תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רפ

הר"ן בנדרים הנ"ל בד"ה שאני דיותר מתבטל היתר באיסור ממה שיתבטל איסור באיסור, וגם העין יצחק הביא ראיה מתוס' ב"מ (דף ו' ע"ב) בקפץ אחד מן המנוים שהקשו שיתבטל הקופץ ברוב והרי הקופץ כבר הוא פטור ואיך ישלים למעשר והעשירי יהיה קודש ויביא חולין לעזרה אלא ש"מ דס"ל דגם היתר באיסור בטיל ותופס שם האיסור

ועוד ראיה מכריתות (דף כ"ב ע"א) בעו מיניה הקיז דם לבהמה וכו' על הראשון ד"ה חייב ופירש"י דדם קילוח מעורב בו עכ"ל על השני וכו' ר"ל אמר חייב שתי חטאות וריו"ח אמר אינו חייב אלא אחת פירש"י על הראשון שדם קילוח מעורב בו, הרי לרש"י הכוס האחד יש בו דם התמצית ברוב דם קילוח ומי לא עסקינן דאכל רק כזית מצומצם ונמצא בו דם של פטור שפטור מחטאת ואעפ"כ חייב עליו חטאת לכו"ע ש"מ דנהפך היתר לאיסור מטעם בטול ברוב האיסור וחייבין עליו, ולפי"ז אזיל רש"י לשיטתיה בכל מקום דהמועט ההיתר תופס שם חדש של האיסור המרובה מלבד בטומאת מת כנ"ל, אך רגמ"ה בפירושו בש"ס החדש פירש שם בד"ה על הראשון בזה"ל אם אכלו ד"ה חייב דלית ביה אלא דם קילוח עכ"ל, הרי שמפרש דבכוס ראשון אין בו אלא דם קילוח ובכוס שני יש בו מעט תמצית והרוב יש בו דם קילוח עיי"ש בד"ה ריו"ח, וע"כ צ"ל דאין בו כזית בכדי אכילת פרס דאל"כ למה פטור לריו"ח ובודאי אין בו אלא מיעוט דלא פליגי במציאות, וממילא לרשב"ל דמחייב שני חטאות ע"כ ס"ל דמיעוט תמצית בטיל להרוב ותופס שם חדש דם גמור כשיטת רש"י, וריו"ח ס"ל דלא בטיל התמצית ברוב שיתפוס שם חדש כשיטת התוס' ופרמ"ג הנ"ל, ואזיל רשב"ל לשיטתיה גבי פגול ונותר הנ"ל לשיטת רש"י, ואפשר נמי דעד כאן לא פליג ריו"ח וס"ל דלא בטיל המיעוט ברוב אלא איסור באיסור דדם התמצית נמי בלאו הוא וכסברת הר"ן בנדרים הנ"ל אבל היתר באיסור מודה דבטיל שפיר מיעוט היתר לגבי איסור, ובינותי בספרים ומצאתי במהרי"ט אלגזי לה' בכורות בהלכות חלה שפלפל הרבה כעין זה בתערובות שאר מינים בחמשת מיני דגן אי בטילי לענין לצאת ביה חובת כזית מצה ובדברי רמב"ן האריך הרבה ות"ל פגע ונגע הרבה במש"כ בזה ותניא רבתא לדברי, ובעיקר מחלוקת הרמב"ן עיין מג"א באו"ח סי' תנ"ד ובנו"כ וביו"ד סי' שכ"ד ונו"כ ואין להוציא דין מדברי הרמב"ן לנד"ד, לזאת נלענ"ד דשפיר בטלה המצה הפשוטה בהמצות שמורות ימחול כת"ר לעיין בזה עכ"ל ידידי הנ"ל

וזה אשר השבתי לידידי הגאון הנ"ל, הנה הענין הזה בעצמו כבר ראה כת"ר שדברו בו האחרונים בארוכה, גם הראיה מגמ' דנדה (דף כ"ז) כבר הקדימוהו האחרונים, אכן הראיה מכריתות (דף כ"ב ע"א) חדתא היא אצלי ולא ראיתי עוד מי שהעיר מזה עד עתה, ובודאי מוכח מכמה ראשונים דהיתר בטיל באיסור כמש"כ כת"ר, וכן מוכח מקושית המרדכי סוף חולין ביבמה שרקקה דם דהחליצה כשירה משום דא"א לדם בלא צחצוחי רוק, והקשה המרדכי דיתבטל הרוק בהדם הרי דמקשה שיתבטל ההיתר באיסור, ואולם לדין בטול מצה שאינה שמורה בשמורות יש לי עוד לדבר בזה בעזהשי"ת

א) זה לשון רש"י במנחות (דף כ"ג ע"ב) ד"ה לימא דלא כר"ח וכו' ואמאי דלא מבטיל ליה טיבלא לשיריים לא מצי למפרך לר"ח וכו' דאי נמי בתר בטל אזלינן וטיבלא מבטל לשיריים לא הוה ריבה סלתה דבטיל כמאן דליתיה דמי ולא אייתר ליה עכ"ל, וזהו בעיני מחוורתא לתרץ קושית מהר"י אלפאנדארי בהא דהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן הואיל ועומר ושתי הלחם ולחה"פ שלנו האיך נאכלים, דמאי קושיא, הרי חלקם יתבטל ברוב של הציבור עיין לעיל פרק ל"ג ופרק ל"ה, אולם לדברי רש"י האלה דהמיעוט הבטל כמאן דליתא דמי הרי טענתם של הכהנים צודקת ממנ"פ דאם חלקם לא יתבטל האיך עומר וכו' נאכלים הרי מנחת כהן כולה כליל, ואם יתבטל חלקם ברוב של הציבור הרי הבטל כמאן דליתא בעולם דמי כמש"כ רש"י, א"כ יחסר שיעור העשרון להעומר וגם קומץ העומר יהיה חסר וכן בשתי הלחם יחסר השיעור לשני עשרונים ובלחה"פ לכ"ד עשרונים עיין מנחות (דף ע"ו ע"ב) ולענ"ד זהו נכון מאוד בעזהי"ת

ולענ"ד גם התוס' בב"ק (דף כ"ז רע"ב) נמי ס"ל כרש"י דהמיעוט הבטל כמאן דליתא דמי, דז"ל התוס' שם ד"ה קמ"ל דאין הולכין בממון א"ה וכו' וי"ל דהתם גבי דיינים שאני דחשיב מיעוט דידהו כמי שאינו עכ"ל, וכבר האריכו האחרונים להסביר הדבר אמאי בדיינים המיעוט כמי שאינו כידוע, ובעניי אמינא דדבריהם פשוטים דהרי המרדכי פ"ק דחולין הקשה דלמה אזלינן בדיינים אחר רובא הרי קיי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ותירץ דהדיבור דנפיק מפומייהו הו"ל פירש, וע"כ דאין הכונה דאמרינן על הדיבור כל דפריש מרובא פריש שהרי פירש לפנינו ובפירש לפנינו הרי נשאר דין קבוע אם מדאורייתא או מדרבנן כידוע, אלא ע"כ כונת המרדכי הוא דהדיבור הפורש מאדם המדבר הוא ענין נפרד ואינו דבר אחד עם אדם המדבר, ואין כאן כלל דין פריש מרוב רק דין בטול ברוב התערובות, הדיבור של המיעוט מתערב בדיבורי הרוב של המרובים וליכא קבוע כלל, וא"כ כיון דמטעם בטול ברוב אתינן עלה שפיר כתבו התוס' בב"ק דמיעוט הדיינים כמי שאינו דכל בטול ברוב עושה המיעוט כמי שאינו בעולם, ואין זה ענין להא דאין הולכין בממון אחר רוב הקונים וכיוצא, ומהאי טעמא יפה כתב המג"א באו"ח סי' רצ"ט ס"ק י"ג דאין להקשות בהולך חוץ לכרך ורואה אור אם רוב עכו"ם אין מברכין עליו הרי קבוע כמחצה עמ"ח ובמחצה עמ"ח הרי מברכין עליו, משום דזה לא מקרי קבוע דהאור פירש וכן ריח הבשמים עכ"ל, וכוונתו ג"כ היא לא משום כל דפריש מרו"פ שהרי פירש לפנינו אלא כוונתו כמש"כ המחצית השקל שם דהאור והריח תרי מילי נינהו עם הנר והבשמים וליכא כאן קבוע כלל, ויש להסביר הדבר עוד יותר ע"פ הש"ס דפסחים (דף כ"ו) דקול ומראה וריח אין בהם מעילה, חזינן מזה דמראה וריח דינם כקול, וא"כ כמו דקול כתב המרדכי דבטיל ברוב וכמאן דליתיה ה"ה במראה אור וריח ודו"ק וקצרתי

אלא דעיקר קושית המג"א שם לענ"ד לקמ"ד, דהרי לכאורה יש להקשות אמאי במחצה ישראל ומחצה עכו"ם מברך על האור מ"ש מכל הני דתנן במכשירין פ"ב דברוב ישראל מותר וברוב עכו"ם אסור דמבואר שם דבמחצה עמ"ח אסור ועיי"ש מ"ה ומשנה וא"ו, בשגם ספק ברכות קיי"ל שלא לברך, אע"כ דהא דבאור אם מחצה עמ"ח מברכין עליו הטעם הוא משום דכיון דמחצה של ישראל ודאי של היתר הוא ובמחצה של עכו"ם ודאי דיש ג"כ מיעוט אור שמותר לברך עליו עיין מג"א שם סי' רצ"ח סק"י וא"כ במחצה עמ"ח הוה רוב דהיתר משו"ה מברכין עליו, אבל ברוב עכו"ם אם נסיר המיעוט שמותר לברך עליו הן אכתי ישאר מחצה עמ"ח ההיתר עם האיסור ומתעמ"ח היתר ואיסור אין לברך עליו ומיושב קושית המג"א וזה ברור, אלא דהכי יש להקשות דאמאי אם רוב ישראל מברכין אל הרי