תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רפד

כה"ג הוו שניהם שותפים בהתערובות, אבל לאחר שהחזיר אחד להקדש אע"ג שלא חיללו על של ההקדש כדין חילול שוב מה"ת בטל ברוב כיון דעתה אין להקדש עוד שותפות בהתערובות, אלא דמדרבנן לא בטל מטעם דהוה דבר שיל"מ, וכן אם דבר של הקדש נתן טעם בקדרה של חולין ג"כ מה"ת בטיל דהא בהדיוט כה"ג אין לו שותפות בהתבשיל, אלא משום דשיל"מ לא בטיל דבטעם לחודא נמי נתבאר בש"ך יו"ד סי' ק"ב דדשיל"מ לא בטיל מדרבנן, ועכ"פ מתורץ בזה קושית התוס' דבנפלה פרוטה של הקדש לתוך כיסו כל זמן שלא החזיר אחד להקדש מה"ת לא שייך כאן בטול, ומכ"ש דמיושב בזה קושית המל"מ בעומר ושתי הלחם נימא דשקלי הכהנים יתבטלו בשקלי הישראלים, דכיון דלהכהנים יש שותפות בהשקלים הוה ממש כשותפות בעיסה דחלק הקטן אינו בטיל ברוב כדאיתא בביצה שם, ומכ"ש דשל הקדש בשל הדיוט לא בטיל חלק השותפות, אבל כל זה הוא קודם שהחזיר להקדש כדי שיעור השותפות שנתערב, אבל לאחר שהחזיר להקדש אע"ג דלא חיללו אשל הקדש כדין מ"מ כיון דשותפות אין כאן עוד מה"ת בטיל שפיר ומותר כל התערובות רק מדרבנן אסור עדיין משום דדשיל"מ אינו בטיל ברוב

וראי' לדברינו מהמשנה עצמה דתנן פרוטה של הקדש שנפלה לכיסו כיון שהוציא הראשונה מעל, וקשה מאי נ"מ בין ראשונה לשניה או שלישית הרי כל אחת מהן ספק הקדש והול"ל כיון שהוציא אחת מהן מעל, והרי לר"ע דאליביה קיימינן השתא לא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות. כדתנן בכריתות (דף כ"ב ע"ב) גבי ספק מעילה גופא אכל אחד את הראשונה. ובא אחר ואכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי דברי ר"ע, וא"כ אמאי נקט ר"ע הכא ראשונה דוקא

אמנם לדברינו מה עמוק לשון דברי חז"ל, דכאן אינו חייב אשם תלוי רק על הראשונה בלבד אבל לא מהשניה ואילך אע"ג דלא בעינן אקבע איסורא, דהנה בבכורות (דף י"ח ע"ב) בבכור בהמה שנתערב באחר ומת אחד מהן תנן דלר"ע המוציא מחבירו עליו הראיה, ואמרינן משל דר"ע למה הדבר דומה לאחד שהפקיד אצל בעה"ב שהמוציא מחבירו עה"ר, הרי דהמפקיד טלה אצל חבירו ונתערבה בטלאי הנפקד ומת אחד מהן יכול הנפקד לומר שלך מת, ולדברינו ה"ה בטלה של הקדש שנתערב עם של הדיוט ומת אחד מהן יכול הבעה"ב מה"ת לומר של הקדש מת, וא"כ כל התערובות מותר מה"ת דהרי מה"ת אין להקדש עוד בהתערובות שום שותפות וכיון דשותפות ליכא האיסור בטיל ברוב רק מדרבנן לא בטיל מטעם דשיל"מ, מעתה פרוטה של הקדש שנפלה לכיסו כל עוד שלא הוציא הראשונה ויש שותפות להקדש בהכיס ולא נתבטלה מה"ת משו"ה כשהוציא הראשונה חייב א"ת, אבל אחר שהוציא הראשונה תו אין להקדש שותפות בכיס, דפשוט דכמו שיכול לומר להקדש שלך מת ה"ה דיכול לומר שלך יצאה ראשונה, וא"כ כל התערובות מותר מה"ת משו"ה אינו חייב אשם תלוי כשהוציא השניה, וכל זה בפרוטה של הקדש דנפלה לתוך כיסו דיש רוב נגד ההקדש אבל בכריתות שם דמיירי בב' חתיכות אחת של הקדש ואחת של חולין דליכא בטול ברוב משו"ה כשאכל אחר את השניה חייב ג"כ אשם תלוי וזה ראיה לדברינו עכ"ד המנחת ברוך שם

והנה בעיקר תירוצו על קושית התוס' דלא בטיל מטעם ממונא ושותפות כבר נתבאר בדברינו ענין לאשורו בעזה"ש, אכן מה שיישב בזה דקדוק הלשון כיון שהוציא הראשונה מעל, דעל השניה ליכא אשם תלוי אפי' לר"ע דהשני יכול לומר של הקרש יצאה ראשונה וא"כ ליכא עוד להקדש שותפות, דבר זה קשה עלי כנהמא אקושי אחינכא מכמה טעמים, דממנ"פ אם בעל הכיס הזה גופא שהוציא הראשונה הוציא גם השניה קודם שהביא האשם תלוי על הראשונה ודאי דאשתיהן אינו חייב אלא אחת. ואם כבר הביא האשם תלוי בטרם שהוציא השניה, הרי כל ההקדש הוא כאן רק פרוטה ומודה ר"ע במעילה מועטת שמביא גם הקרן והחומש עם האשם תלוי ומתנה וא"כ פשיטא דאינו מביא על השניה שהרי כשהביא הקרן עם החומש ודאי התנה שיהא פרוטה זו וחומשה או קרן וחומש מעילתו או פדיון פרוטת ההקדש, וא"כ אפי' אם אחר שאינו בעל הכיס יהנה אח"כ ויוציא פרוטה שניה ג"כ פשיטא דפטור, ואם הוציא אחר את השניה קודם שהביא הראשון אשם תלוי שלו לענ"ד ודאי דחייב אשם תלוי גם אשניה, דכיון שלא היה להשני שום שותפות בכיס זה אינו יכול לומר של הקדש הוציא הראשון כמש"כ התוס' בב"מ (דף ק' ע"א) בתוס' ד"ה וליחזי עיי"ש, אלא דלענ"ד יש כאן דרך אחרת פשוטה ליישב הדקדוק דקתני כיון שהוציא את הראשונה מעל ולא קתני כיון שהוציא אחת מהן מעל לכלול גם אם הוציא אחר את השניה דנמי מביא אשם תלוי, על פי מה דמבואר בח"מ סי' רנ"ג סעי' י"ג אם אמר תנו לו מדמי ייני מאתים זוז ונמכר ונאבדו קצת מהמעות ההפסד לפי חשבון עיי"ש, וביותר מבואר הדבר ומפורש בח"מ סי' רצ"ב סעי' יו"ד בהג"ה בזה"ל וכן אם נתן לו מעות להוליכו על אחריותו ונתנן עם מעותיו ונאבדו מקצת המעות ההפסד לפי ערך המעות, ודוקא מעות וכיוצא בו שאינו דבר מסויים אבל אם נתן לו להוליך טבעות של זהב וכיוצא בו וערבן עם שלו ונאבד אחד מהן יכול המוחזק לומר לשאינו מוחזק דלמא שלך נאבד, ואם שנים הפקידו אצל אחד ונאבד או נגנב אחד מהן אזלינן בתר רובא וכל דפריש מרובא פריש עכ"ל הרמ"א והעתקתי כל לשונו מפני הפלא הגדול שנעלם להרב מנחת ברוך כבודו במקומו מונח השו"ע ח"מ הזה דמפורש דמעות אינם דבר מסויים ואינו יכול לומר במעות שלך נאבד, אם לא דנימא דמעות הקדש שאני משום דהסמ"ע והש"ך כתבו הטעם דמעות הוה דבר שאינו מסויים משום דאין אדם מקפיד עליהם, וא"כ מעות הקדש דמקפידין עליהם הוה כדבר מסויים דאמרינן שלך נאבד, אבל גם זה לפי האמת אינו דמאי שאטייה דאחר כאן לומר של מי נאבד לטובתו הרי לא אלה ולא אלה שלו המה וכמש"כ לעיל מהתוס' דב"מ (דף ק' ע"א) עיי"ש, ואדרבה ראוי כאן יותר לומר לגבי השני דהראשון של חולין הוציא משום דכל דפריש מרובא פריש ועיי"ש בח"מ סי' רצ"ב בנתיבות שם ס"ק ט"ז שנצרך הרבה לענינינו וקשה עלי האריכות לפלפל כאן בדבריו העמוקים שם ועיין בדברינו לעיל פרק כ"א כ"ב] ואם נימא דגם במעות של הקדש אמרינן בנאבד דההפסד הוא לפי ערך המעות, א"כ כיון דבמשנתינו מיירי שכל ההקדש שנתערב כאן היה רק פרוטה אחת. א"כ בשלמא הראשון שהוציא שהוא לקח מן הקבוע וכל קבוע כמחעמ"ח דמי משו"ה מביא אשם תלוי, אבל לגבי השני הרי צריכין אנו לומר דנחסר מהפרוטות לפי הערך וא"כ הרי אם הוציא עוד פרוטה אחת נהנה מן ההקדש ע"כ פחות מפרוטה משו"ה פטור מאשם תלוי, ולכאורה הוא דבר הניתן להאמר אבל לקושטא דמילתא גם זה אינו לפמש"כ הנתיבות שם עיי"ש, גם עיקר הדקדוק מעיקרא אינו חזק כל כך ע"כ קצרתי: