תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רפו

ומה שהביא ראיה דממון הקדש לא בטיל מממונא דעכו"ם דנמי נתמעטו מדין נזיקין כהקדש ומ"מ ממונם לא בטיל, מהא דאם הקנה לו הישראל אפי' אחד מריבוא בבכור פטור מבכורה ולא אמרינן דיתבטל חלקו של העכו"ם ברוב של הישראל, לענ"ד אין זו ראיה מאומה חדא דהרי חלקו של העכו"ם נולד בתערובות ולא שייך בטול ופרט זה נתבאר בדברינו לעיל בכמה פרקים בארוכה, ועוד דודאי אין להעלות על הדעת שאם יקח הישראל בידים ממונו של עכו"ם או של הקדש ויערבנו ברוב שלו שיהא בטיל, וכי אנן קיימין היכא שנפלה פרוטה של הקדש לתוך כיסו שלא במתכוין דלאו מעשה הישראל גרמה התערובות אלא שהתערובות נתהווה מעצמה אם בטיל המיעוט ברוב אם לאו, ואם ישראל עושה שותפות עם עכו"ם באיזה דבר כמו בבהמת בכור הרי עושה התערובות בידים ואז ודאי דלא שייך כלל בטול, ועיקר ענין זה נתבאר בדברינו לעיל פרק י"ח כהוגן בעזה"ש, ותו דשם בבכור איכא קראי יתירי הרבה עיין בריש מס' בכורות ושם במפרשים, ועיין בט"ז ליו"ד סי' ש"ך סק"ג ואין להאריך כאן בזה יותר כיון שהדבר ברור ופשוט בלאו"ה

גם מה שהביא ראיה מתרומה ומעשר דאע"ג דקיי"ל המזיק מתנות פטור מ"מ אף בטבלייהו לא מיקרו של ישראל כולו דלבטול גבייהו ממון כהן, לענ"ד דבריו אלה תמוהין, דכל זמן שלא הפריש תרומה ומעשר אין שם דין תערובות כלל, אלא כל התבואה אסורה באיסור טבל שיש בו איסור מיתה והנני מקצר, אבל מ"מ ודאי דהאמת כן הוא דנתערב כסף או שוה כסף של חבירו בשלו אין לזה דין מזיק, ולכן אע"ג דמזיק הקדש וכן מזיק מתנות כהונה פטור, מ"מ בנתערב סאה תרומה אפי' במאה סאין חולין שלו דכל התערובות מותר, מ"מ חייב לשלם הסאה תרומה לכהן מפני גזל השבט דממונא לא בטיל, וכבר כתבתי מזה לעיל פרק ד' עיי"ש, ואין להאריך כאן יותר, ואקוה כי כבר ימצא המעיין בספרי זה את אשר יבקש לחפש בענין דברי התוס' בסוף מעילה אשר בביאורם עסקנו מראש ועד כען בריך רחמנא דסייען ברוך ומבורך שמו לעולם ועד: פרק מ"א

כבר דברנו בעזה"ש בפרק ל"ו אם היתר בטיל באיסור להתחייב עליו אם לאו וכתבנו שיש בזה מחלוקת הראשונים עיי"ש בדברינו, וכאן אביא בזה עוד הערה אחת קטנה, דהנה ידוע מש"כ הגרי"ב בחידושיו לרמב"ם ריש הלכות שבת להקשות איך אפשר לחייב מיתה על אחת ממלאכת שבת, וז"ל ואדבר נגד מלכים ולא אבוש כי נעלם ממני לפי מה דפסק איסי בן יהודא בשבת (ו' ע"ב) ובשבת (דף צ"ו ע"ב) וז"ל הש"ס שם אמר ר"י אמר שמואל מקושש מעביר ארבע אמות ברה"ר הוה במתניתא תנא תולש הוה ראב"י אמר מעמר הוה, למאי נפ"מ לרב דאמר רב מצאתי מגלת סתרים בי ר"ח וכתוב ביה איסי בן יהודא אומר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וכו', ואינו חייב על אחת מהן רב יהודא פשיטא ליה דהמעביר חייב ומתניתא פשיטא ליה דתולש חייב וראב"י פשיטא ליה דמעמר חייב. מ"ס הא מיהת לא מספקא ומ"ם הא מיהת לא מספקא עכלה"ג, ובכן לא זכיתי להבין איך אפשר לדון בסקילה לאותו המחלל שבת, ואמילתא דאיסי לא מצינו שום פלוגתא וכו' ומצוה ליישב בדברים ברורין עכ"ד שי

ובש"ס דפוס ווילנא בסוף הגהות הג"מ ר' אליה גוטמאכער מגרידיץ למס' שבת כתב ע"ז וז"ל, ואיני בא לתרץ בדרך בירור רק בדרך שאלה אולי אפשר לומר דהפמ"ג כתב בסוף כללי ס"ס דספק בדין יותר מהני לס"ס מספק במעשה ואם שני הספיקות המה בדין ג"כ מהני, וא"כ אם רוב במעשה מהני לדון דיני נפשות גם ברובא דליתא קמן וכו' א"כ מכ"ש דרוב בספק דין מהני וכו' וא"כ כיון דבכל חילול שבת יש לדון אם זהו הפטור מדוע לא ניזל בתר רובא שהוא מן הארבעים ושמונה שחייבים וגם הוה בשביל זה התראת ודאי וכו' עכ"ל שהאריך בזה מעט ואין צורך להעתיק דבריו כולן כסדרן אחרי שהש"ס עם ההגהות האלה מצויים בכל מקום, אך אכתוב כאן מה שיש לי להעיר בדבריו

הנה לפי דבריו יהיה מוכח מזה דהיתר בטיל באיסור אפי' להתחייב עליו עונש מיתה חמורה דשבת בסקילה, והרי יש פוסקים דס"ל דהיתר באיסור לא בטיל לענין עונשין כמו שנתבאר בדברינו בפרק ל"ו עיי"ש, ועיין עוד בהגהות הרא"ג מגרידיץ הנ"ל לשבת דף י"ד ע"א עיי"ש, ועוד שהרי החו"ד ביו"ד סי' ק"א ס"ק ה' כתב דלא שייך בטול ברוב רק במקום שהספק נולד מכח התערובות ואם לא היה רק אחד לא היה ספק וכו' וראיה מהא דמקשה בחולין (דף י"ב) ר"מ דחייש למיעוטא האיך אכיל בשרא, ומאי קושיא הא ר"מ ע"כ לא פליג אבטול ברוב וכו' וכיון דרובא כשרות נינהו יתבטל הטרפה ברוב, אלא ודאי כיון דאפי' לא היה רק בהמה אחת היה ספק בה ולא מצד התערובות לא שייך בטול ברוב עכ"ל, ועיין מש"כ בזה לעיל פרק י"ג, וגם דין כל דפריש מרובא פריש ודאי דלא שייך לענין להתיר משום זה להרוג את הנפש, דמלבד הסוגיא דיומא (דף פ"ד) הרי מפורש בסנהדרין (דף ע"ט ע"ב) דאפי' אם נתערב רוצח שלא נגמר דינו ברוצחים אחרים שנגמר דינם כולן פטורין עיי"ש שהיא לענ"ד ראיה שאין עליה תשובה נגד תירוצו של הג"מ ר"א מגרידיץ ז"ל, ולענין עיקר קושית הגרי"ב ז"ל עיין בקובץ על הרמב"ם ז"ל הלכות שבת פ"ז ה"ז שפלפל בזה, והפרמ"ג בפתיחה להלכות שבת ד"ה ויש לשאול החליט דאין הלכה כאיסי בן יהודא וכתב דזהו נפ"מ גם לדידן אם בשעה שחילל שבת הפסיד ממון חבירו, דאם חייב סקילה הרי קיי"ל חייבי מיתות בי"ד שוגגין פטורין מלשלם ממון, ועבירה שאין עליה רק כרת במזיד וחטאת בשוגג חייב ממון עיי"ש שהאריך בדברים נכונים כדרכו בקודש, ולענ"ד יש לי ג"כ להביא ראיה דחכמים פליגי אאיסי בן יהודא מב"ק (דף ע"א ע"א) בטבח בשבת דפטור משום קלבד"מ עיי"ש, ובשבועות (דף ל"ג ע"ב) תנן משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו וכו' שחבל בי חבירי ושהדליק גדישי בשבת הרי אלו פטורין משום דהנתבע פטור מטעם קלבד"מ עיי"ש, וכן יש לענ"ד להביא עוד ראיות כאלה וכאלה דאין הלכה בזה כאיסי בן יהודא וא"כ קושית הגרי"ב מעיקרא לא קשה מידי

ומפני שפרק זה הוא כעת האחרון בספרי זה וראוי לסיימו בטוב, אביא כאן מה שביום טובה היינו בטוב ביום השבת פ' בהר שנה הזאת שנת תרס"ח פה וואיינוטא, שסיימנו ביום ההוא בחברא ש"ס דפה את מסכת ברכות והחילונו מס' שבת, ואמרתי בעזה"ש הדרן כנהוג, ושייך לפרק הזה מעט לפי עיקר הנושא שבו, אבל מ"מ אראה לבל להאריך הרבה בדבר שאינו רק ע"ד החידוד כמובן

א) במשנה סוף ברכות והתקינו שיהא אדם שואל שלום חבירו כשם וכו' ואומר עת