תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) ש

וכיוצא בו דכי אישתמש בהיתירא אישתמש והשתא ליתא לאיסורא בעינא הקילו לבטל לכתחילה עכ"ל, ופשוט דמש"כ הר"ן דליתא לאיסורא בעינא אין כונתו משום דטעם החמץ בלוע בדופני הקדירה, דא"כ בשאר איסורים נמי הכי הוא ולמ"ל הסברא דחמץ בשאר ימות השנה התירא הוא, אלא כונתו מפני שאין דרך להשתמש חמץ לבדו בקדרה וע"כ מבשלו עם שאר דברים וכיון דכל השנה התירא הוא ולא נעשה הבלוע נבלה, לכן כשבא הפסח ונעשה הבלוע איסור בדופן הקדרה הרי נולד האיסור בתערובות וליתא לאיסורא בעינא פי' בפני עצמו משו"ה הקילו בו לבטלו לכתחילה, ועיין ביו"ד סי' צ"ט סעי' ו' וסעיף ז' ודו"ק, וכיון דאמרנו דדשיל"מ דלא בטיל מאביזרייהו דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא, ואיסור שנולד בתערובות הרי מותר לבטלו לכתחילה כמש"כ הר"ן ממילא גם דשיל"מ כשנולד האיסור בתערובות שפיר בטיל, דלא שייך לומר עד שתאכלנו באיסור וכו' כיון דבכהאי גוונא מותר לבטל לכתחילה וא"כ דינו של המרדכי הוא מילתא בטעמא ומוכרח בגמרא ובר"ן

ועתה נבוא בעזה"ש לבאר דברי המרדכי שנתלבטנו בהם בריש פרק זה. דהנה בגליון הרש"א ליו"ד סי' ק"ב נסתפק לדעת המרדכי באם עצם הדבר היה לו הויה בעולם קודם התערובות רק שהאיסור חל עליו לאחר שנתערב, כגון שאסר עליו בקונם מין אחד לאחר שנתערב בשאר מינים מי הוה כנולד בתערובות ובטיל או לא, ובחידושי רע"א ליו"ד שם החליט דהוה כנולד בתערובות ובטיל והשיג על המקו"ח בזה עיי"ש, ולכאורה נראה שזה תלוי בשני תירוצי התוס' פ"ק דביצה (דף יו"ד ע"ב) במשנה דזימן שחורים ומצא לבנים שנים ומצא שלשה אסורים, ומפרש בגמרא אי אחרינא נינהו הא אסורים ואי לאו אחרינא נינהו הא איכא חד דמיערב בהו, ותמהו התוס' לבטיל ברובה וי"ל דבע"ח לא בטיל אי נמי הו"ל דשיל"מ ולא בטיל עכ"ל, והקשה הצל"ח ויתר המפרשים על תירוצם הראשון אטו לית להו הכלל דדבר שיל"מ לא בטיל, והנה אם נאמר דהיכא דהאיסור חל בתערובות אף שעצם הדבר הו"ל הויה בעולם קודם התערובות נמי מיקרי נולד האיסור בתערובות וגם דשיל"מ בטיל, א"כ הרי י"ל דהגוזל השלישי שבא להקן מאן יאמר שבא ביו"ט שמא בא עוד מערב יו"ט וא"כ כשחל איסור יו"ט על התערובות הוה כנולד האיסור בתערובות ואף בדבר שיל"מ בטיל, והגם די"ל נמי שהגוזל השלישי בא להקן ביו"ט והוה דשיל"מ מ"מ הרי כתבו הפוסקים דרק בספק על האיסור אז דשיל"מ לא בטיל אף בדרבנן אבל בספק אם הוא דשיל"מ לכו"ע ספיקו לקולא ודו"ק, וא"כ מיושב קושית המפרשים די"ל דתירוץ הראשון עם תירוץ השני פליגי בהך סברא, דלתירץ הראשון אין זה נחשב דשיל"מ אף שהגוזל היה בעולם קודם התערובות כיון שהאיסור חל בתערובות נולד בתערובות מיקרי ובטל כסברת המרדכי משו"ה הוכרחו לבוא מטעם בע"ח, ותירוץ השני ס"ל דכיון דהיה לו הויה בעולם קודם שנתערב הוה דשיל"מ דלא בטיל ומעתה א"ש גם ביאור דברי המרדכי שנתלבטנו בו לעיל, דהמרדכי מפרש הא דאמרינן בריש ביצה הכא מקלי קלי איסורא, הכונה היא דכיון שקודם שהסיק התנור הרי היה מותר לטלטל בעצי מוקצה כמש"כ התוס' בביצה (דף כ"ח ע"ב) בשם הריצב"א ועי' תוס' שם, (דף ח') ד"ה אר"י דטלטול מוקצה הותרה לצורך אונ"פ, והמהרש"א בביצה (דף ל"ב) אהא דאין סומכין את הקדירה בבקעת הקשה הרי טלטול מוקצה מותר לצורך אונ"פ, ותירץ דהנ"מ לסלק את המוקצה כההיא דגריפת תנור אבל שימוש במוקצה להנאתו הוה כעין מוקצה לאכילה [וכסברא זו כתבו התוס' בחולין (דף קל"ו פ"א) דגיזה הנאה דידה הוה כאכילה ע"ש] ורק לאחר שהתנור בוער כבר נאסר לו להפך בהעצים משום דאז משתמש במוקצה להנאתו כמש"כ המהרש"א הנ"ל, ובשעה זו כבר המה בתערובות וליתא לאיסורא בעינא פירוש כיון דהאיסור מתחיל בשעה דמקלי קלי הוה כנולד האיסור בתערובות דבטיל גם בדשיל"מ וא"כ מביא המרדכי ראיה גמורה לדינא דגיגית מקו"ח וז"ל, דהא אפי' עצים שנשרו מן הדקל בתנור ביו"ט [פירוש אף דעצם העצים היו בעולם גם קודם התערובות רק שהאיסור חל בתערובות] אמרו בריש ביצה דמרבה עליהם וכו' אע"ג דעצים המוקצית הם בעין [פירוש ומ"מ מותר לבטל האיסור לכתחילה וה"ה דבטל בדשיל"מ דנחשב כליתא לאיסורא בעינא] ומכ"ש בגיגית דעצם היין נולד בתערובות דודאי בטיל בדשיל"מ, ולפי"ז מיושב גם קושית הכרו"פ הנ"ל, דהרי באמת לכאורה הטעם דמקלי קלי איסורא אינו מובן כיון שכל האיסור הוא מה שמהפך ואז עדיין לא כלה האיסור, ומה שיכלה אח"כ אין שום תועלת כיון דאין האיסור משום הנאה וכבר תמה כעין זה באמת הפרמ"ג ביו"ד סי' צ"ט ס"ק י"ב במשבצות ד"ה ומידי דברי עיי"ש, אולם לדברינו הדבר נכון דהתועלת של מקלי קלי הוא רק דבשביל זה מקרי ליתא לאיסורא בעינא ומקרי נולד האיסור בתערובות וזה נכון, וכל זה הוא תמצית שהוצאתי מיסודו של הרב שאילת שלום מווילנא שליט"א סי' ד' עיי"ש ועיין בדברינו לעיל פרק ט' ופרק ל"ד ועוד מקומות שדיברנו על אודות המרדכי זה. ויש גם להאריך בדברי הרב שאש"ל שהבאתי ע"פ דברי הרב עמודי אור שכתב בסי' ט"ו אות ב' וז"ל, ומה שהקשה ע"ז הכרו"פ מפרוטה של הקדש יישבנו במ"א בע"ה שדברי המרדכי אינם אלא בתערובות לח בלח אבל לא ביבש ביבש, ויש לנו יסוד לחלק כן ע"פ הסוגיא דבכורות (דף כ"ג ע"א) דנבלה בשחוטה בטילה לענין מגע ולא לענין משא, ומ"מ בלח בלח פסק שם הרמב"ם דנתבטל אף לענין משא עכ"ל, אולם לפי שרוב האחרונים לא ס"ל כוותיה בזה וגם איהו בעצמו לא כתב בשארי מקומות מספרו ככה, וגם באשר כל דברינו בפרק זה הוא רק מילואים לדברינו שהארכנו לעיל בפרקים הקודמים קצרתי כאן בזה, ואבאר כאן ענין אחר דרך אגב בעזהשי"ת

א) בביצה (דף ג' ע"א) בתוס' ד"ה שמא יעלה ויתלוש הקשו למ"ל בפירות הנושרין טעמא דשמא יעלה ויתלוש תיפוק ליה משום מוקצה כדמוכח לקמן דאמר רב פפא נכרי שהביא דורן וכו' אם יש במינו במחובר אסור משום מוקצה, ותירצו דבעינן טעמא דשמא יעלה ויתלוש היכא דחזי לעורבים דליכא מוקצה, שוב הקשו להיפך למ"ל התם טעמא דמוקצה ת"ל מטעם דשמא יעלה ויתלוש עיי"ש

ב) שם בביצה (דף ג' ע"ב) מקשה ארב יוסף ורב יצחק דס"ל דביצה שנולדה ביו"ט אסורה למר משום פירות הנושרין ולמר משום משקין שזבו דהאיסור הוא מדרבנן, מברייתא דקתני וספיקה אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות ואמאי הרי ספק דרבנן לקולא ומשני בספק טרפה והא דנתערבה באלף כולן אסורות מוקי לה רב פפא כתנא דליטרא קציעות דכל שדרכו למנות לא בטיל, ורב אשי אמר לעולם ספק יו"ט ספק חול אלא דהוה דשיל"מ וכל דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל, והקשו המפרשים לאיזה צורך דחק רב פפא ולא תירץ כרב אשי, והצל"ח שם תירץ דבאמת ס"ל לר"פ דדשיל"מ נמי בטיל וזהו לכאורה דוחק מעט כמובן: