תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רפט

תו לומר דלשם שמים נתכוין, וזהו דקאמר ר' יהודא בן בתירא לר"ע עקיבא כלומר אתה לשיטתך דאין לומר דלשם שמים נתכוין המקושש, א"כ בין כך ובין כך אתה עתיד לתן את הדין, אבל למ"ד אחר יש לומר דלשם שמים נתכוין א"כ אדרבה זכות הוא לו לגלות שמו עכ"ד

ולקושטא דמילתא אף שהוא חידוד נעים מ"מ עיקר קושית המזרחי יש ליישב בפשוטו, דנהי דידעינן ממקושש דעל מלאכה אחת נמי חייבין ולא בעינן עד שיעשה כל הל"ט מלאכות, מ"מ הא דאם עשאן כולן בהעלם אחד שיתחייב על כל אחד זאת ידעינן רק מהבערה דיצאה לחלק, עיין בשבת (דף ע') ורק בלשון רש"י יבמות (דף וא"ו) שפיר הוקשה להמזרחי ואכמ"ל יותר, ואדרבה י"ל דמשו"ה גילה ר"ע את הרמוז בג"ש דמקושש זה צלפחד משום דר"ע ס"ל ג"כ דמקושש לשם שמים נתכוין, וראוי לפרסם שם האיש אשר זיכה את הרבים עכ"פ הא ארבע

יוד) ביומא (דף ס"ט ע"א) אמרינן בבגדי כה"ג דאסור לצאת בהם למדינה, ופריך הגמ' מהעובדא שיצא שמעון הצדיק בבגדי כהונה לקראת אלכסנדר מוקדן שהלך להחריב את ביהמ"ק שהלשינו עליו הכותים, ומשני אי בעית אימא ראוין לבגדי כהונה ואי בעית אימא עת לעשות לה' הפרו תורתך עכ"ל הגמ', ולפי מה שכתבנו לעיל באות ג' נראה ברור דהאי בעית אימא קמא אזיל לת"ק דמתניתין דסוף ברכות דבעינן בעידנא ושם הרי לא הוה בעידנא משו"ה מוכרחין אנו לתרץ ראוין לבגדי כהונה, והאי בעית אימא תנינא אזיל אליבא דר' נתן דסובר דלא בעינן בעידנא משו"ה משני שפיר דרשאי היה לצאת בבג"כ ממש משום עת לעשות לה' ודו"ק הרי לנו חמשה דברים

יא) ואחרי שזכינו לכל זה נאמר דר' אלעזר אמר ר' חנינא פוסק נמי כר' נתן דלא בעינן בעידנא, ומשו"ה כלל בסוף מס' ברכות כל הני דברים שהתירו משום עת לעשות לה' וסמכן אקראי, והולך וחושב כסדר, א) מה שהתירו גם לת"ק משום עת לעשות היינו לשאול שלום חבירו בשם כדי להרבות שלום בישראל ועל זה אמר תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם שנאמר וכ"ב למודי ה' ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך שהשלום הוא העמוד שעליו נבנה העולם ב) ואח"כ מונה אחת לאחת גם אליבא דר' נתן דהלכה כוותיה, ראשונה הא דהתירו לכתוב תורה שבע"פ משום עת לעשות לה' שלא תשכח התורה וכן שכירות הרבנים, והביא ע"ז קרא דשלום רב לאוהבי תורתך שהתירו לכתוב תורה שבע"פ ושכירות לרבנים ואין למו מכשול ואיסור בזה דמותר הכתיבה והשכירות משום שלא תשכח ועת לעשות לה' היא, ג) הא דרשב"ג תיקן סוף פ"ק דכריתות דהאשה שיש עליה לידות הרבה תביא קרבן אחד ואין השאר עליה חובה כדי שיוזל השער ולא יכשלו באכילת קדשים קודם שתביא קרבנה, ומביא ע"ז קרא דיהי שלום בחילך פירוש ברכושך שלא תצטרך לשלם מכיסך יתר מהשוה ועי"ז יהי שלוה בארמנותיך שלא יבואו לידי שערוריות באכילת קדשים באיסור, ד) הא דעשה המקושש לשם שמים וחילל את השבת משום עת לעשות לה' דאע"פ דאין אומרין לאדם חטא כדי שיזכה חברך אבל כדי לזכות את הרבים מותר וע"ז מביא קרא דלמען אחי ורעי כלומר לזכות את הרבים משו"ה אדברה נא שלום בך ה) ועל ענין שמעון הצדיק שילא בבג"כ במדינה משום עת לעשות לה' שלא יחריב את ביהמ"ק הביא קרא דלמען בית ה' אלקינו אבקשה טוב לך וסיים דמכל אלה אנו רואים דה' עוז לעמו יתן, כשנתן הקב"ה את התורה לישראל לא בא בטרוניא עמהם, דמה שמוכרת להתיר לקיום התורה מתירין וא"כ ה' יברך א"ע בשלום

יב) והנה התוס' ריש מס' שבת (דף ב' ע"א) ד"ה יציאות השבת הקשו דאמאי התחיל התנא בדיני הוצאה עיי"ש, ואולם לדברינו כיון שסיימה המשנה והגמ' בברכות דהפרו תורתך משום עת לעשות לה' אפי' שלא בעידנא כר' נתן וכמו שנתבאר, וא"כ גם מקושש לשם שמים נתכוין כמו שא"ר אלעזר א"ר חנינא מקרא דלמען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, וכיון דלשם שמים נתכוין ע"כ דמעביר ד' אמות הוה כמו שנתבאר לעיל בריש אות ט' דרק הוצאה נאמרה בסיני וכל הלכות שבת נאמרו כבר במרה וקבלו ברצון, וכיון דמעביר ד' אמות הוה א"כ ליכא על אב מלאכה דהוצאה ספיקו של איסי בן יהודא כמבואר בשבת (דף צ"ו ע"ב) ובשאר אבות מלאכות הרי בכל אחת מהן יש ספק אם יש עליו חיוב סקילה, משו"ה התחיל התנא את מס' שבת במלאכת הוצאה הברורה בדיניה ולא במלאכה אחרת, ואולי כיון לזה רש"י במשנה ריש שבת ד"ה שתים שהם ארבע וכו' שביאר כל העונשים למחלל שבת. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום: ותהי השלמת כתיבת ספר זה יום ג' ג' לחדש סיון שנת תרס"ח פה ק"ק וואיינוטא יע"א עמ"י עש"ו. פרק מ"ב

הנה במה שביארתי בפרק א' בדעת ר"ע אי בעינן באשם תלוי אקבע איסורא דיש בזה מחלוקת אמוראי ע"ש, תירצתי בזה היטב קושית רב גדול אחד [כעת הוא הגאב"ד דק"ק יאנאווא מו"ה נחום ברוך גינזבורג נ"י] שהקשה לי על התוס' והר"ן בנדרים (דף נ"ד ע"א) דאיתא התם בזה"ל, תנן התם השליח שעשה שליחותו בעה"ב מעל לא עשה שליחותו שליח מעל, מאן תנא אמר ר"ח דלא כר"ע דתנן וכו' דאי ר"ע הא אמר כל מילתא דממליך עלה שליח מיניה הוא למעול בעה"ב ולא למעול שליח, והקשו התוס' והר"ן שם הרי לר"ע אינו לוקה דהוה ספק א"כ למה ימעול בעה"ב, והקשה לי הרב הנ"ל הא לר"ע קיימינן ור"ע הרי מחייב על ספק מעילות אשם תלוי, ואין לומר דלישנא דמעל משמע גם קרן וחומש ור"ע הרי מחייב על ספק מעילות רק א"ת ולא קרן וחומש, דהרי בסוף פרק בתרא דמעילה תנן נפלה פרוטה של הקדש לתוך כיסו וכו' כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע וכתבו שם התוס' דר"ע לשיטתיה דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי הרי דשייך גם על ספק מעילה לישנא דמעל עכ"ל קושית הרב הנ"ל, והיא קושיא שראוי לתת עליה לב והשבתי לו בזה"ל, לכאורה יש ליישב בפשוטו דהרי אע"ג דר"ע ס"ל דכשמביא אשם תלוי על ספק נזירות אינו מביא עמה קרן וחומש, מ"מ מודה ר"ע לר"ט במעילה מועטת שמביא גם הקרן והחומש עם הא"ת כמבואר להדיא במשנה דכריתות (דף כ"ב ע"א) וא"כ שפיר י"ל דבשלמא במשנה דסוף מעילה דכל ההקדש שם הוא רק פרוטה ואין לך מעילה מועטת מזו וא"כ הרי מביא גם הקרן והחומש עם האשם תלוי משו"ה שפיר קתני תנא לישנא דמעל סתמא, משא"כ במשנה דתן בשר לאורחים ונתן להם כבד מי לא עסקינן דהיא מעילה מרובה וקתני מ"מ מעל סתם, ע"כ הכונה דמביא אשם ודאי דלאשם תלוי במעילה מרובה הרי אינו מביא קרן וחומש, אלא ודאי דאשם ודאי קאמר ושפיר א"כ הקשו התוס' והר"ן: