תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רפה

פרק מ'

הרמב"ם פסק בפ"ז מה' מעילה ה"ו כחכמים דר"ע וז"ל, פרוטה של הקדש שנתערבה בכל הכיס או שאחר פרוטה בכיס זה הקדש מחלל אותה ואח"כ ישתמש בכיס ואם הוציא ולא חילל לא מעל עד שיוציא את כל הכיס עכ"ל, וכתב עליו הכ"מ וז"ל ומש"כ וכן פרוטה שנתערבה וכו' עד לא מעל עד שיוציא את כל הכיס גם זה שם במשנה ופסק כחכמים והטעם שאין מעילה מן הספק לדעת חכמים [פי' דאין מביאין אשם תלוי על ספק מעילות לחכמים דר"ע] והלכך לא מעל עד שיוציא את האחרונה דאז הוה ודאי, וא"ת לבטיל ברובא וי"ל דדשיל"מ הוא א"נ מטבע חשוב ולא בטיל עכ"ל, וכתב עליו הרב ברכת הזבח וז"ל לא דק דתירוץ הראשון כבר נדחה בתוס' וכו' וכיון דמדאורייתא בטיל איך יביא קרבן ע"ז, ובזה נדחה גם תירוץ השני דגם דבר חשוב דלא בטיל הוא ג"כ מדרבנן וצ"ע בזה גם על התוס' שתירצו כן בתירוץ השני וכמש"כ במקומו, ולכן אין לנו אלא לומר דמיירי דליכא אלא חד בכיס, מיהו מדברי הרמב"ם לא משמע כן עכ"ל, וככל זה כתב גם הפר"ח ביו"ד סי' ק', והפר"ח בעצמו שם תירץ דלהרמב"ם מיירי מתניתין דהאי פרוטה של הקרש ניכרת בין אותן הפרוטות של חולין שנתערבה עמהן ולא שייך בטול לאיסור הניכר כידוע, אלא דאיהו לא ידע שהיא של הקדש ומשו"ה אין לה בטול ואם הוציאה ודאי מעל עכ"ל, ודבריו עוד יותר תמוהין כמש"כ הרב מתן בסתר בשם החק נתן, דא"כ אחאי צריך שיוציא את כל הכיס הרי כיון שהוציא אותה פרוטה של הקדש ודאי מעל, ועוד מה יעשה בהא דפרוטה בכיס זה הקדש הרי שם לא שייך לומר דניכרת, ועוד איך ימעול א"כ לר"ע כשהוציא הראשונה אם הראשונה אינה אותה של הקדש, ותו קשיא דא"כ דמיירי משנתינו בפרוטה הניכרת מאי שייכא מילי דרב פפא בגמ' במאי דפליגי תנאי אם יש ברירה או אין ברירה מה ענינם למשנתינו סוף דבר דברי הפר"ח כאן לא זכינו להבין והם גדולים חקקי לב

ואולם לענין דברי מרן בכ"מ שפיר תירץ לה הרב עמודי אור סי' כ"ג אות ח' אחר שהזכיר שהאחרונים תמהו מאוד על דבריו וז"ל, עפר אני תחת כפות רגליהם אבל לפענ"ד יש כאן תימה גדולה על דבריהם ודברי הכ"מ נכונים. דמה שהבינו הם ז"ל שקושית הכ"מ והתוס' היא מ"ט דרבנן שכשהוציא את כל הכיס מעל הרי בטלה פרוטה של הקדש היא תימה גדולה, שהרי סוגיא ערוכה בסוף ביצה הרי שנתערב לו קב חטין בט' קבין של חבירו יאכל הלה וחדי בתמיהה ע"ש בכל הסוגיא, ועיי"ש בלשון רש"י ז"ל במסקנא, ובשמ"ק שם הביא דברי הריטב"א וז"ל שזה כמתערב קב חטין בעשרה קבין דלא בטיל מה"ת ושם בעליו עליו ולא עוד אלא שהוא כשותף עמו לכל דבר עכ"ל, וא"כ ה"נ איך יעלה על הדעת שמי שנתערב לו פרוטה של הקדש במעותיו תקנה לו הפרוטה ויאכל הלה וחדי, הרי פשוט הדבר שאין חילוק בזה בין הדיוט להקדש, רק בזה דבהדיוט בעי השבה ובהקדש גם חומש ואשם ולא אמעוט הקדש רק ממזיק, כמו נכסי עכו"ם דחייבין עליהם משום גזל והמזיקן פטור, ומבואר מ"מ בכמה דוכתי שלא בטיל ממונו של עכו"ם ברוב ממון ישראל, ולדוגמא אביא דהרי גבי בכור אמרינן דאפי' אם הקנה אחד מריבוא שבו לעכו"ם פטור מן הבכורה ולא בטיל חלק העכו"ם ברוב, וכן בתרומה ומעשר קיי"ל דהמזיק מתנות כהונה פטור ומ"מ אף בטבלייהו לא מיקרי של ישראל כולו דלבטיל גבייהו ממון כהן, עיין היטב בפסחים (דף ל"ח ע"א) בתוס' ד"ה אתיא, ברם בירורן של דברים כך הוא דודאי פרוטה של הקדש שנתערבה בכיס גוף הפרוטה בטלה שאין בה מעילה, אבל מ"מ יש להקדש פרוטה בתוך מעותיו באופן שאם הוציא את כולן והרי נהנה בפרוטה אחת יתירה על מעותיו של עצמו מן ההקדש וחייב עליה קרבן מעילה, אמנם התוס' כתבו לר"ע דיש מעילה מן הספק וס"ל דכיון שהוציא הראשונה מעל, והוקשה להם שפיר דהא גוף הפרוטה ודאי בטילה, וע"ז כתבו דאין לומר דלא בטלה מטעם דשיל"מ דהרי דשיל"מ דרבנן הוא ואיך יתחייב קרבן אליבא דר"ע, אמנם מרן הכ"מ הרי יצא לבאר דברי רבינו הרמב"ם דפסק כרבנן ומ"מ כתב שלכתחילה אסור להשתמש בלא חילול, וכן סיים ג"כ לא מעל עד שיוציא את כל הכי דמשמע דאבל איסורא איכא, וקשה אמאי הרי גוף הפרוטה בטילה ברוב, וע"ז תירץ שפיר. הכ"מ דלדידן לענין איסורא דלכתחילה שפיר ניחא משום דהוה דשיל"מ או דבר חשוב דלא בטיל מדרבנן עכ"פ, ודו"ק היטב בזה שהוא נכון מאוד בס"ד, ועיין היטב בלשון התוס' כי מאוד ימתקו דבריהם לפי מה שכתבתי עכ"ל, ובאמת הדברים נכונים מאוד כשהם בפ"ע אע"פ שיש להעיר עוד בהם הרבה ואבאר בקצרה לקמן בדברינו בפרק זה, אבל עכ"פ היא עצה ישרה ונכונה וראוין הדברים למי שאמרן

והנה התוס' בחולין (דף ל"ה ע"ב) ד"ה ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן כתבו וז"ל, וא"ת איך יאכל כהן תרומה כיון דקודש מעורב בה, וי"ל דע"י ברירה שיאמר רביעית שאני עתיד להפריש יהיה קודש עכ"ל, גם שם צ"ל דכונתם הכי הוא דהכהן אינו אוכל איסור משום דרביעית של קודש בטיל ברוב בכל החבית של תרומה או שיתבטל במאה ואחד, ולא ימעול הכהן רק כששתה את כל החבית דאז הדר הדבר אל הכלל דממונא לא בטיל ושפיר מעל, משו"ה כתבו התוס' דמעיקרא ישתה על ידי ברירה ורביעית האחרונה יפריש להקדש אך לשון התוס' שכתבו מטעם ברירה קשה להולמו, וגם צ"ע דעכ"פ לכתחילה איך רשאי לשתות כל החבית בלא חילול הא עכ"פ מדרבנן אסור מטעם דשיל"מ כמו שנתבאר לעיל, ורציתי לומר דהתוס' שם רצונם לומר דאתיא משנה דחגיגה אף לר"ע דהכא, ובעינן שיאמר עכ"פ רביעית שאני עתיד להפריש כמש"כ התוס' כאן סוף מעילה ד"ה כיסין אלוגין רמי ליה ודו"ק, או דכונתם שם למש"כ התוס' בתמורה (דף למ"ד) ד"ה ואידך לישתרי בשם הרמ"ר, וכן כתבו התוס' בסוטה (דף י"ח ע"א) דהיכא דלא היה ניכר האיסור קודם התערובות שפיר אמרינן ברירה אך עדיין צ"ע בזה לפום רהיטא

אכן בקוטב דברי העמודי אור יש להעיר, דאם קושית הכ"מ היא רק על לכתחילה אמאי אסור להשתמש בכיס, הרי י"ל פשוט דיש לחוש שמא יבוא להוציא את כל הכיס ע"י איזה טרדה שהיא חששא קרובה ויבא לידי מעילה, אבל מ"מ אין זו השגה כמובן

מש"כ דהרי ממונא לא בטיל, כבר נתבאר הדבר אצלינו בכמה פרקים בארוכה דלאו כל אפי שווין בזה ויש ממון הקדש דשפיר בטל, ולשיטת השב שמעתתא כל ממון הקדש אין לו דין ממון רק דין איסור, אלא שהאחרונים מיאנו בזה ודברתי בזה גם בפרק הקודם בשם הרב מנחת ברוך דדחי דברי השב שמעתתא, והמעיין היטיב יראה במה שכיוונו הרב עמודי אור והרב מנחת ברוך לדבר אחד ובמה המה מחולקים מעט, ואנכי הארכתי כבר בענין זה ולכן כאן לקצר אני צריך: