תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רפג

אפי' הוציא כולן. וע"כ או כפי' התוס' שיכול להביא כולן שלמים וחטאת ועולה יביא ממעות אחרות, או כפי' המפרש בנזיר (דף כ"ד ע"ב) משום דבכל מעה ומעה מהן יכול להביא שלמים פי' וא"ל חילול כמו באם היו מפורשים ונתערבו אלא שהוא יכול להביא מאיזה מעה שהוא רוצה, נמצא שלא אחד מהן נתקדש בקדושת עולה או חטאת עד שיפריש את חלק השלמים ויהיה הנשאר חטאת או עולה, ותדע דתניא שם בנזיר (דף כ"ו ע"ב) אמר אילו לחטאת והשאר נזירות וכו' והשאר יביא מהם חציו לעולה וחציו לשלמים ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן, ולפי' התוס' מתפרש כמשמעו דעתה אינו יכול להביא מכל המעות שלמים דהו"ל כמפורשין, ולפי' המפרש מחויב להבדיל חציו לעולה וחציו לשלמים ואז יקנה שלמים דהוה ליה כחילול, אבל כל זמן שלא הפריש העולה אי אפשר לקנות שלמים משו"ה מועלין בכולן, ובזה מבואר דבפירש"י מעילה (דף י"א ע"א) יש טעות הדפוס, דתחילה צ"ל כלומר דבכל מעה ומעה וכו' כלשון המפרש בנזיר, ומהא דאיתא ומ"ט אזיל לקולא וכו' עד סוף הדיבור אינו מפירש"י אלא הגה"ה בטעות, ודברי מהר"י אלפאנדארי והמל"מ בפ"ז מה' מעילה במח"כ ליתא עכ"ל

ויש לי להאריך הרבה בדבריו ובפרט מה שהגיה פירוש המפרש במעילה ודאי קשה, שבאמת הוא מפי' רגמ"ה אות באות, ואולם כבר נתבארה הש"ס דמעילה (דף י"א) שם בחידושי למעילה באריכות ולא אוכל לכפול הדברים כאן, גם מש"כ בריש דבריו כמו שהעתקתים שתולין בכל אחד שהוא מן הרוב שנתקדש בפה, הנה נגע כאן בכללא דכל דפריש מרובא פריש ודברתי כבר מזה לעיל פרק כ"א ופרק כ"ב והנני מקצר ככל האפשר בסמיכתי על המעיין הישר שיעיין בזה כדי הצורך: פרק ל"ח

ראיתי מובא בספר קול יהודא ביאור תירוץ התוס' במעילה שתרצו דמטבע דבר חשוב הוא ולא בטיל בשם הגאון הגדול המפורסם ר' אברהם ברוידא זצ"ל וז"ל, דבאמת בגיטין (דף נ"ה ע"ב) איתא דגם בדרבנן יש מעילה, והשתא הכי פירוש של התוס' וכי תימא משום דהוה דשיל"מ ולא בטיל זה אינו דהוא רק מדרבנן, פירוש דבשלמא אם מדאורייתא לא בטיל שפיר, שאף שהוציא הפרוטה מעל דכן הוא גזה"כ, אבל כיון דלא בטיל רק מדרבנן מטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ע"י פדיון א"כ אחר שכבר הוציא שוב הרי לא שייך פדיון א"כ שוב בטיל למפרע דעתה כבר אין לו מתירין ולמה ימעול, ותירצו דלא בטיל מטעם דמטבע חשוב ודבר חשוב לא בטיל בלי שום טעמים משו"ה מעל גם אחר שהוציא דאפי' בדבר דרבנן נמי איכא מעילה וק"ל עכ"ל שם, ואנכי בעניי אין אני מתפייס בהדברים האלה מכמה טעמים, ועיין בדברינו לעיל פרק כ' וקשה עלי ועל המעיין האריכות אך עיין בהגהות הגאון רצה"ח בש"ס החדש דווילנא, גם בטול למפרע הוא דבר הצריך עיון גדול ואכמ"ל בזה יותר ועיין בח"ס ח"מ סי' קנ"ה מש"כ בסוגיא דגיטין שם ובמרכבת המשנה האריך במקומו בשיטת הרמב"ם אבל אין זה מענינינו, וח"מ הבאתי הדברים כאן מפני שיסוד הסברא דע"י דרבנן יכול להביא מעילה מה"ת מצאתי לחד מקמאי בשמ"ק בב"ב (דף ע"ט) ע"ש וא"כ הדברים יש להם מקום ואולי י"ל עוד עפמש"כ המל"מ רפ"ד מה' מלוה ד"ה ואני תמיה דמוטב לעבור איסור חדא דאורייתא מלעבור על תרי איסורי דרבנן ע"ש, ש משמע דעכ"פ ב' איסורי דרבנן כחד דאורייתא דמי, וידוע מש"כ הרע"ב במשניות פ"ג דעירובין דעל ב' שבותין גזרו אפי' לרבי ביהש"מ והאבן עוזר בחידושיו למס' עירובין דף ל"ה כתב דהא דקיי"ל אין שבות במקדש הוא דוקא דליכא רק שבות אחד אבל בב' שבותין גם במקדש אסור ומיישב שם בזה קושית התוס' במנחות דף צ"ז ע"א ופסחים דף ס"ד ע"ב, וא"כ אולי י"ל בכונת התוס' כאן דכיון דלא בטיל מתרי טעמא משום דשיל"מ ומשום דמטבע הוה דבר חשוב כדאורייתא דמי, ואם אמנם דלהביא קרבן אכתי אי אפשר מ"מ קושית התוס' היא לר"ע, ור"ע הא ס"ל חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא דהא ס"ל בחולין דף י"ז דוזבחת קאי לאיסור נחירה ועיין במלוא הרועים ערך חולין שנשחטו בעזרה, וא"כ שפיר מייתי קרבן אספק מעילה כיון דעכ"פ יש כאן תרי דרבנן דחמיר כשל תורה לענין דהפרוטה של הקדש לא חבטיל והיא רק הערה: פרק ל"ט

בעיקר קושית התוס' שהקשו דלבטיל פרוטה של הקדש ברוב פלפל בזה גם הרב מנחת ברוך סי' ל"ו והבאתיו כבר בספרי תקנת השבים סי' קט"ז, ואמנם עפ"מ שכבר דברנו בספר הזה עד עתה אין צורך עוד כל כך להביאו בארוכה בזה, מ"מ הנני רואה לטוב להביא תמצית חידושו מה דלא נתבאר. עד עתה ולהעיר עליו מה שיש להעיר לפי ענ"ד, והנה מראש כתב דמה שחידש הש"ש שמעתא ו' פ"ד דגבי ממון הקדש לא דיינינן דין ממון רק דין איסור, קשה טובא, דהרי באיסורין קיי"ל דעד אחד נאמן ואמאי אמרינן בשבועות דבריא שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי אינו נאמן חיישינן שמא עשה קנוניא על הקדש עיין בשבועות (דף מ"ב ע"ב) ואע"ג דבידו לפדותו או לשאול על נדרו, ובשבועות שם פרכינן אהא דתנן אבל נשבעין להקדש תנינא מנכסים משועבדים לא יפרעו אלא בשבועה ומה לי משועבדים להדיוט מה לי משועבדים לגבוה אצטריך וכו', אלמא דס"ל להש"ס דממון הקדש כל דין ממון הדיוט יש לו, ומה שהקשה השב שמעתתא מיבמות (דף פ"ח ע"א) דקאמר הקרש נמי אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו עיין לעיל פרק ד' שהבאתיו, י"ל דהתם לא מיירי להוציא מהקדש אלא ליהנות ממנו כשהוא הקדש כגון אם אמר ספסל זה של הקדש כבר נפדה, מותר לישב עליו דאיסור הנאה הוא איסור ככל איסורין שבתורה דעד אחד נאמן עליו כשהוא בידו. אבל להוציא לגמרי מהקדש להדיוט ודאי דעד אחד אינו נאמן כמו גבי הדיוט, וא"כ ודאי די"ל דמשו"ה לא בטיל פרוטה של הקדש ברוב מטעם ממונא לא בטיל מ"מ יש דברים בגו

ובירור הדבר כך הוא דאע"ג דאמרינן בביצה (דף ל"ח) באשה ששאלה מים ומלח לעיסתה דמה"ד בטיל אע"ג דאיסורו בא מחמת ממון, מ"מ הא אמרינן שם במסקנא גזירה שמא תעשה עיסה בשותפות ומבואר דבשותפות ודאי שאין חלק הקטן בטל ברוב, דדוקא באשה ששאלה מים ומלח לעיסתה שכל העיסה שלה ואין בה לחברתה שום שותפות בכה"ג בטיל שפיר ברוב וא"כ גם בהקדש נמי הדין כך דכ"מ שיש להקדש שותפות מה"ת בהתערובות ודאי דלא בטל מה"ת כמו גבי הדיוט. וכ"מ שאין להקדש שותפות בתערובות אז מה"ת בטיל ברוב רק מדרבנן לא בטיל מטעם דשיל"מ, וא"כ אם נתערב דבר הקדש בשל הדיוט כל זמן שלא החזיר אחד מהתערובות להקדש אינו בטל מה"ת דהא בהדיוט