תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רצ

אלא דמ"מ עדיין לא נייח לי לגמרי, דהרי במעילה (דף ז' ע"א) תניא המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת הראשונה וכו' שחטן והרי דמן מונח בכוסות מועלין בשתיהן נזרק דמו של אחד מהן וכו' עכלהג"מ, והקשה הבה"ז דהרי מכאן מוכח דהיתר אכילה שנינו ותיובתא למ"ד במעילה שם (דף ה' ע"א) דהיתר שחיטה או היתר זריקה שנינו והיא קושיא עצומה וע"כ לומר כתירוץ הצ"ק די"ל דבאמת בעלמא היתר שחיטה או היתר זריקה מוציא מידי מעילה, ואע"ג דעדיין לא. נזרק כל העומד לזרוק כזרוק דמי, אבל הכא כיון דשתיהן עומדין ראוין לזריקה ויכול לזרוק דם איזה מהן שירצה, ליכא למימר על דמה של אחת מהן דעומד לזרוק כזרוק דמי דדילמא יזרוק דמה של השניה, והוה דמה של זו דם מותר חטאת דפסול ואינו ראוי לזריקה, ואע"ג דכל אחת הוה כמו ספק מעילה הא ברייתא זו ר"ע היא ור"ע לשיטתיה דמחייב על ספק מעילות א"ת, ה"ה הכא נמי כיון דלא ידעינן איזהו רוצה לזרוק וכל חד הוה ספק מעילה משו"ה מועלין בשתיהן כן נ"ל ברור עכ"ד הצ"ק, וא"כ הרי מבואר דגם על ספק מעילה מרובה שייך לומר מועל סתם

אכן לפ"מ שביארתי בפרק א' יתיישבו דברי התוס' היטב דהתוס' והר"ן בנדרים הקשו בדרך ממנ"פ, דאם ס"ל לרב חסדא כרבא ור"ז דר"ע לא בעי חתיכה אחת מב' חתיכות למה לא ימעול גם השליח, אלא ע"כ מדקאמר ר"ח דהשליח לא ימעול ע"כ ס"ל כר"נ דלר"ע בעינן באשם תלוי חתיכה אחת מב' חתיכות, ובאמר תן בשר לאורחים ונתן להם כבד הרי לא אקבע איסורא משו"ה פטור השליח מאשם תלוי, א"כ הרי גם בעה"ב פטור כאן מאשם תלוי וזה נכון מאוד בעזרת הש"י

וידידי הגאב"ד דק"ק יאנאווא מו"ה נחום ברוך גינזבורג שליט"א כתב לי מה שתירץ בזה הגאון אב"ד דק"ק פאנעוועז ז"ל וז"ל, נ"ל דכאן לכ"ע אינו מביא אשם תלוי דמצינו בש"ס פ"ק דהוריות (דף ד' ע"א) משל למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו בין השמשות ספק מבעוד יום ספק משחשכה דאינו מביא אשם תלוי, ואינו מובן לכאורה מה זה דמיון. ונראה דמה דמביא אשם תלוי הוא רק בספק אם חטא, אבל כל שהחטא הוא ודאי רק ספק בכפרה לא מהני אשם תלוי לתלות, ואל תתמה ע"ז שהרי בספק חלב ספק דם אינו מביא לא חטאת ולא אשם תלוי, דכיון דבודאי חטא יש כאן רק ספק בהבאת הקרבן לא מהני אשם תלוי וכן כאן, ולזה ס"ל דכאן דנסתפק אם הוא תולה בבי"ד דחטא בודאי יש כאן רק דספק אם הוא תולה בבי"ד בזה לא מהני אשם תלוי לפוטרו מחטאת עד שיתודע, ובזה הוא שנחלקו שם אם זה נקרא כספק בחטא כיון דהוא כאנוס, או דזהו רק פטור מקרבן וספק בפטור מקרבן לא מהני אשם תלוי, וכבר הקדימו בזה הרב עזרת כהנים פירוש על התו"כ פרשה ויקרא, והנה בזה דשליח שעשה שליחותו מעל המשלח אין זה משום דהשליח לא חטא דהא אם נזכר בעה"ב שליח מעל, וע"כ דפטורו בלא נזכר בעה"ב הוא משום דכל דבעה"ב חייב וחיובו יותר חזק נפטר השליח דשני חיובים על דבר אחד לא חייבה תורה, משא"כ בנזכר דאין על בעה"ב חיוב חייב השליח. ומ"מ בספק אם עשה שליחותו לא אמרו דיהיה חייב השליח בודאי כיון דבעה"ב פטור מספק דכל שהוא ספק לא נקרא פטור אצל בעה"ב דדוקא בפטור בודאי חייב השליח. אבל כיון שכן שוב הספק אינו בחטא כ"א בפטור אם פטור פ"י חיוב בעה"ב או שאין כאן חיוב לבעה"ב, ושוב לא מהני אשם תלוי. ואף דכל זה שייך בעלמא דחטאת משונה מאשם דאנו אומרים דאשם אינו מכפר בזה. אבל כאן הרי קרבן אחד הוא, אמנם הרי באשם ודאי אינו מתכפר עד שיביא קרן ורק באשם תלוי לר"ע מהני בלא קרן, וע"כ דכל דבא לתלות מהני גם בלא הבאת הקרן, אבל כאן ל"מ בו קרן וחומש ושוב אין כאן דין קרבן אשם תלוי כלל אף בספק אף לר"ע עכ"ל אות באות, ולפי שיש לי בענין זה קונטרס קטן מה שפלפלתי בזה עם הגאון הגדול ר' מרדכי אליהו בעל תורת מרדכי אב"ד דק"ק סאפאצקין זצ"ל אביאנו בזה ויש בו גם מעט דלא כדברי הגאב"ד דפאנעוועז

דהנה נסתפקתי בנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שהשליח מעל, מפני שבעה"ב הוא מזיד, אם הבעה"ב לוקה היכא דלא בעי התראה כגון אם הוא חבר למאן דס"ל כן. א"ד כיון שהשליח משלם קרן וחומש ואשם שוב המשלח אינו לוקה

והנה לכאורה אין מקום לחקירה זו דמה שנתרבתה שליחות במעילה בג"ש דתחטא הוא רק לחייב את המשלח בשוגג אבל במזיד לענין מלקות גם במעילה אשלד"ע, וכ"כ רש"י בקדושין (דף נ' ע"א) ד"ה שליח מעל ובעה"ב פטור דכיון דנזכר שלא שגגה היא גביה ושליח חייב וכו' ככל התורה כולה דאשלד"ע והעושה הוא מתחייב עכ"ל, הרי מפורש דבמזיד אשלד"ע ורק לענין שוגג יש שליח לד"ע במעילה, אמת דרש"י בחגיגה (דף יו"ד ע"ב) ד"ה שליח עניא מאי קעביד כתב וז"ל נהי דבעה"ב פטור דכיון דנזכר אנן סהדי דתו לא ניחא ליה בשליחותיה דהאיך ומהשתא לאו שלוחו הוא ומיהו שליח מאי עביד עכ"ל, מבואר דס"ל דגם במזיד יש שליחות במעילה כל זמן שלא ביטל שליחותיה, אכן זה אינו דבודאי במזיד אשלד"ע גם במעילה כמפורש ברש"י בקדושין הנ"ל, רק בחגיגה שם נחית רש"י ז"ל לשיטתיה בב"ק (דף ע"ט ע"א) דמבואר שם מדבריו דכשהשליח שוגג בכל התורה ישלד"ע דהוה כמו חצר דבע"כ מותיב ביה, וכמש"כ התוס' בב"ק ובקדושין (דף מ"ב ע"ב. ובב"מ דף י"ד ע"ב), ובנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח דהו"ל השליח שוגג הוה לן לומר דשליחותיה קעביד והוה כמו שעשה בעה"ב ויפטור השליח, להכי כתב רש"י דאנן סהדי דכשנזכר בעה"ב ביטל השליחות משו"ה חייב השליח כאלו עשה על דעת עצמו וכבר התעורר הקצוה"ח סי' שמ"ח ס"ק ד' על מה ששינה רש"י פירושו מחגיגה לקדושין הנ"ל

ולפי"ז עדיין יש מקום לחקור היכא שעשה לכתחילה המשלח במזיד להוציא מהקדש והשליח היה שוגג, דבכה"ג בכל התורה ישלד"ע לדעת רש"י והתוס' והמרדכי כמבואר בח"מ סי' שמ"ח ברמ"א ובש"ך שם ולקי המשלח, א"כ במעילה כה"ג יש להסתפק כיון דהשליח מעל כמבואר בהברייתא דנזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל, אם לוקה ג"כ המשלח כיון דעכ"פ יש שליחות בכה"ג וכמו שעשה המשלח בעצמו דמי ולקי כמו בשאר איסורין דלוקה המשלח בכה"ג לדעת הפוסקים הנ"ל

אולם עדיין אין מקום להסתפק בזה, דהרי הקצוה"ח שם סי' שמ"ח הקשה להסוברים דבשוגג ישלד"ע, א"כ בנזכר בעה"ב אמאי מעל השליח כיון דהשליח שוגג ובכה"ג ישלד"ע הו"ל כמו שעשה הבעה"ב ולא קעביד שליח מידי, וא"כ יפטרו שניהם ממעילה השליח משום דלא קעביד כלום אלא המשלח והמשלח יפטור משום שנזכר, ותירץ דהתוס' והמרדכי יפרשו כפירש"י בחגיגה הנ"ל דכיון דנזכר בעה"ב אנן סהדי דביטל את שליחותו ומשו"ה חייב השליח כיון דאין כאן משלח כלל ע"ש, וא"כ שוב אין מקום לספק הנ"ל דבנזכר בעה"ב הרי ודאי