תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רפא

כל קבוע כמחעמח"צ ומוכרח לומר כתירוץ המג"א דהאור פירש הוא

ובהיותי בזה ראיתי דבר פלא במכשירין שם פ"ב מ"ה בעיר שישראל ועכו"ם דרין בה והיה בה מרחץ מרחצת בשבת אם רוב עכו"ם רוחץ בה מיד ובמחצה עמ"ח אסור עיי"ש, והקשה שם הרב תפארת ישראל בשם אביו ז"ל דאמאי ברוב עכו"ם רוחץ בה מיד הרי כל קבוע כמחצה עמ"ח דמי עיי"ש מה שנדחקו בזה, והדבר פלא בעיני דהרי ברוב עכו"ם לא מטעם ספק ומיזיל בתר רובא אתינן עלה, אלא דברוב עכו"ם ודאי אדעתא דעכו"ם הוחם המרחץ, ובמחצה על מחצה יש מחלוקת הראשונים אם האיסור הוא מטעם ספק או מטעם דודאי הוחם בשביל ישראל ובשביל עכו"ם עיין בר"ש שם וברש"י שבת (דף קנ"א ע"א) ד"ה רוחץ בה ובר"ן באלפס שם ותראה ברור דברוב עכו"ם לא מתורת ספק מותר לרחוץ בה מיד רק מתורת ודאי דודאי לעכו"ם הוחם המרחץ, וא"כ אין זה ענין כלל לדין כל קבוע כמחעמ"ח שנאמר בספק ולא בודאי וזה פשוט

ב) ומ"מ אע"פ שהעלינו דלשיטת רש"י והתוס' בב"ק המיעוט הבטל כמאן דליתא בעולם דמי, מ"מ לאו כו"ע הכי ס"ל שהרי כתבו התוס' בזבחים (דף ע"ט סע"ב) ד"ה תנן התם צלוחית בזה"ל חומרא דמי חטאת הוא דמדאורייתא ברוב בטיל עכ"ל, ובצדק העיר ע"ז בספר קרן אורה שם דלמאי דמסיק טעמא דרבנן דהזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות נראה דלא מהני בטול הכא, כיון דבכל הזאה מעורב מעט מים דיש בילה וליכא שיעור הזאה, ואפי' אי בטיל לא מהני להשלים שיעור הזאה דמ"מ אותו המעט לאו מי חטאת הם עכ"ל ויש להתבונן עוד בהם, אבל עכ"פ מוכח דהתוס' שם לא ס"ל דהמיעוט כמאן דליתא כלל דמי ודו"ק

ג) והנה בשמ"ק בזבחים (דף ע"ח ע"א) אות א' הביא שמה באריכות מה שמפלפל שם המהר"פ בהסוגיא דשם, וגם הר"פ מבואר שם דס"ל לדבר פשוט מאוד דמיעוט הבטל כמאן דליתא כלל וכשרוף דמי עיי"ש בסוף דבריו, אולם מתחילה מיישב שם שיטת רש"י וז"ל השמ"ק בשם הר"ף, וא"ת אפי' התראת ספק שמה התראה יפטור שהרי אין שיעור באחד מהן כיון דאיסורין מבטלין זה את זה, שהרי לא היה כי אם שני זתים זית פגול וזית נותר וכי נבלל מיעוט של פגול בנותר חשיב אותו המיעוט כאילו הוא נשרף ונמצא דבציר שיעור כל אחד ואחד וא"כ על איזה מינייהו מחייבת ליה, וי"ל דלכך פי' הקונטרס דהבטל נתוסף על המבטל להיות כמוהו ולא חשיב המיעוט כנשרף, אלא מיעוט הפגול שנבלע בנותר חל עליו איסור נותר ומשלים בנותר מה שמחסר ממנו ונבלל בפגול וכן להיפך, ולכך אצטריך למימר משום התראת ספק הוא דפטור עכ"ל השמ"ק בשם מהר"ף ועיי"ש, הרי לפנינו דהמהר"ף מקשה שם על רש"י דהרי מיעוט הבטל הוא כמאן דליתא, ותירץ אליבא דרש"י דכאן בזבחים דלא אמרינן דהמיעוט כמאן דליתא רק איתיה ונתוסף על המבטל ומשלים שיעורו, אבל הדבר תמוה מאוד שהרי רש"י במנחות (דף כ"ג ע"ב) כתב דמיעוט הבטל כמאן דליתה דמי כמו שהבאתי לעיל אות א' והיא לכאורה תמיה עצומה ועיין חידושי הרשב"א שבת (דף ס"ה) ד"ה סבר שמא ורבו הנוטפין ע"ש שקיצרתי ועיין בשמ"ק דף ע"ח ע"ב אות א' בזבחים שם

ד) ונראה ליישב שיטת רש"י ע"פ מש"כ הכ"מ פ"א מה' שאר אבות הטומאה ליישב קושית הראב"ד על הרמב"ם שהביא שם להלכה דברי רב חסדא דנבלה בטלה בשחוטה לפי שא"א לשחוטה שתעשה נבלה, והקשה הראב"ד הא זהו רק לר' יהודא דס"ל מין במינו לא בטיל אבל לדידן דקיי"ל כרבנן דמין במינו בטל ברוב הרי אין נפקא מינה מזה כלל, ותירץ הכ"מ בשם מהר"י קורקוס דהא דפסקינן כרבנן דמין במינו בטיל היינו דוקא היכא שאחר הבטול האיסור כמאן דליתא כלל, משא"כ בזה שאף אחר הבטול טומאה כמאן דאיתא דמי דהא אכתי מטמאה במשא בזה אף רבנן מודו דבמקום שאפשר למבטל להיות כבטל אינו בטל כלל עכ"ד עיי"ש, וא"כ אף אנו נאמר בשיטת רש"י נהי דהבטל כמאן דליתא כלל וכשרוף דמי כמש"כ רש"י במנחות, הני מילי היכא דאפשר לומר דהבטל כמאן דליתא לגמרי דמי, אבל פגול ונותר דתנן במעילה (דף י"ז ע"ב) דאין מצטרפין מפני שהן ב' שמות ואמרינן שם בגמ' דלא שנו אלא לטומאת ידים אבל לאכילה מצטרפין לענין לאו דלא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול יש ל"ת על אכילתו עיי"ש בחידושי, א"כ היכא דאיכא רוב פגול ומיעוט נותר משלימו לכזית או איפכא, כיון דמצטרפין לענין הלאו דלא יאכל כי קודש הם דלגבי לאו זה הוה נותר ופגול שם אחד, א"כ גם לענין חיוב דפגול נמי מעט הנותר שנתבטל ברוב דפגול אין לומר דכמאן דליתא כלל דמי ממילא כיון שנתבטל מיעוט הנותר בהפגול משלים הוא לכזית הפגול וחייב עליו משום פגול וכן איפכא אילו הוה התראת ספק שמה התראה ודו"ק היטב

ה) ואולי יתיישב בדברינו מש"כ הח"ס חאו"ח סי' ק"פ לפרש הש"ס כריתות (דף כ"ג) דהא דתנן שם חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר מביא ג' חטאות אבל לא אשם מעילות משום דמיירי בדקה, וכתב הח"ס שם לפרש דבדקה אין כזית משו"ה לא מעל עיי"ש, והתמיה גלויה דא"כ דליכא כזית איך יתחייב הג' חטאות הרי חלב ונותר נמי בעו כזית, וכבר דברתי מזה בספרי תקנת השבים למס' מעילה סי' כ"ד, אולם לדברינו כאן י"ל דמיירי באכל פחות מכזית חלב נותר ומיעוט חלב חולין השלימו לכזית, וכיון דלענין חטאת חלב חייב דמצטרפין דהוו משם אחד גם לענין חטאת נותר משלים מיעוט חלב החולין הבטל לשיעור כזית נותר, דנתהפך חלב החולין להיות חלב נותר ומשלים השיעור כיון דאין לומר כאן דהמיעוט כמאן דליתא כלל דמי שהרי לענין חטאת חלב ע"כ איתיה ואיתיה, ומ"מ מאשם מעילות הוא פטור דנהי דמיעוט החולין נהפך להיות קודש ג"כ, מ"מ הרי כתב הרמב"ן בב"ב (דף ע"ט) דמעילה ליכא רק בהקדש הבא ע"י אדם המקדיש עיין קצוה"ח סי' ר' שהביאו, וכאן הרי הקדש מיעוט החולין הרי בא לא ע"י אדם המקדיש רק על ידי בטול המיעוט ברוב ודו"ק

ו) נתבאר איפא שיטת רש"י במנחות ותוס' בב"ק והר"פ בזבחים דמיעוט הבטל כמאן דליתא וכשרוף דמי, מיהו היינו דוקא לענין איסור אבל לענין טומאה וטהרה ע"כ לומר דמודו דהמיעוט כמאן דאיתא דמי, דאל"כ אמאי קאמר רבה בנדה (דף כ"ז שם) דמשום דאי אפשר שלא ירבו שתי פרידות רקב על פרידה אחת עפר ונפיש ליה שיעורא הרי המיעוט כמאן דליתא כלל בעולם דמי, וכן בבכורות (דף כ"ג) דאמרינן דלענין טומאת משא לא שייך בטול, ואף דהתוס' שם ד"ה נבלה כתבו דלא הוה רק מדרבנן מ"מ הרי השיו"ק בנזיר (פ"ו ה"א) הוכיח שם מהירושלמי דהוה מה"ת ועיין ברא"ש פרק גיד הנשה סי' נ"ז ובמל"מ פ"א מה' מטמאי משכב ומושב, ואם הבטל כמאן דליתא כלל דמי