תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רצד

זו רק איסור שביתה כמש"כ רש"י ז"ל שם, וכן הוא שם גם לענין נבלה בשחוטה עיי"ש היטב, אבל תרומה שעכ"פ הכהנים בכללם יש להם תביעה מדינא על בעה"ב זה רק שיכול הבעה"ב לדחות לכל אחד שלאחר יתן, ולשיטת התוס' בסוכה (דף ל"ה) ד"ה אתיא לחם והר"ן שם כיון שנתמרח הכרי יש להכהנים שותפות בהתבואה כדי חלק התרומה עיי"ש, מנא לן לומר דיהיה שייך בהו בטול משום דהוה ממון שאין לו תובעין הרי אין לזה דמיון וענין כלל לההיא דסוף ביצה, ומדברי אלה יש להעיר בכמה ענינים שהזכרתי לעיל והמשכיל יבין להקיש ולדמות מילתא למילתא כי אנכי לקצר כאן אני צריך וזכורני שראיתי להרב מנחת ברוך שכתב ג"כ הכי דתרומה לא מקרי ממון שאין לו תובעין לענין בטול ואיני זוכר כעת מקומו

אחר הימים מצאתי בספר אורח ישר להגאב"ד דליווערפאל סי' ט"ז י"ז שהאריך בדבר קושית השאגת אריה הנ"ל בסוגיא דנדרים. וכנראה כתב שני הסימנים ההם להרב שאילת שלום האמור בדברינו לעיל, והביא כי גם בספר ברוך טעם שער התערובות פרק ה' ס"ל דתרומה הו"ל ממון שאין לו תובעין לענין בטול, והרב המחבר משיג עליו בארוכה דתרומה באמת לא הוה ממון שאין לו תובעין לענין בטול מטעם שכתבתי, ולענין הקושיא בסוגיא דנדרים שם מתרץ לה באופנים שונים אשר אחד מהם נביא בזה וז"ל שם דלכאורה קשה לפי שביארנו דתרומה מקרי לענין בטול ממון שיש לו תובעין, למה מקשי הש"ס בביצה שם מנבלה בשחוטה דמצי למדחי כדדחי ואימא ה"נ, והמהרש"א הקשה שם למה לא פריך הש"ס ממין במינו לגבי מחלוקת ר"י ורבנן וגם על קושיא זו יש לדחות ואימא ה"נ, טפי הו"ל להקשות ממשנה דסאה תרומה דאמרינן פחות ממאה תירקב הא למאה תעלה אלמא דתרומה שהיא ממונו של כהן בטלה בחולין של ישראל דהרי בחולין ותרומה אצל ישראל מיירי כדהוכיח הש"ס בנדרים שם אלמא דממון שיש לו תובעין בטל איסורו וקשה לאביי, אכן בפסחים (דף מ"ו) גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה תנן ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה, ואמרינן בגמ' שם דר"א ס"ל דאמרינן הואיל ואי בעי מתשיל עלה הו"ל כדידיה ועובר עלה בב"י וב"י ור"י סבר לא אמרינן הואיל, ובגמרא שם פליגי בזה רבה ור"ח דרבה ס"ל אמרינן הואיל ורב חסדא ס"ל דלא אמרינן והלכה כרבה, וא"כ י"ל דלא קשה על אביי ור' אבא מהא דתרומה בטלה בחולין דשאני התם הואיל ובידו למתשיל עלה [אף דכשישאל עליה תשוב להיות טבל הרי חטה אחת פוטרת הכרי ודו"ק] ויהיה שלו משו"ה גם קודם ששאל עליה הוה כשלו לענין בטול, אבל כ"ז ניחא רק אם יכול לשאול עליה אבל אם יהיה באופן דלא יוכל למיתשיל עלה הרי אינו בטיל כלל תרומה בחולין למ"ד דממון שיש לו תובעין לא בטיל איסור שלו בהיתר של אחרים

ולפי"ז מתורץ קושית השאגת אריה הנ"ל דהרי הגמ' בנדרים שם פריך על ר' אבא דאמר שם דקונמות הו"ל דשיל"מ משום דבידו למיתשיל עלה מהא דסאה תרומה שנפלה למאה חולין וכו' ואין לתרץ דמיירי בתרומה שאין הישראל יכול למיתשיל עלה, כגון שהישראל ירש התרומה מאביו ישראל וכיוצא בזה, דא"כ לר' אבא לשיטתיה דס"ל דממון שיש לו תובעין לא בטיל בביצה שם הרי יקשה למה בטילה התרומה בחולין כלל הרי תרומה הו"ל ממון שיש לו תובעין. וכל עיקר בטול של תרומה היא רק משום דאי בעי מיתשיל עלה, ואי איירי באופן שאינו יכול לאיתשולי עלה הרי לא בטילה כלל, אע"כ דמיירי באופן שיכול לשאול עליה ומקשי הש"ס שפיר עכת"ד, והאריך עוד בזה הרבה אבל אינו נוגע הרבה לענינינו ולכן נאמר די בזה: פרק מ"ה

כבר הבאתי לעיל פרק ל"ט דברי הרמ"א בח"מ סי' רצ"ב סעי' יו"ד בהג"ה לפי הצורך להענין שם, ודברי הרמ"א נובעין מהתרה"ד סי' שי"ד, ולפי שראיתי לגדולי האחרונים מפלפלין בו הרבה, אעתיק דבריו בקצרה ואבאר בזה מעט ובקצרה את היוצא לדינא בעזהש"י

זה לשון התרוה"ד שם, ראובן מסר ללוי עשרה זהובים ושמעון מסר לו ששה וכו' והיה גם ללוי עצמו עשרים זהובים וכו', ונאבדו לו שני זהובים ואין לידע מאיזה זהובים נאבדו, לאיזה מהן יגיע ההפסד אם לאחד או לכולם לפי חשבון וכו'? תשובה וכו', ונראה דלוי לא יפסיד כלום באבדה זאת דכיון שהוא מוחזק בכל הזהובים מצי למימר שלכם נאבדו והממע"ה, והכי אמרינן פ"ב דבכורות והאשר"י פרק התקבל בגיטין מייתי לה הכל מודים באחד שהפקיד טלה אצל בעה"ב ומת טלה אחד ברשות חבירו דמצי לומר ליה שלך מת והממע"ה, וכן פירש"י פרק התקבל מההוא עובדא דגניבא דנפיק בקולר ואמר ד' מאה זוז לר"א מחמרא דנהר פקיד ומסיק דקאמר מחמרא כדי ליפות כחו, ופירש"י שיהא כל היין באחריותו, ואם לא אמר אם החמיצו מקצת החביות היורשים אומרים שלך החמיצו, וכתבו שם התוס' דאין ר"ל שיהיה כל ההפסד עליו דמן הדין לא יפסיד אלא לפי חשבון אלא להכי מהני ליפות כחו שלא יפסיד כלל, והאשר"י כתב בשם הריצב"א דנראה לו עיקר שיהא כל ההפסד עליו והביא ראיה מפ"ב דבכורות דלעיל, וחלק האשר"י בראיית הריצב"א מבכורות דשאני התם שהיה כבר חלקו של כל אחד מבורר ולכך אמרינן הממע"ה ושלך מת, אבל גבי חמרא דגניבא לא היה מבורר מעולם חלקו של ר"א לא שייך לומר דשלו הכל נפסד אלא לפי חשבון וכו' וא"ר בנ"ד דהיה חלק של כל אחד מבורר כו"ע מודים דאומר להם שלכם נפסד והממע"ה

ואין לומר כל דפריש מרובא פריש וכה"ג משמע בהדיא בתשובות מיימוני מתשובת הריצב"א וז"ל, וששאלת על ד' וה' כיסים אשר בתיבתך משלך ומשל אחרים ולקחה בתך מאחד מהם ואין ידוע מאיזה לקחה, כך נראה בעיני כיון שלקחה מן הקבוע כמחצה עמ"ח דמי ולא אזלינן בתר רובא וכו' וכיון דהוה פלגא ופלגא, דמי לאחד שהפקיד טלה אצל בעה"ב דאמרינן הממע"ה ע"כ, משמע בהדיא דאי לא הוה פלגא ופלגא הוה אזלינן בתר רובא ואמרינן דמאי דפריש מן הרוב נפרש ואפי' להוציא ממון וכו', וא"ת הא קיי"ל כשמואל דלא אזלינן בממון אחר הרוב צריך לחלק דהיינו רובא דליתא קמן כמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, אבל רובא דאיתא קמן אזלינן בתריה אפי' נגד חזקת ממון ונידן דידן נמי רובא דאיתא קמן הוא, אמנם מוכח מהמרדכי ספ"ק דכתובות וה"נ איתא התם בתוס' דאפי' רובא דאיתא קמן סבר שמואל דאין הולכין אחריו בממון, דמקשה עליה דההיא תינוק שנמצא בעיר שרובה ישראל דאמרינן שמרובא דישראל הוא להחזיר לו אבדתו ועיי"ש ברש"י, והקשו למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב אמאי מוציאין, ומתרצין דאבדה שאני דלא חשיבא חזקת ממון הואיל ולא מדעת בעל האבדה באתה לידו ולא דמי להך דמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, משמע בהדיא דאי הוה חזקה גמורה לא אזלינן בתר רובא אפי' רובא דאיתא קמן