תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רפז

לעשות לה' הפרו תורתך ופירש"י פעמים שמבטלין ד"ת כדי לעשות לה' אף זה המתכוין לשאול לשלום חבירו זהו רצונו של מקום שנאמר בקש שלום ורדפהו מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור עכ"ל] ר' נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה' עכ"ל המשנה, והעיר התיו"ט דלכאורה הרי ר' נתן לא פליג את"ק וא"כ הול"ל אמר ר' נתן לא ר"נ אומר ותירץ דמצינו בלשון זה אף היכא דלא פליג עיי"ש, ובודאי דכן הוא שהרי כן כתב התוי"ט עוד בכמה מקומות ומהם בביכורים פ"א מ"ו, ובזה מיושב קושית התוס' חולין (דף נ"ח ע"א) ד"ה אלא הא דתניא שהקשו למה לא פריך הש"ס ממשנה דתמורה, ולהתוי"ט י"ל דבמשנה דתמורה הת"ק לא איירי בולד טרפה אלא מאותן שאינם פסולין רק לגבי מזבח, ואף דתני ר' אליעזר אומר אפ"ה אפשר דלא בא לחלוק, מ"מ ודאי כל היכא דאיכא לשנויא הלשון משנינן

ב) בגמ' סוף מס' ברכות אר"א אר"ח תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם שנאמר וכל בניך ל"ה ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך, שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, למען בית ה"א אבקשה טוב לך, ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום עכ"ל הגמ', ויש להעיר דהרי מאמרו זה של ר"א אר"ח איתא גם ביבמות ובנזיר ובכריתות ובתמיד, ובכולן סיים מאמרו באל תקרא בניך אלא בוניך, וכאן בברכות לבד סיים עוד חמשה פסוקים שלמים, אשר לכאורה קשה למה הם באין כאן וכי רבותא למיחשב קראי, ובודאי אין בגמ' ומאמרי חז"ל אפי' אות אחת לבטלה

ג) אחרי שכבר כתבנו סוף אות א' דכל היכא דאפשר לתרץ הלשון מתרצינן, נראה לתרץ גם בלשון המשנה דר' נתן פליג באמת את"ק ומחלוקותם היא בזה, דת"ק ס"ל דהא דמותר לעבור על דברי תורה בכדי לשמור ענין של תורה באופן שיצא הפסד הדבר בשכר התיקון הוא דוקא אם בעידנא דעובר על דברי תורה באותו שטה גופא הוא מקיים את התיקון כהא דשאילת שלום בשם, דאז גופא שמזכיר השם בעידנא זו גופא מתחזק השלום בינו ובין חבירו, כדמשמע פשטיה דקרא עת לעשות לה' כלומר באותה העת גופא שהוא עושה לה' אז הפרו תורתך, אבל לעבור עתה על דברי תורה בכדי שמזה יצא תקון למחר וליומא חרא אסור אליבא דת"ק, ור' נתן דריש דאפי' משום תיקון לעת אחרת נמי מותר לעבור עתה על דברי תורה, ומשו"ה דריש לקרא מסיפא לרישא הפרו תורתך [עתה, משום] עת לעשות לה' בעת אחרת ומשו"ה הוסיף ר' נתן בקרא תיבת "משום" לבאר דבריו דלא בעינן בעידנא דעוקר יקיים וכמו שנתבאר ונראה שהדבר ישר בלי דוחק

ד) וכבר ראיתי מי שכתב ע"ד החידוד דר' נתן בא לתרץ מה דקשה במשנה ראשונה דמס' ברכות, דאמרינן שם ולמה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק א"ה מן העבירה, וכתב רבינו יונה באלפס שם דלחכמים אפי' דיעבד אינו יוצא ואינו קורא אחר חצות, דחז"ל יש להם כח לבטל מ"ע משום סייג כלולב ושופר בשבת עיי"ש, והשאגת אריה הרבה להקשות עליו דאיך אפשר דמשום ספק שמא יבטל ק"ש בפעם אחרת יבטל עתה מצות ק"ש בבירור. וכתב שלא מצא כיוצא בזה רק בבכורות (דף נ"ג) דבטלו מעשר בהמה מחשש יתום ומחליט באמת דלא כרבינו יונה עיי"ש, וא"כ י"ל דר' נתן בא ליישב קושיא זו דמשום עת לעשות לה' כלומר כדי שלא יבטל ק"ש בעונתה היינו בעת אחרת כמש"כ לעיל אות ג' בדעת ר' נתן] הפרו תורתך שלא יקרא ק"ש אחר חצות אפי' בדיעבד, ויש סמך וראיה לשיטת רבינו יונה מהא דאיתא סוף ברכות (דף ס"ג ע"ב) אדם קורא ק"ש שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק"ש מעולם, הנה פתח בתרתי שחרית וערבית ולמה זה סיים בחדא וערב אחד אינו קורא ולא אמר ושחר אחד אינו קורא, אלא משום דק"ש של שחרית יש לו דיעבד לקרא גם כל היום ויש לו עכ"פ שכר כקורא בתורה, מה שא"כ בערבית מפני שיש אונס שינה כדאיתא בברכות (דף ד' ע"ב) הפקיעו חז"ל המצוה לגמרי דגם כקורא בתורה לא יקרא לאחר חצות, וי"ל דזהו דאמרינן הדרן עלך פרק הרואה דמוכח מהא דוערב אחד אינו קורא וכו' כדעת רבינו יונה, וסליקא לה מס' ברכות דמיושב דעת חכמים בהמשנה הראשונה דברכות מקושית השאגת אריה דהפרו תורתך משום עת לעשות לה' עד כאן ראיתי כתוב בספר

ואנחנו לרגל כונתינו דרך אחרת בזה, אך מראש עלינו להביא את המקומות הפשוטים המפורשים בדברי רז"ל, שתקנו איזה דבר נגד הדין או הקדמונים עשו איזה דבר נגד הדין משום עת לעשות לה', ולמיעוט בקיאותי רק חמש אלה אני יודע ותו לא

ה) הא דאיתא במשנתינו דסוף ברכות דהתירו לשאול שלום חבירו בשם משום לעשות ולהרבות שלום בישראל משום עת לעשות לה', ובזה אפי' ת"ק דר' נתן מודה משום דכששואל שלום בשם בעידנא דעבר על לא תשא אז גופא מרבה שלום בישראל כמפורש במתניתין וכמו שנתבאר בדברינו לעיל אות ג' הא חדא דמפורש ההיתר משום עת לעשות לה'

ו) זה לשון הרמב"ם בהקדמתו לספר היד החזקה, ומימות מרע"ה עד רבינו הקדוש ע"ה לא חברו חיבור שמלמדין אותו ברבים בתושבע"פ אלא שבכל דור ודור וכו' והיה הדבר נוהג כך עד שבא רבינו הקדוש וכו', וחיבר מהכל ספר משנה ושננו לחכמים ברבים וכו' כדי שלא תשתכח תורה שבע"פ מישראל, ולמה עשה רבינו הקדוש כך וכו' לפי שראה שהתלמידים מתמעטין והולכין וכו' וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות חיבר חיבור להיות ביד כולן כדי שילמדוהו במהרה ולא ישכח עכ"ל, ודבריו מיוסדים על הש"ס גיטין (דף ס') ותמורה (דף י"ד) דמה"ת דברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב רק מפני השכחה התירו לכותבם משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כמפורש שם ונכלל בזה גם מש"כ הכ"מ בהלכות תלמוד תורה פרק ג' דהתירו האידנא לרבנים ליקח שכירות ולעבור על מה אני בחנם וכו' משום עת לעשות לה' הפ"ת עיי"ש באורך הא תרתי

ז) בכריתות (דף ח' ע"א) במשנה שם מעשה שעמדו קינין בירושלים בדנרי זהב ארשב"ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהיה בדינרין, לסוף נכנס לבי"ד ולמד האשה שיש עליה ה' לידות ודאות ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ועמדו קינין ביום ההוא ברבעתים, וכתב רש"י ז"ל שם וז"ל נכנס לביהמ"ד ולמד וכו' אע"פ שהקיל על דברי תורה עת לעשות לה' הוא שאלמלא לא ימצאו יחדלו מלהביא אפי' אחד ויאכלו קדשים בטומאת הגוף עכ"ל, ועיין בהגהות בן אריה ובהגהות חשק שלמה, וכלשון רש"י, ג"כ כתב הרע"ב במשניות הא תלתא

ח) בילקוט פ' פנחס איתא בזה"ל ותקרבנה בנות צלפחד הא כל אדם כשר שעומד בתוך השבט הרי שבח לכל שבטו וכו' אילו עמדו בדור המדבר