שלא נתערבה אז היא אסורה ודי לן באיסור זה למגדר מילתא שלא יעלה ויתלוש ולא יסחוט, אבל בספק אם נולדה ביו"ט וכן אפי' אם ודאי נולדה ביו"ט אלא שנתערבה באחרות אין לאסור אפי' מטעם דשיל"מ דדי לנו להנצל מחששות הנ"ל באיסור בעין ובודאי נולדה ביו"ט: ואולם רב אשי לבדו הוא דחדית לן דגם לרב יוסף ורב יצחק דטעם ביצה הוא משום פירות הנושרין ומשקין שזבו נמי אסור תערובתה וספיקה משום דהוה דבר שיל"מ ולא ס"ל לענין זה לחלק בין איסור מוקצה לאיסור פירות הנושרין ומשקין שזבו

ומעתה גם המקשן ידע דדשיל"מ גם ספק דרבנן ותערובתה אסור, רק דאיהו ס"ל דזה שייך רק באיסור מחמת עצמו כאיסור מוקצה וכיוצא בו אבל לטעמא דפירות הנושרין ומשקין שזבו גם דשיל"מ ספק או תערובות מותר ומשו"ה מקשה רק לרב יוסף ורי"צ אבל לא לרב נחמן דס"ל הטעם משום מוקצה [ומתורצת קושית התוס' ישנים באות ד'] וכן ס"ל גם לרב פפא דבעלמא דשיל"מ לא בטיל אבל ביצה לטעמא דרב יוסף ורי"צ ס"ל כסברת המקשן דבזה לא שייך לאסור מטעם דשיל"מ ומשו"ה הוצרך לומר דתנא דליטרא קציעות הוא [ומתורצים הקושיות שבאות ב' וג' ודו"ק] וכיון דרב פפא ס"ל דלטעמא דפירות הנושרין דשמא יעלה ויתלוש הוא רק בודאי ולא בספק א"כ ע"כ לשיטתיה הא דנכרי שהביא דורן לישראל ביו"ט אם יש כיוצא בו במחובר אסור אף דהוה רק ספק שמא נתלשו ביו"ט שמא נתלשו בערב יו"ט. לשיטתיה ע"כ הוא משום איסור מוקצה לא מטעם שמא יעלה ויתלוש ומתורץ קושית התוס' הובא לעיל אות א'] והרב אבני קודש הנ"ל האריך בזה הרבה אבל אנכי לקצר אני צריך ודו"ק בכ"ז היטב

ובמה שכתב השמ"ק הנ"ל דעצים שנשרו מהדקל מיירי שהיו רובן תלושין מערב יו"ט רק מחוברין היו עדיין קצת לכן ליכא בהו איסור מוקצה רק משום פירות הנושרין, ומבואר דאלו היו תלושין לגמרי מערב יו"ט לא היה בהן גם איסור דפירות הנושרין. הדברים האלה סותרין דברי השמ"ק בעצמו בביצה (דף כ"ה ע"א) אהא דתניא התם דיונים המקושרין והמנונעים בבורות וכו' מותרין ובאילנות אסורין שמא יעלה ויתלוש, וכתב השמ"ק שם דאפי' קננו היונים באילנות שבבית ונפלו שם ביו"ט אסורין שמא יעלה ויתלוש. וכתב שם עוד דברייתא זו היא הלכה פסוקה דלא מדכר שום פלוגתא ע"ז ע"ש, ולפי"ז הרי גם עצים שנתלשו מן הדקל לגמרי מערב יו"ט וביו"ט נשרו לארץ ודאי דנמי אסורין מגזרה דשמא יעלה ויתלוש מקו"ח דיונים שאין במינם מחוברין לאילן ומ"מ כשנפלו ביו"ט לארץ אסורין מטעם דשמא יעלה ויתלוש, וכן פירות שנתלשו מהאילן ערב יו"ט ונפלו לארץ ביו"ט נמי אסורין שמא יעלה ויתלוש קו"ח מיונים הנ"ל: